32 / 72
סנדרה קצור
פסיכולוגית חינוכית מומחית
אבחונים פסיכודידקטים
טיפולים לילדים ונוער
הדרכה להורים
0 5 4 - 4 8 8 4 5 7 7
, ש ו ה ם
3 0
ע מ ק א י י ל ו ן
E-mail:
sandrak1012@gmail.com hadarmg@netvision.net.ilלתגובות:
0
מאת מוקי הדר
שעות, דקות, שניות - סיפור אמיתי ליום השואה
"טיק טק, טיק טק, דופק שעון בן חיל, ביום וגם בליל,
השואה, בשיר הילדים המקסים של
דופק דופק הוא כך".
לוין קיפניס, מקבלת משמעות מפלצתית במגדל השעון
שבכיכר העיר נווי סונץ שבדרום פולין, עיר הולדתה של
לארץ עם
30-
אימי ציפורה ז"ל. אמא עלתה בשנות ה
אחותה אידה כחלוצה במסגרת תנועת "הנוער הציוני"
להקים קיבוץ בארץ ישראל. היא השאירה מאחור אבא,
אלף יהודי העיר, גם הם נשלחו
25
אמא ושתי אחיות. כיתר
למחנה ההשמדה בלזץ, כשהגרמנים חיסלו בשיטתיות את
כל שלושת מיליוני היהודים שחיו בפולין.
שנה, נסעתי לבד לראשונה לפולין, לבקר בעיר
20-
לפני כ
בה נספה סבי מנחם, שעל שמו נקראתי. אחרי כשעתיים
נסיעה ברכבת מקרקוב דרומה הגעתי לעיר לא גדולה
שהפתיעה אותי מאוד.
התדמית המקובלת של העיירות היהודיות בפולין הושפעה
בעיקר מהתפאורה של הצגת התיאטרון והסרט "כנר על
הגג" ומהציורים של שאגאל. גיבוב של בקתות נוטות ליפול,
עם דרכי עפר בהן בוססו בבוץ עגלות רתומות לסוסים
מורעבים וכנר עם בגד חסידי יושב על הגג ומנגן. אבל נווי
סאנץ כלל לא התאימה לתדמית הזו. העיר שנוסדה לפני
שנים נראתה דומה לעיר מימי הביניים באיטליה.
700-
כ
בתי אבן יפיפיים בני שלוש קומות בסגנון איטלקי ווינאי,
במרכזה כיכר מרובעת גדולה ובלב הכיכר בנין העירייה
המפואר בסגנון הרנסאנס שעל גגו היתמר מגדל גבוה
ובראשו שעון ענק.
אלפי היהודים שגרו בעיר היו ברובם חילונים מודרניים
שלמדו בבתי ספר פולנים (מלבד קהילה לא גדולה של
חסידי סאנץ שהקימו מחדש אחרי השואה את קהילתם
בנתניה). היחסים עם השכנים הגויים היו טובים בדרך כלל.
בעת ביקורי במקום שמעתי "אגדה אורבאנית" שמתגלגלת
שנה, אולי כדי להבליט שהם כאן,
70
בין תושבי העיר כבר
ושלא כשאר הפולנים דווקא עזרו לחלץ יהודים מציפורני
הנאצים.
בין היהודים שנכלאו בגטו לפני שנשלחו להשמדה היתה
בחורה צעירה יפהפיה שהיה לה חבר פולני לספסל
הלימודים שהתאהב בה. היה זה בנו של השען שהיה
אחראי לתחזק את השעון שהתנוסס בראש המגדל על
בניין העירייה. הבן, שרצה להציל את ידידתו, הצליח
להבריחה מהגטו בלילה ולהסתירה בקצה מגדל השעון,
ממש בתוככי מנגנון השעון המכאני. (אפשר לראות
בתמונה עד כמה צר המקום). הגרמנים הכובשים אכלסו
את משרדי בניין העירייה ששימש גם כמקום מושבם של
אנשי הגסטאפו. היתה זו הברקה נועזת להחביא את הטרף
ממש בלוע הארי.
בכל יום היה מגיע בנו של השען, עולה למגדל להביא
מים ואוכל לאהובתו. ביקוריו היום יומיים לא עוררו חשד,
כי לגרמנים כידוע הרי יש אובססיה לדיוק והם ראו בשען
הפולני עובד מצטיין. נסו לדמיין את הסיטואציה האירונית,
קציני הגאסטפו עומדים בכיכר לפני יציאה לעוד אקציה
בגטו, מביטים למעלה אל השעון, מכוונים את שעוניהם
לפיו ולא מעלים בדעתם שבקרבו מסתתרת יהודיה.
