40 / 84
40
גליון 942
אבן שהם
מירי ברדה רו"ח
MB
שירותי הנהלת חשבונות
לעצמאים וחברות
דו"חות שנתיים ומאזנים
ביקורת חברות
♦
שחם 31 שוהם, טל. 7546938-250
miri10.cpa@gmail.comהורים וילדים/טל וינקלר
יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר
talvin@m-adler.comבימים אלו של תחילת השנה, בעוד אנו
המבוגרים עסוקים בספירת קלוריות בין
ארוחת חג אחת לשנייה, ובשאלות הנוקבות
האם לבנות השנה סוכה או לקנות מוכנה או
בכלל “לברוח” לחופשה באילת או בחו”ל,
ילדינו עסוקים בעניינים אחרים ולא פחות
נוקבים.
בין אם הם בגן או בביה”ס, ילדינו עסוקים
במיצוב מקומם החברתי במסגרת החדשה
/ ישנה אליהם חזרו ועוד יחזרו אחרי החגים.
כמו שאומר השיר “התחדשות אחרת” של
נעמי שמר “אחרי החגים מתחדש הכול.....”
כמה שזה אולי נראה לחלקנו רחוק, בעוד
המורה לחשבון מתמודדת עם הקניית
לוח הכפל לילדי כיתתה בביה”ס היסודי
או משוואות ולוגריתמים בביה”ס התיכון,
מוחם של ילדינו טרוד בפענוח אינטראקציה
חברתית שחוו בהפסקה, בפעולה אמש
בצופים, במסיבת יום הולדת שהוזמנו אליה
(או לא הוזמנו אליה) ובשאלות כמו - מדוע
החבר/ה שנחשב/ה עד אתמול לטוב/ה
ביותר, התעלם/ה ממני וכד’.
עבור ילדים, חברים הם צורך בסיסי וחיוני.
מקובלות בחברה היא מדד חשוב על פיו ילדים
מודדים את ערך עצמם ולכן דימויו העצמי של
ילד “לא מקובל” עשוי מאד להיפגע.
עולמם החברתי של ילדים מעסיק גם את
הוריהם בכל גיל. שהרי לכולנו חשוב שילדינו
ישתלבו חברתית, יהיו אהודים, שלא לומר
אהובים על חבריהם וסביבתם (ואם אפשר גם
בו זמנית, תלמידים מצטיינים).
השאלה הנשאלת היא איך בשם ערך
המקובלות החברתית, רצוי וראוי שאנחנו
כהורים נפעל.
כמה דוגמאות כדי להמחיש את הדילמות
ההוריות הנפוצות ודרכי התמודדות יעילות:
- הורים רבים מוטרדים בשאלה
א. הדילמה
האם ללמד את ילדם להחזיר מכה לילד
המכה אותם?)
טבעי שחוסר אונים של ילדם מול ילד תוקפני
גורם להם עוגמת נפש. יחד עם זאת, הניסיון
מראה כי כאשר מאלצים ילד ללמוד להחזיר
לאחרים, מפעילים עליו לחצים המחזקים
את תחושת חוסר האונים שלו. לעתים אף
מושגת תוצאה הפוכה מזו שביקשו ההורים
– הילד הופך אלים ומכה ילדים ללא הבחנה
וכשעוצרים מבעדו, הוא רק נהייה יותר
מתוסכל ומבולבל.
- במקרה כזה אייעץ להורים מספר
ההמלצה
לתלונותיו
מהקשבה אמפאטית
דברים – החל
של ילדם הפרטי. נספור עד 02 כדי שהטייס
האוטומטי שלנו לא יירט ביקורת (ואין דבר
. הפתרונות
או פתרונות
כזה ביקורת בונה)
ולא
נתייעץ איתו
עשויים לבוא מהילד אם
פעם, אחרי ששיתף וזכה להקשבה ולהכלה,
ישכח מהעניין ובעצמו יידע לעבור הלאה.
במידה והילד עדיין עומד על כך שהוא זקוק
לעזרתנו, נשאל אותו מה נחוץ לו מאיתנו.
נציע לו כמה אפשרויות שמהן יוכל לבחור את
החלופה המתאימה לו. גם זו דרך להעצים
אותו ולהחזיר לו שליטה בסיטואציה.
.
