38 / 84
38
גליון 942
אבן שהם
מזמינה אתכם למסע, חיבור למהות ולכוחות הפנימיים,
לידיעה שבכוחנו לברוא את מציאות חיינו.
מזמינה אתכם למסע ריפוי,
שיחרור מתפישות מגבילות,
מתפישת ערך ודימוי עצמי נמוכים,
מחרדות, מתח, בעיות התנהגות,
קשיים חברתיים ובעיות תקשורת,
קשיים במערכות יחסים,
קשיי מימוש ועוד.
לימור גכטמן-נאור, מטפלת הוליסטית
תרפיסטית באמנויות, ביבליותרפיסטית
נסיון רב בהדרכת הורים.
.M.A.
עובדת עם ילדים, בני נוער ומבוגרים.
לפרטים נוספים: לימור 2333955-250
"איכות חיים" או "טעם החיים" זו השאלה!?
מאת מ ו ק י ה ד ר
כשנכנסים לשהם מדרום עולים בעליה
לכיכר הראשונה, כיכר אנפה, רואים על
הגדר מימין שלט "הצלחנו - הבחירות
בשהם יהיו ירוקות", כלומר ללא שלטים
מהמרפסות התומכים במועמד לראשות
המועצה, ללא פליירים שילכלכו את הרחובות ועוד
מגבלות שיבטיחו שהבחירות לא ישברו את התדמית
הנקייה והסטרילית של שהם.
לרגל הבחירות הקרבות אני רוצה להיות "פרקליטו
של השטן" ולקרוא למועמדים לחשוב מהקופסא
ולחשוב איך "מלכלכים" את שהם כשהם יעלו
לשלטון.
לפני 02 שנה נולד הישוב על שולחנות השרטוט של
האדריכלים. הם תכננו רחובות, כיכרות, שכונות,
ובניני ציבור כך שהישוב ייראה כמו פוסטר של
דוגמנית גם ללא הפוטושופ. ישוב המתוכנן עד
לפרט האחרון, שיתפקד ביעילות גרמנית ללא
שום הפתעות. בדיוק הפוך מערים שצמחו וגדלו
במשך הזמן, משכונות קטנות כמו תל אביב וחיפה,
ממושבות חקלאיות כמו חדרה, רחובות וראשון
לציון, שלא לדבר על ערים עתיקות כמו עכו, צפת
וירושלים, ערים שנבנו והתפתחו שכבה אחרי שכבה
עם עומק היסטורי. ערים אלו מתפקדות פחות
טוב משהם: הכבישים צרים, אין מדרכות, ואין די
חניה, חסרים גם גני משחקים ופארקים ירוקים.
לישובים כאלה אין את התווית היוקרתית - ישוב
של "איכות חיים", אבל הם מעניקים לתושביהם
משהו אחר שקוראים לו "טעם החיים". הם מזמנים
למטייל ולמתגורר בהם הפתעות ויזואליות. העין לא
משתעממת והנפש זוכה לגירויים. החיים בעיר כזו
אולי קשים יותר, אבל משעממים פחות.
כאשר ירדה שהם משולחן השרטוט והגבעות
הולבשו "בשמלת בטון" כמאמר השיר, המדרכות
נסללו, החניות סומנו, העצים גבהו, הגנים פרחו,
הדשאים הוריקו, מוסדות ציבור הוקמו, בתי ספר
זכו לאולמות ספורט משוכללים, שהם הפכה לישוב
מדוגם, כזה שמקבל כל שנה את פרס היופי. אבל
איזה מין יופי זה? היפנים, שהם אמני הקרמיקה
הטובים בעולם, יוצרים כלים יפהפיים בפרופורציות
מושלמות, אבל האמן דואג תמיד גם להכניס לכלי
פגם קטנטן, הוא יודע ששלמות היא משעממת
ודווקא הפגם מבליט את היופי.
אולי רצוי שגם בשהם נחפש את אותו פגם שמעורר
סקרנות ומעניק ריגוש והפתעה ומשמש תבלין
לחוויות המגורים במקום.
כל המועמדים בבחירות מבטיחים "עוד מאותו
דבר" - שהם יותר מסודרת, יותר נקייה יותר ירוקה.
בקיצור - יותר "איכות חיים" ולכן גם יבחרו בהם
התושבים שבאו לכאן כדי להימלט מהקושי של
מגורים בערים גדולות. למפלגת "טעם החיים" שלי
אין סיכוי בבחירות, ובכל זאת הנה כמה דוגמאות
שיבטיחו שהם מעניינת יותר, מגרה את החושים
ופחות סטרילית.