לפי האגדה האורבאנית הזו, לסיפור לא היה סוף טוב. אחרי
כחודשיים במחבוא הנערה שלא יכלה לשאת יותר את
שעות ביממה של השעון המכאני,
24
התיקתוק התמידי
יצאה מדעתה והשתגעה. היא ירדה באור יום מהמגדל כדי
לברוח מרעש גלגלי השיניים של השעון הנורא שהדהד
בראשה ללא הפסקה ונתפסה על ידי הגרמנים. היא
ואהובה בן השען הפולני שהואשם בסיוע ליהודים, הוצאו
להורג בכיכר העיר. גרסה אחרת אמרה שהם דווקא
הצליחו להימלט על נפשם לעיר אחרת אך שם נספו.
תסכית רדיו שהכין רדיו קראקוב בשנות התשעים ושזכה
בתחרות בין לאומית לתסכיתי רדיו, לא סיפק פתרון
לתעלומה: מה עלה באמת בגורלם והאם זו אגדה או שזה
קרה במציאות.
הסיפור על היהודייה במגדל השעון בעיר שבה נספתה כל
המשפחה של אימי לא הרפה ממני. אולי גם רציתי להחזיר
איזה חוב מוסרי ולהנציח את זכרם של סבתא וסבא שלא
הכרתי.
כשחזרתי לארץ החלטתי לפענח את תעלומת הנערה
בשעון ולהכין סרט דוקומנטרי לערוץ אחד שבו עבדתי. דרך
ניצולים מנווי סאנץ שחיו בארץ ניסיתי לברר ללא הצלחה,
האם ידוע להם שמה של הנערה. הפעלתי גם ידידים
בפולין והצלחתי לברר את שם משפחתו של השען הוותיק
שפעל בעיר בשנות הארבעים. הוא כבר לא היה בחיים, אך
תושבים זכרו ששמו היה מאזור, שם פולני נפוץ מאוד, ולך
תמצא בפולין
של היום, אחרי
שישים שנה
את בנו של
השען שיש
סיכוי רב שלא
שרד במלחמת
העולם. אשתי
גבי, שניהלה
באותה תקופה
את הוצאת
הספרים של
יד ושם, גייסה
את המומחים
לשואת יהודי
פולין ולמרבה
הפלא המפתח
לתעלומה נמצא בקלות רבה. ברשימות של אלו שקבלו
את תואר "חסידי אומות העולם" נמצא גם שמו של סטפן
מאזור, שען שהציל מהגטו בנווי סונץ את ברטה קורנמן
היהודייה. קבלתי את תיק התחקיר היסודי שמכינים ביד
ושם לפני שמאשרים מעמד של "חסיד אומות העולם"
ובידיים רועדות פתחתי אותו וקראתי את סיפור הצלתם של
ברטה וסטפן. מתברר שאין זו אגדה, סטפן הצליח להבריח
את ברטה אל תוך השעון שעל מגדל בית העירייה וביקר
אותה מדי יום אבל היא שהתה במחבוא שלושה שבועות
בלבד. בלילה חשוך הם הצליחו לרדת מהמגדל, להימלט
מהעיר ועברו לקראקוב, שם נתפסו ונשלחו לעבודות כפייה
חקלאית בגרמניה כזוג פולנים. לברטה היה מראה ארי ולכן
לא נחשדה כיהודיה. אחרי המלחמה חזרו לפולין, נישאו
והשתקעו בלובלין ונולדו להם שני ילדים. הם חיו כנוצרים,
ולאקשה להבין את הצורך של ברטה להסתיר את מוצאה
היהודי אחרי הטראומה שעברה בשואה.
בקהילה היהודית הקטנה שנותרה בלובלין שמעו את
הסיפור והציעו לסטפן להגיש בקשה לקבלת מעמד של
"חסיד אומות העולם" שזכאי לפי החוק לתמיכה כלכלית
ממדינת ישראל, תמיכה שהיתה חיונית לשרוד בפולין
הקומוניסטית.
עם האינפורמציה הזו התקשרתי דרך ידידה ישראלית
שגרה בפולין לסטפן מאזור בלובלין, שהיה כבר בן שמונים,
והוא ענה לטלפון ואישר את הסיפור, אך גם הוא וגם שני
בניו הבוגרים לא התלהבו להשתתף בסרט ולחזור שוב
אל טראומת השואה ובכך נכזבה תקוותי להפיק סרט
דוקומנטרי. לפני סיום השיחה הוסיף עוד פרט משמעותי:
"אישתי ברטה מתה לפני מספר שנים ובחייה לא הסכימה
אף פעם להכניס לביתנו שעון קיר, כזה שיתקתק ויהדהד
שוב ושוב בראשה את השעות, הדקות, והשניות, בהן חייה
היו תלויים מנגד".
מגדל השעון
בבניין העירייה
ששימש מקום
מושבו של
הגסטאפו
במלחמה
32
259
גליון
אבן שהם