34 / 64
34
298
גליון
אבן שהם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
ח י י ם
א י י ז
מישהו לרוץ איתו
, נשוי
48
אז מי זה חיים אייז? הוא בן
ואב לארבעה, מנהל ענף הביטחון
בחברת הבנייה “דניה סיבוס”, ומתגורר
שנה. חוץ מזה, חיים
17
בשוהם כבר
אוהב לרוץ. מאוד. נפגשתי איתו על
כוס קפה לשיחה על ספורט, ריצה,
טריאתלונים, ובסוף אפילו גם קצת
ציונות.
אחרי שהתיישבנו עם הקפה, והחלפנו כמה מילים אחרי
שהתיישבנו עם הקפה, והחלפנו כמה מילים ראשונות,
סיפר חיים איך הגיע לענף הספורט המיוחד הזה:
. התחלתי
30
“האמת שזה התחיל פחות או יותר בגיל
בריצות קצרות מאוד, רכיבה על אופניים בשטח,
הכול במינונים קטנים יחסית. אחר כך שילבתי ריצות
עם רכיבות שטח יחד עם כמה חברים אחרים בכמה
קבוצות רכיבה שהשתתפתי בהן. אחרי שעסקתי בזה
תקופה מסוימת, קרץ לי מאוד כל תחום הטריאתלון”.
הטריאתלון הוא ענף ספורט המשלב בתוכו תחרות
שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. הטריאתלון הוכר
.2000
לראשונה כענף אולימפי באולימפיאדת סידני
40 ,
המקצה האולימפי מורכב מקילומטר וחצי שחייה
קילומטר של ריצה לקינוח. היום
10-
קילומטר רכיבה ו
מתקיימות תחרויות טריאתלון במרחקים שונים וברמות
שונות, מתחרויות לילדים ועד תחרויות “איש הברזל”
ק”מ
180 ,
ק”מ שחייה
3.8
שבהן עוברים המתמודדים
רכיבה וריצת מרתון מלאה לסיום.
לחיים הייתה רק בעיה אחת בדרך להגשמת החלום:
הוא לא ידע לשחות. “הייתי שוחה ברמה בסיסית
מאוד”, הוא מספר, “משהו כמו להגיע מקצה אחד של
הבריכה לקצה השני בלי לטבוע. ואז אמרתי לעצמי
שאם אני רוצה להיות טריאתלט מקצועי אני מוכרח
לדעת לשחות, והתחלתי ללמוד שיעורי שחייה בטי.
– שיטה אמריקאית ללימוד
total immersion( ”
איי
שחייה למבוגרים).
אחרי שכבר השתתף במספר תחרויות טריאתלון,
בתחרות “ישרא-מן” באילת,
2012
התחרה חיים בשנת
שנחשבה אז לאחת מן הקשות בעולם בתחום תחרויות
הוא השתתף בתחרות “איש
2013
“איש הברזל”. בשנת
) שבגרמניה.
Roth(
הברזל” בעיר רות
אחרי כמה משפטים שבהם תיאר חיים את מסלול
ההתקדמות שלו בענף, הוא עוצר ומבהיר נקודה מאוד
חשובה בעיניו: “יש הרבה אנשים שמתחרים פעם אחת
בטריאתלון, ואז כבר מחליטים שבשנה הבאה הם
ישתתפו בתחרות ‘איש הברזל’, ואני חושב שזה לא נכון.
גם לאנשים שבאים ומתייעצים איתי, אני תמיד מסביר
את חשיבות הדרך ואת חשיבות התהליך בהתפתחות
הספורטיבית. יש חשיבות לאימונים קבועים לאורך זמן
ובמשך כל השנה”.
היום עוסק חיים בריצות אולטרה מרתון, כלומר בריצות
הקילומטרים של ריצת המרתון
42-
ארוכות יותר מ
הרגילה. בשביל אנשים כמוהו הספורט הוא מרכיב
בלתי נפרד מחיי היומיום. מי שמבקש לעסוק בתחום
הזה ברמה המקצועית, מוכרח להיכנס לזה בכל הכוח.
“אני מתאמן במשך כל השבוע, ומתכנן את האימונים
כך שבאמצע השבוע אני מבצע אימוני חוזק, כמו ריצות
בעלייה, ספרינטים או ריצה על חול ים, וביתר הזמן אני
מתאמן בריצות למרחקים ארוכים”.
את האימונים הוא מתכנן יחד עם מאמן אישי לפי
התחרויות הצפויות לו בחודשים הקרובים. “בכל שנה
אני קובע באילו תחרויות אני רוצה להשתתף”, הוא
מסביר, “תחרויות אלו נקראות ‘תחרויות מטרה’, ולפיהן
נקבעת תכנית האימונים. בין התחרויות הגדולות אני
משתתף בכמה תחרויות קטנות, שהן למעשה הכנה
לתחרות האמתית”. כך למשל, השתתף חיים לא מזמן
בתחרות “קטנה” שכללה ריצה לפסגת האולימפוס
ביוון, בין היתר כדי “להרגיש את תנאי הריצה בגובה
לקראת תחרות שתתקיים באוגוסט הקרוב במון-בלאן”.
מטרים של
11,000
ק”מ ויצבור
168
אגב, שם חיים ירוץ
ריצה בעלייה.
כשאני שואל אותו מה צריך כדי להיות אצן בתחומי
ריצות הסיבולת, הוא עונה: “קודם כל אתה חייב תמיכה
מהבית, מהמשפחה, מהחברים ומהעבודה. לי יש
המון תמיכה מהבית, בעיקר מאשתי שתומכת בי, וגם
בעצמה עוסקת בריצות חצי מרתון ומרתון. בלי תמיכה
של הסביבה הקרובה, אין סיכוי להתקדם בענף הזה”.
בנוסף לאימונים ולהתמדה מדגיש חיים את החשיבות
שבירידה לפרטים הקטנים: “ריצות ארוכות הן גם עניין
לוגיסטי לא פשוט. אתה חייב לתכנן מה לקחת וכמה,
וכל פריט חשוב. כמה אוכל? כמה מים? לקחת פנס או
לא? בגדים נגד גשם, מקלות הליכה ועוד כל מיני פרטים
קטנים”. “בתחרות אחת”, הוא נזכר בחיוך, “שמתי לב
שהריצה הולכת להיות ארוכה מאוד, ולכן לקחתי מטען
לשעון שלי. בחלק האחרון של התחרות רצתי עם שעון
מחובר למטען שהחזקתי ביד”. גם את התזונה הוא
לא מזניח, והוא עובד באופן צמוד עם קרן, התזונאית
שלו, ומתכנן את התפריט באימונים ובתחרויות. “לפני
שלושה חודשים החלטתי להיות טבעוני מתוך בחירה”,
הוא מספר, “ולמרות שבהתחלה היה לי קשה מעט,
היום אני כבר מסתדר עם זה. הכול שאלה של תכנון”.
לקראת הסוף אני שואל אותו על התכניות לחודשים
168
לאוגוסט אני מתחרה בריצת
26-
הקרובים: “ב
ק”מ במון-בלאן, ובספטמבר אני מתחרה יחד עם כמה
ק”מ ריצה”.
85
חברים באליפות העולם, במקצה של
אגב, בתחרות הזו חיים ושות’ ייצגו את ישראל מטעם
איגוד האתלטיקה הישראלי כנבחרת רשמית, שתכלול
שלושה גברים ושלוש נשים. כששאלתי אותו מה
הרגשתו לגבי העניין הזה, הוא ענה: “תמיד כשאני
מתחרה בחו”ל אני מרגיש שבמקום מסוים אני מייצג את
ישראל. אני בעצם מראה לכולם שגם אצלנו בישראל,
יש אצנים בתחום הזה. הרבה פעמים אני מסיים את
הריצה עם דגל המדינה, ופעם אחת גם ביקשתי מחבר
שיצייר את הדגל על קסדת הרכיבה שלי. באליפות
העולם אני אייצג את ישראל בפעם הראשונה באופן
רשמי, אבל זה תמיד היה שם”.
לסיכום, ביקשתי ממנו כמה דברים בשבילנו, האצנים
החובבים, המקצוענים, והמקצוענים בעיני עצמם,
הסובבים את שוהם בימים ובלילות. “תמשיכו לרוץ”,
הוא מחייך ומוסיף, “זה מוסיף המון לחיים ולשלוות
הנפש. כדאי מאוד גם לרוץ בקבוצה, התמיכה והחוויה
המשותפת מסייעים להתמיד ולהתקדם. אני יכול לספר
לך על האנשים שאני רץ איתם, אלה פשוט אנשים
מסוג אחר. הם משדרים שלווה ושמחת חיים, ופשוט
כיף להיות שייך לקבוצה הזאת”.
שאל ו ן אס ו צ י אט י ב י
– אדום.
צבע
– הכל.
מוזיקה
– נחישות.
תכונה שאני אוהב בעצמי
– עקשנות.
תכונה שאני לא אוהב בעצמי
– לצאת עם רגל ימין מהבית.
אמונה תפלה
– מרגיש שהגשמתי כל חלום
חלום ספורטיבי
ספורטיבי שהיה לי.
–אוהב את ענף הג’ודו.
2016
ריו
– נהנה מההווה.
עתיד
מאת: אלון בריימן