אני רוצה שעל קירות וגדרות בשהם יופיעו ציורי
גרפיטי. נכון שהמועצה תדאג למחוק אותם וזה גם
יעלה כסף, אבל עד שימחקו ציורי הגרפיטי, הם
יתפסו את העין ויעוררו עניין, אולי גם יבטאו צורך
של הצעירים כאן להתבטא או למחות ומי יודע,
אולי יצמח כאן אמן גרפיטי מוכשר. בערים רבות
בעולם הגרפיטי הפך לאומנות שאפילו זוכה להיכנס
למוזיאונים.
הייתי רוצה שבכניסה למרכז המסחרי לא יעמדו
רק מחלקי החינמון "ישראל היום" במדים אדומים
מעוצבים אלא גם רוסי זקן שינגן באקורדיון ויקבץ
נדבות, או צעיר שמנגן בגיטרה ואוסף כסף לטיול
בהודו (יש חשיבות לכך שילדי שהם יראו שיש גם
עניים בעולם). לא מפריע לי ש"אלטא זאכן" יסתובב
ויאסוף רהיטים ישנים (רצוי גם עם סוס ועגלה כמו
בדרום תל אביב). כן, גם זה מיחזור, אפילו שהוא לא
ממוסד כמו איסוף בקבוקים ונייר ששהם מצטיינת
בהם.
הייתי רוצה שבכניסה לשוהם יקים מישהו סוכת
אבטיחים וימכור אבטיח אדום על הסכין. או נער
שמוכר סברס תחת שמשייה כמו בצומת אל על. מה
כל כך נורא אם במקום שיחידת הפיקוח תסתער
ותסלק אותם, יתנו להם אישור זמני או פשוט יעלימו
עין. הם הרי ייעלמו בסוף עונת הסברס והאבטיחים.
אני מציע לבטל את כל התוכניות הנרקמות לגבי
פארק שהם ופשוט להשאירו פראי, לא מתוכנן.
אנחנו לא זקוקים לעוד פארק מצועצע עם שבילים
סלולים ספסלי ישיבה ופחי זבל מעוצבים.
שמעתי גם שיש מי שהציע לסלק מהפארק את
עדר הפרות שמגיע מדי שנה לזמן קצר כדי ללחח
את העשבים שבפארק ובכך למנוע שרפות בקיץ.
מה לעשות שהפרות יש להן טבע משונה והן גם
מחרבנות והמטיילים עלולים לדרוך בחרא וללכלך
את נעלי הספורט הממותגות שעלו להם מאות
שקלים אחרי הנחה. זו היא דוגמה הממחישה עד
לאן מגיעה רדיפת הסטריליות ואני מגיב להצעה
הנואלת במילה אחת - בולשיט (תרתי משמע
בתרגום לעברית).
ונחזור לכיכר בכניסה הדרומית לשהם שם
מתנוססותמדי פעם כרזות בד מאולתרותהמברכות
את הבן שסיים קורס טייס, קורס חובלים או אפילו
קורס שקמיסטים. יש בכרזות האלו משהו כל כך
ספונטני ואנושי שמחמם את לבו של כל מי שחולף
על פניהם. פתאום מתעוררים רגשות, רגש של
סקרנות וגם אולי קצת קינאה בהורים שיש להם כזה
בן מוצלח, ואפילו טיפת ביקורת, איזה מין שחצנים
ושוויצרים שמים כזו כרזה? אבל זו דוגמא נפלאה,
איך פתאום כרזה, לא צפויה, לא ממוסדת ולא
מעוצבת בידי גרפיקאי מוסמך, מעוררת מערבולת
של רגשות, מעניינים בהרבה מהרגש שמעוררת
אצלי הכרזה התלויה היום "הצלחנו לערוך בחירות
ירוקות".
גם הארוחה המבושלת מהמוצרים הטריים, הטובים
והיקרים ביותר בשוק, שבושלה בידי שף שלמד
בפריס, במטבח הנקי והסטרילי, שמוגשת בידי
מלצר לבוש במדים על צלחת מעוצבת לתפארת,
תהיה תפלה ולא טעימה אם שכחו לשים בה קמצוץ
פלפל.
אין כמובן סיכוי שישוב צעיר וקטן כמו שהם יצליח
לספק חוויות עירוניות שמספקת עיר גדולה וותיקה,
אבל עם קצת הומור וחשיבה מחוץ לקופסא, ניתן
לשפר את טעמה של חווית המגורים בשהם.
בחוגי הבית לקראת הבחירות הייתי שואל את
המועמדים: איזה פלפל אתה מבטיח להביא לשהם?
"איכות חיים" כבר יש! ירוק יש! עכשיו אנחנו רוצים
את "טעם החיים ".
כדברי המשורר:
"בכל שיר
ולו גם המושלם ביותר
יש לפחות שורה אחת שאינה במקומה
כמו אותו פגם יחיד שאתה מוצא באהובתך
מבעדו אתה
יכול בפעם הראשונה לראות
את האהבה כולה"
רוני שחר
hadarmg@netvision.net.ilלתג ובות: