26 / 64
26
גליון 052
אבן שהם
איך להפוך "פסיכולוגיה בגרוש" להרבה גרושים
מאת מ ו ק י ה ד ר
אין כמעט אדם שישב במסעדה יקרה עם
חברים וכשהגיע החשבון אחד הסועדים
התחמק מתשלום חלקו בתירוץ שבדיוק אין
לו מזומן או שאת כרטיס הויזה שכח בבית
ואתה משלם את החשבון גם במקומו. או
שאתה מלווה כמה מאות או אפילו אלפי שקלים
לחבר או בן משפחה והוא "שוכח " להחזיר. במקרים
כאלו אתה מכניס את עצמך לקונפליקט. לא נעים
לך לדרוש את כספך שמא תראה קטנוני ולא
מתחשב. ומצד שני, נשארת לך הרגשה מחורבנת,
שכפויי הטובה האלה מנצלים את טוב ליבך. לעיתים
קרובות מתווספת להרגשה הלא נעימה הזו גם
ביקורת עצמית צורבת על שאין לך "אופי," מפני
שבחרת שוב בדרך הקלה ששמה "לא נעים". כך
אתה מפסיד פעמיים! נשאר תקוע עם התסכול וגם
בלי הכסף.
אז מה עושים? אני לא רוצה
להתחרות עם הפסיכולוגית
שכותבת טור בעיתון שאתם
מעלעלים בו. אני יכול רק לספר על
ניסיוני האישי, שמוכיח שפסיכולוגיה
משתלמת כלכלית, לפחות בטווח
הקצר.
בשנות השבעים טיילתי ביוון.
באכסניית הנוער באתונה תקף
אותי חיידק שפעת ושכבתי די לבד,
עם חום גבוה במשך כמה ימים.
רונלד, בחור גרמני גבוה ומרשים,
עם הרבה שמחת חיים וקסם אישי,
שהתגורר באכסניה, סעד אותי
במסירות, הביא לי תרופות וטיפל בי
כמו אחות רחמנייה.
לאחר שהבראתי ועמדתי לחזור
לארץ, הבטחתי לרונלד שאם יבוא
לישראל אשמח לארח אותו בדירתי
בתל אביב.
לא עבר זמן רב ורונלד בא לישראל, כמו עשרות אלפי
צעירים ארוכי שער שישראל הייתה בשבילם אחת
מתחנות החובה במסלול התרמילאים בדרך למזרח.
כמה חודשים בקיבוץ, חשיש כמעט חופשי בירושלים
העתיקה והכנסת האורחים של הישראלים הצעירים
שחיבקו בחום את הצעירים מהעולם הרחב שהביאו
אתם את המוזיקה, האופנה והשחרור המיני של
העולם המערבי בשנות השבעים.
רונלד השתקע אצלי בדירה. שבועות רבים בילינו
יחד בטיולים ומסיבות עמוק לתוך הלילה. אבל
בעוד שהוא ישן עד הצהריים אחרי לילה של בילויים,
אני קמתי בשבע והלכתי לעבוד ככלכלן במשרד
לייעוץ כלכלי. מישהו הרי היה צריך לממן את
החיים הטובים. לא הרגשתי מנוצל. נהניתי מכל רגע
בחברתו עד שהגיע חשבון הטלפון!
כשפתחתי את המעטפה חשכו עיניי - 004 לירות!!!
צריך להבין שאז חשבונות הטלפון לא הגיעו ליותר
מחמישים לירות. איך צמח החשבון לסכום כזה?
התקשרתי לחברת הטלפונים והתעלומה נפתרה.
החשבון כלל מספר רב של שיחות חוץ לגרמניה.
באותם ימים ללא התחרות בשוק הטלפון, שיחת
חוץ היתה דבר נדיר שלא העזת לעשות ואם כבר
דיברת היית משתדל לקצר מאד כי המונה דפק
בקצב מסחרר.
ברור שמי שעשה את השיחות לגרמניה היה רונלד
החביב, שניצל את הזמן שבו הייתי בעבודה כדי
לפטפט עם ידידיו בגרמניה מבלי לבקש את רשותי.
"רונלד אתה יודע שקבלתי חשבון טלפון ענקי בגלל
שיחות חוץ לגרמניה? אתה יודע מי יכול היה לטלפן
לגרמניה ?"
"אני באמת לא יודע מי טלפן. לא השתמשתי כלל
בטלפון" הכחיש רונלד כשהוא מתאמץ להציג פנים
תמימות ככל האפשר.
לי היה ברור שרק הוא עשה את השיחות אבל "לא
היה נעים" לדרוש ממנו להחזיר את הכסף, הרי היינו
חברים טובים, הוא עזר לי כשהייתי חולה באכסניה
באתונה ובכלל, הרי זה רק כסף, ובקודים של
ההיפים בשנות השבעים זה נראה קטנוני להתעסק
בכסף כשכולם מדברים רק על אהבה ושחרור
מכבלי הקפיטליזם.
נשארתי עם תסכול עמוק. מצד אחד אני רוצה את
כספי בחזרה וכועס עוד יותר על הבגידה הקשה
באמוני, שהרי אם היה מבקש הייתי נותן לו להתקשר
ברצון, אך מצד שני חששתי שאם אפתח את הפה
ואדרוש שישלם בעצמו את חשבון הטלפון הענקי,
אפסיד חבר ואולי אצטייר כקטנוני ומרובע.
ממש באותה תקופה הגיעה לישראל גם האופנה
החדשה מאמריקה, "מרתונים פסיכולוגים" - טיפול
קבוצתי המוני שמבטיח בסוף שבוע אחד לשנות את
חייך בעזרת טכניקות חדשניות מקליפורניה, בירת
התודעה האלטרנטיבית באותם ימים.
נרשמתי לכזה מרתון ושילמתי 051 לירות, סכום
ניכר באותם ימים.
בפנסיון בטבעון התכנסנו כ-03 איש ואישה ובמשך
שישי שבת עסקנו בכל מיני תרגילים. קצת יוגה,
קצת שתיקות ארוכות, קצת חיבוקים של אחד עם
השני ועם כולם ביחד, ואפילו ירדנו לוואדי וצעקנו
אל ההרים במלוא גרוננו (חסידי בראסלב גילו את
השיטה מזמן ויוצאים ליערות לצעוק עד היום). לא
ממש התחברתי, אבל ניסיתי לזרום עם מאקס
המדריך בעל המבטא האמריקני והקבוצה.
לקראת סיום המרתון במוצאי שבת, ביקש המדריך
שכל אחד יעלה בעיה אישית שמציקה לו וביחד
ננסה לפתור אותה. אני סיפרתי את הבעיה שלי עם
רונלד והקושי שלי להתעמת איתו ולדרוש שישלם
את חשבון הטלפון. החברים בקבוצה התחילו לתת
לי עצות איך לומר, איך להתנסח ומה לעשות איתו.
עצות שנכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה. תוך כדי
הדיון הנוקב בבעיה שלי, כשאנו יושבים בכורסאות
במעגל, קם המדריך מכיסאו, נגש אלי והחל לפתוח
לי את הכפתורים בחולצה. "מה אתה עושה? אתה
לא רואה שאנחנו מדברים?" המדריך המשיך בשלו
בשתיקה והוריד לי את החולצה ואני ממשיך בדיון
ולא נעים לי להפסיק אותו. אחרי החולצה הוא פותח
לי את החגורה, "די תפסיק" אני אומר בנימוס "מה
את עושה?" והוא ממשיך, משחרר את האבזם ומושך
לי את המכנסים למטה. כאן כבר לא יכולתי להבליג
ודחפתי אותו. התחלנו להיאבק כשאני מחזיק
במכנסים והוא מושך אותם למטה בחוזקה. מאקס
המדריך היה בחור חזק וגדול ולא ויתר. הוא פשוט
התעקש להפשיטני ערום ועריה לפני כל הקבוצה.
