אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 255

28 / 88

nogakatz2@walla.com | 050-7235573 ,03-9732793
קל י נ יקה בשו הם
M . S . W
נוגה כץ
מטפלת מוסמכת
טיפול זוגי, משפחתי, פרטני
תאום הורי
לתגובות: 0מאת מוקי הדר
על העי ורו ן
יש לנו כלב גדול ויפהפה מגזע מעורב. פרוותו זהובה,
פרצופו דומה לכלב זאב ולכן קראנו לו זאביק. זאביק
היום בן 11 ויש לו בעיה קשה בעיניים אשר מיטב הרופאים
הוטרינרים המתמחים במחלות עיניים של כלבים לא הצליחו
לרפא. היום זאביק כמעט עיוור לגמרי.
כשאני מטייל איתו בשהם, הוא מושך הרבה תשומת
לב. ילדים מבקשים ללטף את פרוותו היפה, "מה יש לו
בעיניים?" הם שואלים אחרי שרואים את הצבע הכחול לבן
של שתי עיניו. אני מסביר להם שזאביק עיוור. "איזה מסכן",
הם אומרים בצער, ומוסיפים עוד ועוד ליטופים מנחמים. גם
אני מרגיש רחמים עליו, על שאיבד את מאור עיניו ומפצה
אותו לעיתים במזון משובח ובכמות גדולה משהוא זקוק לה.
לאחרונה פגשתי באדם שמבין בכלבים והוא הרגיע אותי.
הוא אומר שלכלב אין תודעה כמו לבני האדם. הוא אינו
זוכר שפעם ראה היטב והוא לא יודע שהוא עיוור ומסכן.
הוא מתרגל בהדרגה להחלשות הראיה וממשיך
לתפקד כרגיל עם מגבלותיו. זאביק לא מוחה
ולא מיילל על מר גורלו. הוא פשוט משלים עם
המצב.
נהוג לומר שכלבים מאמצים את התכונות
וההתנהגות של בעליהם, אלא שאצלנו בני העם
היושב בציון, התהפך הגלגל - אנחנו מאמצים את
התודעה הכלבית ומתנהגים כמו זאביק. עוצמים
עיניים ומתרגלים בהדרגה, לא באמת מרגישים
מסכנים ומקבלים את העיוורון בהשלמה.
אביא שתי דוגמאות: השחיקה של מעמד הביניים
ושיחות השלום.
משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים, מרגישות
שמדי שנה נעשה הקיום קשה יותר ו"לא גומרים
את החודש". המחירים ממשיכים לעלות: מחירי
הפירות והירקות, שפעם היו הזולים במדינות
המערב, מזנקים למעלה בגלל פער התיווך
המונופוליסטי שגורף %08 ממחיר התפוח;
מוצרי החלב מתייקרים כי תנובה והלובי
החקלאי בולמים תחרות; עלות הדיור בשמיים
בגלל המונופול הממשלתי על הקרקע; המיסים
והאגרות, הארנונה, מחירי המים והחשמל, עמלות
הבנקים וכרטיסי האשראי, כולם נקבעים על ידי
הממשלה, הכנסת ובעיקר הלוביסטים. רוממות
מעמד הביניים בגרונם של הפוליטיקאים אך
ידיהם מורמות בכנסת ובועדותיה לפי אינטרסים
המנוגדים למטרה המוצהרת - להיטיב עם מעמד
הביניים. ועוד לא דיברנו על העניים באמת.
אני לא מתיימר לייצר כאן מאמר כלכלי עם טבלאות וגרפים,
אבל נתון אחד אומר הכל: בדנמרק %06 מהאוכלוסייה
משתייכים למעמד הביניים. בישראל, רק % 8.72, ועם כל
שנה שעוברת מצטמקת שכבת הביניים בישראל.