נשוחח איתו על המושג כוח
חשוב לא פחות, ש
מה אנו מגדירים ככוח חיובי ומה ככוח שלילי.
המסר הרצוי הוא שהתרחקות מכוחנות
נעודד
ואלימות, היא למעשה כוח חיובי וכמובן
אותו על הישגים חברתיים, ולו המזעריים
ביותר. אם ראינו לדוגמה שחלק עם חבר
צעצוע, שהתחשב ברגשות חבר, שהתעניין
בחבר, התפשר או להבדיל עמד על דעתו
בתקיפות ולא בתוקפנות – נתאר באוזניו את
מה שראינו כדי לחבר אותו ליכולותיו ולהעצים
אותו.
כמובן שאם המצב מחמיר , ראוי לערב את
צוות הגן / ביה”ס.
- דילמה נפוצה נוספת היא איך
דילמה
ב.
להשפיע על חברות שנראית בעינינו שלילית.
- במקרה כזה, על פי רוב, אייעץ
המלצה
להפסיק לשכנע את ילדנו להפסיק את הקשר
ולהפסיק גם להראות לו/לה את הצדדים
השלילים של אותו חבר/ה שלילי/ת.
במקום זאת, אמליץ להשקיע יותר בלהבין
מה התפקיד של אותו חבר בחיי ילדנו. מדוע
הוא זקוק לו? מה הוא משלים בשבילו? אם
הורים יתעניינו וינסו להבין את זווית החוויה
של ילדם הפרטי, יוכלו אולי לעזור לו לצאת
מהקשר מהר יותר. או שאם יש משהו שאותו
ילד מעניק לילדם, אולי הכוח שיש לו, אפשר
לנסות לחשוב איך להשיג לו תחושה דומה
בדרך אחרת.
במקביל, ניתן כמובן להגביל את המפגשים
ביניהם אחה”צ, בצורה עדינה אך ברורה
ולעודד חברויות עם ילדים אחרים.
- לא פעם קורה שההורים מוטרדים
ג. דילמה
ממצבו החברתי של ילדם, בעוד שילדם לא
מוטרד אך עצם ההתעסקות של הוריו בנושא
גורמת לו להתחיל גם להתלונן.
- נבדוק את עצמנו מה מפעיל אותנו
המלצה
לחשוד שיש לילד שלנו בעיה חברתית. נעשה
בין הקושי וההשלכות שלנו לבין מצבו
הפרדה
האובייקטיבי של הילד - האם נזכרנו בקושי
חברתי מילדותנו והשלכנו את מצוקתנו על
הילד? אם ניווכח שאכן זה שלנו ולא של
הילד, נפסיק “לחפור” כדי שלא תיווצר נבואה
שמגשימה את עצמה.
ואם אנחנו כבר בענייני עידוד מיומנויות
חברתיות אצל ילדינו, נשאל את עצמנו האם
. שהרי
מודל ראוי לחיקוי
אנחנו מהווים עבורם
ילדים לומדים בעיקר ממה שהם רואים ולא
ממה שהם שומעים.
לסיום, חשוב לציין שעל אף המלצותיי ,
אין להתעלם ממצבים שמצריכים מאיתנו
התערבות מיידית וקונקרטית ולא רק
מעורבות. לא בכל מצב הילד יכול להתמודד
לבדו, כמו לדוגמה במצבים של חרם, שאותם
יש להוקיע מהיסוד.
אסור שהילדים יתפקדו בעולם משלהם בלי
השגחה ופיקוח של מבוגרים. לא תמיד נוכל
לגרום לכך שיאהבו את ילדנו אך מחובתנו
למנוע השפלות וחרמות. במקרה כזה עלינו
לדבר עם ביה”ס, עם הילדים ולא לוותר על
ההגנה שהילד זקוק לה.
במקרה והורים מתקשים ללמד ילדים
מיומנויות חברתיות, מן הראוי לשקול פנייה
לאיש מקצוע או לקבוצת הורים ולקבל
הדרכה. בקשת עזרה היא מיומנות חברתית.
שיהיה לכולנו בהצלחה!
תפקידם
של הורים
בעידוד
מיומנויות
חברתיות
אצל
ילדיהם
הכותבת היא
אם לארבעה,
יועצת
משפחתית,
מנחה קבוצות
הורים ומנחה
במדרשה
להנחיית
קבוצות במכון
אדלר