נאבקתי דקות ארוכות כשאנחנו מתגלגלים על
הרצפה והצלחתי לשמור בקושי על המכנסים. אחרי
כמה דקות נפסק הקרב והתיישבנו שוב במעגל
כשאני מתנשף ולא מבין מה קרה כאן.
המדריך פתח ואמר: "הייתי בטוח שאצליח להוריד
לך גם את התחתונים ומרוב "אי נעימות" לא תתנגד.
עכשיו המחשתי לך, בלי הרבה דיבורים, שיש לך די
כוחות לסמן גבול וגם ולהגן עליו. השתמש בכוח זה
כדי לפתור את הבעיה שהצגת כאן.
חזרתי לתל אביב כשבליבי החלטה נחושה. מספיק
עם ה"לא נעים"! ידעתי שרונלד
נמצא אצל חברתו הישראלית
החדשה שאימצה אותו. דילגתי
את שלוש הקומות במרץ,
דפקתי על הדלת בחוזקה
וכשהיא נפתחה נכנסתי פנימה
עם פרצוף קשוח. "היי מה
שלומך מוקי, איך היה במרתון
הפסיכולוגי ומדוע אתה נראה
כזה רציני? אולי אתה רוצה
קפה?" שאלו רונלד וחברתו.
"רונלד אתה בן זונה! (באנגלית
זה נשמע יותר טוב) לא די שאתה
גר ואוכל אצלי. אתה גם גונב
ממני מאות לירות בשיחות לחו"ל
ועוד מעז לשקר לי בפנים ,שאתה
לא יודע מי עשה אותן" והוספתי
בצעקה רמה (הרי התאמנתי
בצעקות בוואדי בטבעון) "תדע
לך שאני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך עד
שתחזיר לי את הכסף."
לא המתנתי לתגובתו ויצאתי מהדירה כשאני טורק
את הדלת בחוזקה כך שירעדו אמות הסיפים בכל
הבנין.
הרגשתי נפלא. סביר מאוד שלא אראה את הכסף
כי ידעתי שאין לו גרוש, אבל הצלחתי לבטא מה
שהרגשתי ימים רבים ולא היה לי אומץ להוציא
מהסיסטם. באותו הלילה ישנתי שינה עמוקה
ומתוקה.
בבוקר שמעתי צלצול בדלת. פתחתי ולא היה איש
בחדר המדרגות אבל על הסף היתה מונחת מעטפה
ובתוכה 4 שטרות של מאה לירות ופתק מרונלד "אני
מצטער ומבקש סליחה. אני עומד מול חלונך על
המדרכה וממתין שתקרא לי למעלה כדי לישר את
ההדורים."
הבנתי שרונלד הצליח בעזרת קסם אישי שהיה
לו בשפע, לשכנע את חברתו הישראלית לתת לו
את הכסף עבור חשבון הטלפון. שמחתי כמובן על
הכסף שהושב אבל שום סכום לא היה בו כדי לקנות
את ההרגשה החדשה והנפלאה שפיעמה בתוכי.
נפטרתי מ"הלא נעים" וגם עשיתי עסקה כלכלית
טובה. השקעתי 051 לירות במרתון הפסיכולוגי
וקיבלתי חזרה 004.
אם אתם חושבים שלא קרו לי מאז עוד מקרים
של "לא נעים" אתם טועים. כדי לשנות אופי של בן
אדם מהיסוד צריך כנראה אלפי שעות ומאות אלפי
שקלים של טיפול פסיכולוגי. אבל לפחות בכל פעם
שחוזרת סיטואציה כזו אני מחייך לעצמי ונזכר
בסיפור על רונלד ו"הלא נעים" הופך לנעים מאד!
hadarmg@netvision.net.ilלתג ובות: