80 / 108
אידו קילברג
מאת
גלי פרידמן
מאת
כמדי שנה, מתקיימות בתיכון שוהם חגיגות פורים וכמו בכל שנה, השמיניסטים
הם האחראיים על האירוע, החל מההפקה ועד התפאורה בכל בית הספרף בשיתוף
מסורת נוספת בתיכון שוהם היא, שבכל
כמובן עם מועצת התלמידים של התיכון.
שנה, שתי חבורות גדולות של תלמידים משכבה י”ב יוצרות מופע מצחיק הכולל
ריקודים, שירים, תנועות ועוד הרבה דברים שמטרתם היא פשוט להצחיק ולהעלות חיוך!
אז השנה היא השנה האחרונה שלי בתיכון. אני תלמיד בשכבה י”ב ובנוסף, אני
גם חבר במועצת התלמידים של התיכון ואפילו הייתי אחראי על אחד משני
המופעים השנה בתיכון ואני רוצה לספר לכם קצת על פורים דרך העיניים שלי:
בפעםהראשונהשלי בפוריםבתיכון שוהם, הייתי תלמיד בשכבה י. לא ידעתי דבר על המופעיםשל
השמיניסטים וכשראיתי אותם בפעם הראשונה ולא הפסקתי לצחוק. אני זוכרשבאחד מהריקודים
הפריחו יונה באמצע הריקוד ומאז אמרתי לעצמי – בשכבה י”ב אני מארגן ריקוד מטורף!.
עברו להן שנתיים, הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. השנים בתיכון עוברות
במהירות מטורפת אם אתה יודע איך להנות מהן, לי הן עברו אולי מהר מדי אפילו.
חודש וחצי לפני פורים פתחתי קבוצה עם הכיאוגרפיות שבחרתי (גם נערות משכבה י”ב שעזרו
לנו לבנות את המופע), כדי להתחיל לעבוד על הריקוד והתחלנו לעבוד. החלטתי שהמופע שלנו
יהיה על הנושא “היפה והחנון” ומאותו רגע החיים שלי עברו ממצב נורמאלי ורגוע למצב של
לחץ ועבודה ללא הפסקה. התחלנו בבחירת השירים – שיר ראשון שה”יפות” ירקדו ושיר לאחר
דקות שהורכב ממספר שירים
10
מכן שה”חנונים” ירקדו וככה יצרנו בסופו של דבר שיר באורך
שהרעיון שעומד מאחוריו הוא יום בחיי התוכנית “היפה והחנון” שבו ה”יפות” צריכות לקרב את
ה”חנונים” לעולם שלהן. התחלנו את החזרות – עבדנו יום יום כמעט במשך חודש שלם כדי
בנים
7
ללמוד תנועות, מילים ותזמונים בכל שיר ואת התפקיד של כל אחד ואחת. החלוקה הייתה
בניםשישחקו את ה”חנונים”. לאט לאט הריקוד התחיל להתגבש, בחרנו
8-
שישחקו את ה”יפות” ו
תלבושות לכל ריקוד, הלכנו לעשות חזרה באולם בתיכון וממש בלי ששמתי לב – פורים הגיע.
לילה לפני, כל התלמידים משכבה י”ב (כולל אני) הלכו לסדר את התפאורה בתיכון לפי
הנושא שבחרנו – עולם התנ”ך. בנינו תיבת נוח, אזור של סדום ועמורה, לוחות הברית, ים
סוף, גן עדן, בית המקדש ועוד ועוד והצלחנו להרים את אחד האירועים היפים ביותר שהיו
בתולדות התיכון. ואז הגיע היום, אני מצד אחד רוצה להתעורר ומצד שני חושב מה יקרה אם
מישהו יעשה פאדיחה? אני קם מהר בכל זאת ויוצא לתיכון. כמו כל שנה כולם מחופשים
לשלל תחפושות מגניבות ויצירתיות אבל הראש שלי במקום אחר לגמרי. פתאום אומרים
דקות “הבמה המרכזית” מתחילה (הזמן שהשמיניסטים מופיעים) וכל מה
15
לי שעוד
שחשבתי עליו היה “זהו, זה הרגע” – כל החברים שרוקדים איתי הגיעו והתלבשו במהירות.
RUN
איש והתחלתי לדבר, הריקוד הראשון היה “
800-
עליתי לבמה, לבד מול יותר מ
” של ביונסה, הצעקות הגיעו בשנייה הראשונה והעבירו בי צמרמורת
THE WORLD
דקות של הופעה ירדנו
10-
מטורפת, וזה רק המשיך ונהיה טוב יותר. אחרי יותר מ
מהבמה והקבוצה השניה הופיעה, במתכונת קצת שונה אך גם הופעה ארוכה ומצחיקה
ששווה כל רגע! המחמאות מגיעות עד היום, החיוך לא יורד, החוויה? תשאר לתמיד.
אז קודם כל אני רוצה לומר תודה לכל מי שלקח חלק בחוויה המטורפת הזאת והופיע
במופע: אביתר בועז, אוהד פסי, אופק ירימי, עמרי אחיטוב, בר בטלהיים, גל חדד, דניאל
כהן, זיו קריאף, עמית חנוך, יונתן מויאל, ניב ארליך, שחק כהן, עמרי שעיו ורון רבינוביץ’.
אני גם רוצה לומר תודה ענקית לכיאוגרפית התותחית שלנו שחר שלום על כל ההשקעה
והמסירות! לאיריס לנדה שעזרה ונתנה את הסטודיו שלה בלי הפסקה כדי שנתאמן, לאלעד
שפרנסקי על יצירת הרמיקס, לצוות הנהלת התיכון שנתנו לנו במה להופיע ובכלליות
עזרו לנו בכל דבר בדרך ומעל הכל- לכל מי שראה את המופע, זה הכל היה בשבילכם!
ואם אתם בשכבה י’ או יא’ עכשיו ואתם קוראים את זה? תעשו ריקוד! תתאמצו ותנו מעצמכם
שנים אחרי, וזה שווה כל רגע ורגע.
10
כי זאת אחת מהחוויות שאתם כנראה תזכרו גם
הגעתי הביתה באחד הימים אחרי בית הספר, וכמובן כמו כולנו החלטתי
להניח לעצמי לרגע, לדחות את כתיבת הפעולה או הלמידה לעוד מבחן
ופשוט לשוטט בין ערוצי הטלוויזיה הרבים הקיימים. בעודי משוטטת
ומחפשת, הגעתי לאחד הערוצים, בו שודרה התוכנית החדשה “סלפיז”.
דרך אגב, למי שלא יודע, מדובר על תוכנית שבה חבורת נערים ונערות
בגילאי תיכון מתועדים בשגרת חיי היומיום שלהם. ידעתי, שמעתי וראיתי
בפרסומות אבל לא תיארתי לעצמי שככה אני אשקע במסך, תקועה עם
מבט המום!, איך הדור שלנו מסכים לזה? לספוג ועוד ליהנות מהתוכנית
הזו? אני מתארת לעצמי שלא כולם חושבים על זה, אבל אני יודעת
שזה אצלנו בתת מודע. בעודי המומה על הספה, החלטתי לשתף אתכם
בכמה נקודות למחשבה שעלו במוחי: האם זה מה שבאמת נהפכנו
להיות? דור שכל מה שמעניין אותו זה איזה פלאפון יש לכל אחד או
אחת, או כמה פרובוקטיבי מתלבשת הנערה הזו? עצוב לי לחשוב שיש
נערה שמצטלמת לתוכנית רדודה ושטחית, רק בגלל שרוצים להציג את
המעמד הכלכלי והפערים בחברה, דרכה! למה נשף או שמלה קובעים
לנערים האלו ובכללי לנו את החיים? ולמה לא מנסים לשפר את תפיסת
העולם, שלא הכל חומרי במציאות! והכי חשוב! להבהיר את מה שנחבא
מתחת למעטה הסטטוס, התמונה וה”דאק פייס”. אני מודה שכן, גם אני
מצטלמת וכן גם אני מפרסמת סטטוסים אך עלינו, הדור הצעיר, להבין
שאנחנו לא משרתים את החברה אלא בונים אותה ומעשירים אותה.
תפקידנו להתבונן על החברה בה אנו חיים, לשפר אותה ולפעול בה.
לביקורת או תגובה אתם מוזמנים לפנות אליי בפייסבוק
.Graii@walla.comאו במייל
Gali fridman
דף
ה
סגול
ה
דף
ה
ה
נערת החודש
י’
כיתה:
בורדו
צבע אהוב:
LET HER GO
שיר אהוב:
“תתענגו על מה שכבר
משפט פילוסופי לחיים:
השגתם במקום לרדוף אחרי מה שלא תשיגו
לעולם”
מיכל
אייבינדר
נער החודש
4’
ט
כיתה:
כחול
צבע אהוב:
“אקונה מטטה”
משפט פילוסופי לחיים:
נדב
ירמיהו
ואיך ש”סלפי” נהיה חיינו
פורים בתיכון שוהם
דרך עיניו של שמיניסט
80
258
גליון
אבן שהם