60 / 116
על האגם עשרות ילדים לבושים בלויי סחבות או
ערומים רוחצים בנהר. למרות הדלות. צוחקים
ושמחים.
בלונים ובועות סבון גורמים לפרץ שמחה. אבל רגע,
איפה הבנות? כרגיל עובדות. חיפשנו כמה בנות
ודאגנו שיקבלו אף הן. העצמה נשית או לא? הבנות
קדות קידה כשהן מקבלות מתנות.
שאריות ארוחת הצהריים שאכלנו לא רחוק משם
נאספו בתודה ע”י נשים מקומיות. שום דבר לא נותר,
כולל האשפה. ענת רואה שנעזרים בבקבוק מים
ריק לשפיכת מים לתוך הג’ריקן ובבאר אותה ראינו
השתמשו בבקבוק בלוי וקרוע. מאותו הרגע, ועד סוף
הטיול, היא דואגת לחלוקת בקבוקים בכל מקום אליו
הגענו.
ממשיכים לכיוון ההרים בנסיעה קשה ומייגעת.
ליאורה, נירה ולאה הנהגות בג’יפ עושות עבודה לא
פשוטה. עם החשיכה מגיעים למלון בהוימה.
יום שמתחיל בביקור אצל משפחה מקומית ומסתיים
במלון מקומי.
כחלק מהטיול באוגנדה ביקשנו מהמדריך להתמקד
לא רק בטבע אלא גם בבני אדם.
הבוקר החל בביקור אצל משפחה מקומית. עזרא
המדריך ירד לחפש משפחה מתאימה וזכינו להזמנה.
מדובר במתחם בו גרות שתי משפחות בבקתות בוץ.
בקתה אחת משמשת למטבח והשניה למגורים.
המשפחה בת תשעה ילדים. לבושים בלויי סחבות.
תינוקת מקסימה מתעוררת משנתה ומאומצת מידית
ע”י עידית.
אנחנו משוחחות עם אבי המשפחה ומקבלות את
רשותו להכנס לבקתות. ילדי המשפחה מקבלים
בלונים וסוכריות על מקל והאטרקציה המרכזית,
בועות הסבון.
בינתיים טועמים פרי מקומי ששמו “ג’ק פרוט” שאפשר
לחבב או לסלוד ממנו אך אי אפשר להשאר אדישים
לטעמו. עם האננס הטרי לעומת זאת לא היו חילקי
דעות ושימש כקינוח לכל ארוחה.
נפרדים מהמשפחה וממשיכים בדרכנו לעבר כנסיה
מקומית. טקס יפיפה נערך. מרשים לראות שהכומר
היא אשה. הגרסה המקומית לבית הכנסת הרפורמי ?
הילדים בטור לידינו לא ממש מרוכזים בטקס. הם
יושבים ובוהים בחבורת המוזונגו. אדם לבן בסווהילית.
(פירוש המילה - עור מקולף)
אנחנו מבינים שלא אנחנו היחידים שבוחנים. אנחנו
התיירים הלבנים, נבחנים לא פחות.
בסיום הטקס מודה עזרא לתושבים המקומיים
על האירוח ומסביר להם שאנחנו האחים של ישו
מירושלים.
לאחר ביקור לא מתוכנן במזקקת אלכוהול מקומית
ובגן סלעים יפיפה לזכר מסיונרים נוצרים שנטבחו.
מגיעים למלון בעיירה קינג’וג’ו לעומת המלונות בהם
לנו עד כה והיו מלונות לתיירים. כאן אנחנו ישנות
במלון מקומי שממוקם במרכז עיירה וזאת חוויה
בהחלט מעניינת.
עם הזריחה העיירה מתעוררת. ילדים, חלקם יחפים
הולכים לבית הספר ברגל. מתחיל לרדת גשם.
הדרך משובצת בסככות תחתן ניתן להסתתר בגשם
או בחום. פתרון טוב למדינה בה ההליכה היא דרך
ההתניידות הנפוצה.
הגענו לאזור הטרופי של אוגנדה. יערות הגשם.
קילומטרים רבים של מטעי תה.
מגיעים לביקור בבית ספר מקומי. המבנה פשוט אך
מקושט בציורים מעולם המדע, מבנה האוזן והעור.
התכנון היה לבקר בשתי כיתות. אבל ילדי הכיתה
הראשונה אליה נכנסנו שבו את ליבנו ונשארנו שם כל
הביקור.
ההתחלה הייתה רשמית ומעט מביכה. התקבלנו
במחיאות כפיים והילדים עמדו לכבודנו. אנחנו
מצד שני עמדנו וצילמנו. ההמשך היה שונה לגמרי.
התפזרנו בין הספסלים ושוחחנו עם הילדים.
השאירו אותי ללא מלים: בבית ספר על
ראש הר גבוה, בתוך נוף מרהיב של שדות
תה הצופים על אגמים כחולים, ויערות
גשם סבוכים. ילדי בית ספר, במדים
מסודרים, בוהקים, בעיניים בורקות
ובחיוכים מאירי פנים. על הלוח תרגילי
מתימטיקה בספרות רומיות. הערכתי
שידעו על ירושלים. הכתה מעורבת: ילדים
נוצרים ומוסלמים שלומדים יחד שכם
לשכם אחד מהילדים שמע את המילה
ישראל, קפץ בהתרגשות ואמר: יוסי בניון.
ובהינף, נסגר מרחק של אלפי קילומטרים,
שוני תרבותי, פערים טכנולוגיים של
עשרות שנים, ומה לא. היינו ביחד.
אורית שוהם
הטיול שילב בצורה טובה נופים מרהיבים
ובעלי חיים מרתקים. מצד שני, הכירות עם
האוכלוסיה המקומית,בביקורי בית, ביקור
בכנסיה ובבית ספר. הצלחנו בזמן קצר
לחוש את אוגנדה ולהתאהב בה..
האווירה בין חברות הקבוצה הייתה נעימה
ומפרגנת ותרמה רבות לחוויה.
שרית דשא תשובה לוי