26 / 88
דניס
סעדיאן
רוזנברג
פסיכולוגית
קלינית
מומחית
ניתן להתקשר לשיחה מקדימה בטלפון או במייל
0 5 2 - 4 4 8 3 2 5 4
ל י צ י ר ת קש ר :
s a d i a n @ w a l l a . c o m
ק ל י נ י ק ה ב ב י ת - נ ח מ י ה ו ב ת ל - א ב י ב
בעלת ניסיון רב בעבודה עם זוגות,
מתבגרים ומבוגרים.
התמודדות עם מצוקות רגשיות סביב מערכות
יחסים, לימודים, זהות מקצועית, חרדות ועוד.
9
9
ההורות המודרנית מאופיינת בשני סגנונות שבמקום
ליצור יחסי קירבה ושת”פ משיגים את ההיפך.
סגנון ההורות הנוקשה – שם נשמע את שפת ה”תו”
– תאכל, תתקלח, תישן, תלך, תלמד, תביא, תיזהר,
תפסיק וכד’. שפה רוויה בציוויים, כוחנית ונטולת
אינטימיות. לעתים גוררת מאבקי כוח קשים ולעיתים
משיגה ציות ולכאורה “עובדת”, אך לטווח הרחוק
הילדים ילמדו להיות או כנועים או כוחניים כלפי
החלשים מהם.
סגנון ההורות השני הוא המתירני – שם נמצא את
ההורים המונעים מחסות יתר, פיצוי, שימת ילד
במרכז ומתן שירותים מיותרים. השפה שמאפיינת
סגנון הורות זה היא שפה גדושת סימני שאלה
והתרפסות. “יוסי, הולכים למקלחת, טוב? אוכלים
ארוחת ערב, אתה בא? בבקשה תפסיק לדבר אלי
ככה, בסדר?
באופן מפתיע גם כאן הילדים לא נוטים לשתף פעולה
כי במילא למדו שעושים בשבילם הכול. התקשורת
עימם רחוקה מלהיות יעילה ומקרבת כי הם עסוקים
בעצמם יותר מאשר בסביבתם
אז מה כן?
סגנון ההורות המומלץ הוא הסגנון הסמכותי. כאשר
המילה סמכות לא מייצגת נוקשות, קשיחות, כוחנות
וחוסר אינטימיות. נהפוך הוא. יש בבית חוקים וגבולות
ברורים והגיוניים שנועדו להעניק לילדים מסגרת
ותחושת ביטחון אך הם מתווכים לילדים באמצעות
דרכי תקשורת יעילה ומקרבת. מלווים בהרבה
הקשבה אמפאתית ומעודדת, שיתוף, התייעצות
ובקשת עזרה.
הקשבה!
הקשבה היא אבן היסוד לתקשורת מקרבת בכלל
ובמשפחה בפרט.
על מנת להרגיש אמון וקירבה, ילדינו זקוקים, בדיוק
כמונו, להקשבה המושתתת על התעניינות כנה,
הבנה ובעיקר הכרה ברגשותיהם השליליים כמו
החיוביים. מנגד, יתרחקו ויחסמו משיפוטיות, זלזול,
ביקורת והטפת מוסר.
ממקום של כיבוד הילד, מומלץ שנשאל אותו אם
הוא מעוניין בעצה לפני שנעוט עליו עם עצות. אם
לא פנויים, אז לומר: ”חשוב לי להקשיב לך ועכשיו
אני לא פנוי.
עוד רבע שעה אתפנה ואוכל להקשיב לך בתשומת
לב מלאה”. ולקיים את ההבטחה.
שיתוף והתייעצות
אני מניחה שאם אשאל אתכם את מי אתם נוהגים
לשתף ועם מי אתם נוהגים להתייעץ תאמרו לי –
כאלה שדעתם חשובה לי, שאני רוצה בקרבתם,
שאני סומך עליהם וכד’.
תסכימו איתי שמדובר במסרים שכדאי להעביר גם
לילדינו.
, לחלוק. לארח את
to share
הכוונה בשיתוף היא
הילד בעולמנו. מדוע לארח? כי אנחנו משתפים אותו
באינפורמציה או ברגש או בחוויה הקשורה בנו.
כמובן שיש לשתף את הילד ברמת ההבנה והרגש
שלו. לא נעמיס עליו רגשית, נעשה זאת באחריות
ונבחר עיתוי מתאים. באשר לסוגיה במה לשתף?
בעיקרון בכול, למעט, עניינים הקשורים במיניות
ובזוגיות של ההורים.
חשוב שבעת קושי, נעביר מסר אופטימי – אנחנו
ביחד נתגבר כי אנחנו צוות.
התייעצות היא למעשה עליית מדרגה ביחס לשיתוף
כיוון שיש כאן הדדיות – אנחנו כן מצפים לתשובה
ומענה מהילד ומסתמכים על זה.
במה מתייעצים?
בקשר לילד – מתן בחירה מתוך אופציות: ביצה או
מקושקשת, מקלחת לפני או אחרי האוכל?
בקשר אלינו – עניבה הזו או הזו, העגילים האלה או
האלה?...
בקשר ליחסים – לסרט הזה או הזה, לים או למוזיאון,
רשימת קניות הביתה...
איך מתייעצים? - בגובה העיניים ובדברים ניטראליים
שניתן לקבל בהם את עצת הילד.
במה לא מתייעצים? - זוגיות, מיניות, תכנון משפחה,
משכנתא, מעבר דירה. לגבי האחרונים, ניתן לשתף
אך לא מומלץ להתייעץ.
ככל שההורה יכיר יותר את עולמו הסובייקטיבי של
הילד, ידע גם טוב יותר כיצד לפנות אליו, מתי ובמה
לשתף ולהתייעץ.
בקשת עזרה
האתגר הגדול ביותר בבקשת עזרה מילדינו הוא
להביא בחשבון שכשאנחנו פונים ומבקשים מהם
עזרה, מהמקום של שוויון ערך ולא מהמקום
המנחית– זכותם לסרב.
החוכמה היא לא לוותר על הילד שאומר לא או עושה
פרצוף חמוץ. החוכמה היא שגם אם הוא מביע חוסר
שביעות רצון ובכל זאת עוזר, להודות לו – “תודה
שעזרת למרות שלא רצית”.
השאלה אם אנחנו כהורים יכולים לקבל את זה?
יש לנו ההורים נטייה לפרש לא כהתרסה, כמרידה
בסמכות.
בקשת עזרה זה בדיוק ההיפך מסמכותיות נוקשה.
ככל שהיחסים יהיו יותר קרובים, מושתתים על יותר
הקשבה, עידוד לתרומה ומועילות, שיתוף והתייעצות
– כך גם סביר שתהייה יותר מוטיבציה פנימית לעזור.
משפטים כמו: “לא צריך טובות, כמו שאתה לא עוזר
לי גם אני לא אעזור לך” – חוסמים בחירה, נכנס
למקום המניפולטיבי, המתחשבן.
איך ניתן לענות בצורה אמפאתית לסירוב של ילד
לעזור?
“אוקי, אז בפעם הבאה...
ולסיום... נשאלת עוד שאלה: מה קורה כשהילד
מבקש מאיתנו עזרה? האם אנחנו נרתמים? האם
אנחנו נרתמים תמיד ומיד? ומה קורה כשאנחנו לא
יכולים? מה הילד לומד מהמודל הזה?
זכרו שברגע שיש שפה של יחסי קירבה במשפחה,
הסבירות לשיתוף פעולה מצד הילדים גדל.
בהצלחה!!!
t a l v i n@m- ad l e r. com
0
יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר
0
טל וינקלר
דרכים לתקשורת יעילה ומקרבת במשפחה
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת
משפחתית, ומנחה במדרשה למקצועות
ההנחיה במכון אדלר.
26
גליון 552
אבן שהם