אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין

אני מודה, ברבות

השנים פיתחתי

חשדנות מה כלפי

יוזמות אידיאולוגיות

חברתיות. יותר מידי

פעמים, לטעמי, אני

מוצאת שמאחורי

החזון המבטיח

מסתתרים אינטרסים

הפוכים לגמרי.

בעודי משחיזה

במחשבותיי את

ארסנל הטיעונים נגד

"היוזמה החברתית

החדשה" כפי שהציג

לי אותה מעברו השני

של הקו, תמיר שרגאי,

מחלחל לו איזשהו

ספק שהגברבר הצעיר

וחדור המוטיבציה

שמדבר איתי, חף

מכל אינטרס אישי חמדני.

אני מתרככת וניאותה לפגוש את ה"שלישיה".

שלושה גברברים צעירים בתחילת שנות השלושים

לחייהם שמזה חודשים רבים (ולתחושתי – כבר

שנים רבות) חולקים חלום משותף וכמיהה אחת:

להקים פאב קהילתי בו יהיו שותפים עשרות, אם לא

מאות, אנשים. פאב קואופרטיב ראשון באזור שוהם

והסביבה.

אני צופה בהם, עוברים אחד אחד את הדלת. ילדים

טובים, רחוקים מהדימוי המתבקש כמעט ממי

תמיר שרגאי

שסצינת חיי הלילה זורמת בעורקיו.

תושב שוהם ובוגר לימודי תקשורת חזותית העוסק

, מהנדס תוכנה בהיי טק, גדל

בן חכמון

כיום בתחום,

, בן המושב שילת ובוגר

בן רוזנרוט

והתחנך בשוהם ו

לימודי מדעי המדינה ומשאבי אנוש שבפועל עובד

ב"זאפה" כמנהל בר.

שרגאי וחכמון חברים עוד מימי חטיבת הביניים,

רוזנרוט חבר אליהם בתיכון שוהם. כבר אז, בין

כתלי בית הספר, כשהעתיד הצפוי להם טמן בחובו

שנים של שרות צבאי ולימודים גבוהים, חלקו

השלושה תסכול משותף: היעדר מקומות בילוי

ראויים בסביבה לבני הנוער, מהסוג שמעניק חוויה

תרבותית שונה ממה שהעניקו מספר הפאבים

הדליל באזור.

לימים, לאחר שהתרחקו האחד מהשני בעת שירותם

הצבאי, התאחדו השלושה במקום שמכונה בפיהם

"הפאב השכונתי" – 'סוטרא' בכפר רות. על כוס של

בירה, החלו השלושה להגדיר את החלום המשותף,

תוך גיבוש זהות ברורה מאוד של אידיאולוגיה חברתית

המבוססת על המודל העסקי החברתי: הקואופרטיב.

המיזם העסקי חברתי שגובש לרעיון של פאב

קהילתי יש כבר שם: "חברותא", ויש גם דף

בפייסבוק שמטרתו לייצר את הבאזז הראשוני

ולקרוא לאנשים לרכוש מניה ובכך להפוך לשותפים

מלאים בפאב הנושא עימו בשורה צרכנית, אך מעל

הכל – חברתית.

אז בואו נעשה סדר. מה קדם למה, החלום לפתוח

פאב באזור או הרעיון הקואופרטיבי?

"פאב הוא מקום תרבותי שמגבש ומחבר.

רוזנרוט:

אני נולדתי בשילת, המקום די נידח. עד כתה ט'

לא היו כבלים, נתיב אחד לכל מקום, לא מואר, לא

מטופח. ופתאום לפני הצבא וקצת אחרי, חווינו ארבע

שנים של פריחה בחיי התרבות והלילה באזור. אותנו

זה מאוד תפס, היינו בדיוק בגיל שזה דיבר אלינו.

יצאנו, הכרנו אנשים, נחשפנו".

"וגם הגדרנו את עצמנו מחדש".

חכמון:

"אחרי ארבע שנים הכל נסגר, נעלם. קמו

רוזנרוט:

כמה אלטרנטיבות, אבל הם לא היו הדבר האמיתי.

התאבלנו ממש, אבל תוך כדי התחלנו להבין מה

אנחנו כן רוצים שיהיה. תמיד נמשכתי לחיי הלילה

והתרבות וממש מהר מאוד אני מבין שאני רוצה

להקים פאב. אני מוצא שהחלום שלי הוא גם החלום

של תמיר ובן".

"היתה אבולוציה מחשבתית עד שהגענו

חכמון:

לרעיון הקואפרטיבי שהלך יד ביד עם הבנה פנימית

ומשותפת של איך אנחנו כבני אדם רואים תופסים

את תפקידנו בחברה. מה אנחנו רוצים מעצמנו."

"אם המטרה היתה רק לפתוח פאב, אני

חכמון:

מאמין שהיינו מגייסים, שלושתנו, את ההון הנדרש.

מה שחשוב עבורנו הוא שילוב הקהילה ביוזמה

כלכלית, ומהמקום האמיתי הזה אנחנו פועלים.

אנחנו מבינים כמה גדול הוא הכח של קהילה.

המטרה שלנו היא לא לעשות רווחים. נכון, אנו

שואפים לרווחים כמו כל עסק, השאלה היא מה

עושים עם הרווחים.

אנחנו רוצים להשקיע בחזרה בקהילה: החזון שלנו

הוא להקים פאב שיהווה

מוקד מפגש לצעירים,

מעבר לכוס הבירה

והמוסיקה הטובה,

שיתקיימו בו ערבי נושא,

מפגשי שיח, חשיפה

של אמנים מקומיים,

סדנאות הרצאות ועוד".

אבל למה דווקא פאב

ולמה דווקא כאן

באזור?

"יש כיום באזור

שרגאי:

ארבעה פאבים בלבד.

המקום האחרון שהיה

ממש באיזור פעל לפני

כמה שנים בבית נחמיה

– "חוות הברבור". מאז

אין שום דבר".

"עשינו

רוזנרוט:

ניתוח כמותי של פלח

אוכלוסייה לעומת האופציות הקיימות. כיום יש

ארבעה פאבים, בהגדרה שלהם, באזור מודיעין.

ומבבחינת קהל פוטנציאלי, אנחנו מדברים על פלח

אלף איש בין הגילאים

אוכלוסייה שמונה בערך

תשע עשרה ועד שלושים פלוס שנותר ללא מענה".

"המציאות כיום היא שצעירים בני גילנו וקצת

חכמון:

פחות חווים על בשרם שממה תרבותית. גם הפער

העצום בין הפריפריה לערי המרכז והעובדה שאין

כאן מוקדי תרבות תוססים – חורה לנו".

דרושים ארבעה יזמים ו...

משקיעים

400

המודל העסקי של הפאב הקהילתי מכוון לגיוס של

ש"ח

1000

שותפים, בהשקעה מינימלית בסך

400-

למניה, אבל עוד חזון למועד. בימים אלו עסוקים

השלושה במציאת ארבעה חברים נוספים שיאפשרו

להם, כשביעייה, להירשם בתור אגודה שיתופית

ולזכות במעמד של יישות משפטית לכל דבר.

"כשיאותרו הארבעה, נוכל להשקיע ממש את כל

האנרגיה בקידום הרעיון ולפרוץ קדימה", אומרים

השלושה.

משקיעים, אבל

400-

השאיפה היא אמנם לגייס כ

ניתן יהיה לצאת לדרך, מבטיחים לי

200

גם עם

השלושה בהתלהבות. "התוכנית היא שתוך תשעה

חודשים אנחנו מגייסיים את כל הכסף הדרוש על

מנת שהמקום יעבוד בפרק זמן של תשעה חודשים

שבמהלכם יתקבלו החלטות ויוסקו מסקנות לגבי

המשך הדרך", מסביר לי חכמון.

שכנעתם אותי, החלטתי לרכוש מניה. מה יוצא

לי מזה?

"את לוקחת אחריות על המקום בו את חיה.

רוזנרוט:

זו דרך נוספת להיות אקטיביסטית כלפי הקהילה

שלך. כשותפה בפאב את אחראית על כל פרט, על

איך הוא נראה ואיזה שירות הוא מעניק" .

"בתור בעלת מניה את קובעת את הצביון ויכולה

חכמון:

לבלות עם אידאולוגיה

מזה חודשים רבים הם חולמים רק על דבר אחד: להקים את הפאב הקואופרטיבי הראשון

בשוהם או באחד מיישובי הסביבה. אם תמיד חלמתם להיות בעלי פאב, בהשקעה מינימלית

של אלף שקלים ועל הדרך להיות שותפים במיזם חברתי ערכי, אולי זו ההזדמנות שלכם

מ א ת : א פ ר ת ר ו ז נ צ ו י י ג

"אפשר לומר שאנחנו מהפכנים..."