59 / 116
מסוגים שונים. כיון שאנחנו בעונה היבשה, בעלי
החיים מגיעים לנהר כדי לשתות. שטים עד לתצפית
על מפלי מורצ’ינסון המרהיבים.
חוזרים למלון המפנק לרחצה בבריכה! כן כן, מאורע
מפנק שכזה לא חזר שנית בטיול.
לאחר הפוגת הצהריים, יוצאים לספארי בדלתא של
הנילוס.
צופים בקובוסים ובאוריבי - סוגי אנטילופה שונים,
חזירי יבלות שמרימים את זנבם בשעת סכנה, עדרי
בפאלו. טלי הצלמת עומדת בגבורה על הספסל
ומוציאה את הראש מהגג הנפתח וחוטפת לא מעט
מכות.
עדר פילים מופיע. כולנו מחכים לג’ירפות ולאריות...
בדרך רואים שריפות יער יזומות שנועדו על מנת
לחדש את העשב. ואז... מופיעות הג’ירפות. אחת
ועוד אחת. מחזה מרהיב. האריות החליטו להמתין
לפעם הבאה...
חזרה ללודג’ מסתבר שלא צריך לנסוע רחוק
הפילים הגיע לשתות מהבריכה. מקומיים הוסיפו
וספרו שגם האריות נוהגים לבקר את אורחי הלודג’.
עוזבים את המלון המקסים בשמורה. חוצים את
הנילוס במעבורת ונוסעים למפלי מורצ’ינסון,
המפלים מרהיבים, עוצמה בלתי נתפסת של המים
שמסבירה את הקצף הרב בימי הנילוס.
קשת צבעונית משתקפת במים. האדמה מנצנצת
בנקודות זהובות היא מורכבת מקוורץ שנשרף עם
השנים.לאחר הפסקת תה עוזבים את השמורה.
נכנסים לתוככי אוגנדה. להתראות חיות, שלום בני
אדם.
דלות. כמעט ואין כלי רכב. אין כאן מראות עולם
שלישי של כלי רכב עמוסים. כולם הולכים ברגל.
ילדים ומבוגרים, זקנים כמעט ולא פגשנו. תוחלת
החיים כאן היא פחות מחמישים וחמש שנה.
ילדים ונשים נושאים ג’ריקנים עם מים. אין מים
זורמים אין חשמל. את המים שואבים הנשים
והילדים מבארות או ממאגרי מים.
מגיעים לכפר דייגים שאינו מתויר כלל, הצ’יף של
הכפר, גבר עב בשר (כל השאר רזים) לוקח אותנו
לאגם אלברט, מפגש הגבול עם קונגו.
איך ששמעתי, קבלתי החלטה, נרשמתי,
ארזתי והצטרפתי . כך מבלי להכיר את
הקבוצה מבלי להכיר את המדינה ומבלי
לתכנן יותר מידי . זכיתי לחוויה אחת
ומיוחדת של פעם בחיים לראות, לשמוע,
להריח ולהכיר עולם אחר שונה ומיוחד
כלכך. העם האוגנדי חי אחרת, בלי סטרס
תמידי, עם הרבה שקט נפשי ושמחה.
תודה לכל מי שהיה חלק מחוויה מופלאה
זאת, תודה לחברותי למסע ותודה לך
אוגנדה הירוקה והבתולית .
מיכל בראל