תאמרו, אנחנו "ההומוס ישראליוס", לא משלימים עם
המצב כמו הכלב זאביק שהתרגל לחיות כעיוור, כי הרי
יצאנו לרחובות ומאות אלפים השתתפו במחאה החברתית
בשדרות רוטשילד. אבל האם בעקבות פקיחת העיניים
לרווחה בקיץ 1102 לרגע אחד מרומם נפש השתנתה
המגמה? או שמא הייאוש מהמצב הפך קשה יותר.
הממשלה ובעלי ההון והמונופולים, למדו בעצם "שכלב
נובח אינו נושך". כן, גם זאביק נובח חזק כשהוא מריח כלב
שעובר בסביבה, אבל ללא עיניים פקוחות לרווחה הוא אינו
יכול לנשוך.
שיחות השלום עם הפלסטינאים מתנהלות רק בכותרות
העיתונים, כששר החוץ האמריקני שוב מגיע לאזור מתוך
תחושת שליחות ולא רק כדי לצבור נקודות של הנוסע
המתמיד. ובמה אנחנו מתעניינים? במריבה של השר בנט
עם נתניהו שנעלב ודורש התנצלות. לבני אומרת אלף,
ושרי הליכוד אומרים בית, ליברמן אומר גימל ורוב העם
אינו מעורב - "ישחקו הנערים לפנינו", כמו שנאמר. ואז
כמו זאביק, אנחנו מפצים את עצמנו ביותר אוכל, אבל
במקום "בונזו", בולסים מאכלי גורמה. ראו למשל את
פריחת תוכניות הבישול בטלביזיה ואת הקרבות האלימים
בין הטבעונים לחובבי הבשר שהפכו לנושא שיחה מלהיב
הרבה יותר מאשר הסכם על קביעת גבולות מדינת ישראל.
האדישות והעיוורון לסוגיית השלום מאפיינות את הימין
ואת השמאל כאחד. לפני שבוע ראיינתי את דניאלה וויס
מקדומים, אישה מרשימה שהשנים לא הפחיתו מהלהט
שאפיין אותה כשהנהיגה בעבר מאבקים נחושים
במסגרת 'גוש אמונים'. היא וחבריה חסמו בגופם
את מכוניתו של קיסנג'ר, שר החוץ האמריקני,
ברחובות ירושלים כדי למנוע את הנסיגה מסיני
לפני 03 שנה. היום היא מנסה לבדה לארגן
מביתה, בעזרת הנכד של הרב לווינגר ז"ל
מחברון, מצעד דומה שיחסום את דרכו של קרי
להסכם. אבל ספק אם המוני אנשי ימין ומתנחלי
יהודה ושומרון ייענו לקריאתה. ומצד שמאל
של המפה הפוליטית, שקט ודממה, אפילו לא
חולמים לשחזר את ההפגנות הגדולות של שלום
עכשיו בכיכר המדינה בתל אביב למען הסכם עם
הפלשתינאים.
ברור שאם יכשלו שיחות השלום או אפילו
יצליחו נגד כל הסיכויים, הם ישפיעו על גורלנו
כבר בעתיד הקרוב. אומנם אצל הכלבים לא ניתן
לבצע ניתוח קטרקט בגלל מבנה העין השונה,
אבל בעין האנושית ניתן כבר הרבה שנים, בעזרת
ניתוח קל, למנוע עיוורון ובהצלחה רבה. בכל זאת,
אנחנו בוחרים להישאר בחושך.
פרסומאים זריזים כבר זיהו את הקשר בין שני
הנושאים שהעליתי כאן. בדרכים הראשיות על
שלטי חוצות ענקיים, רואים עכשיו צילום של
נתניהו ולידו הכיתוב, "בלי הסכם לא נצליח
להוריד את יוקר המחיה". השלטים כאמור מאירי
עיניים אבל האם עיני העם פקוחות כדי לקלוט
את המסר? מסופקני!
Shiffo Sound
זאביק הדר 3102
28 גליון 552 אבן שהם