37 / 64
ערן ועשראל בתחילת הקשר במקסיקו
החוטפים החזיקו בעשראל
ובחברה במשך שבע שעות
תמימות למטרות שוד, כאשר בכל
אותן שעות ארוכות, לא ידעה
עשראל אם יניחו לה השודדים
או שירצחו אותה. "במקסיקו,
תופעת השוד רווחת. השודדים
חוטפים אנשים וגונבים מהם
כסף, תכשיטים, כרטיסי אשראי,
משיכות מזומנים, כל מה שאפשר.
לעיתים הם משחררים את
הנשדדים ולעיתים הם רוצחים
אותם. היה לנו מזל גדול
והם שיחררו אותנו"
ערן
, נולד בקיבוץ צורעה ושירת ביחידה
42
ערן לביא, בן
מובחרת בצבא. את הים הוא תמיד אהב, מאז היה
ילד, כשאביו נהג לקחת אותו לשחיות ארוכות.
“אצל אבא”, הוא מספר, “העיקרון היה לשחות דוקא
בחופים הלא מוכרזים, דוקא נגד הוראות המציל ואל
תוך הים. כבר מילדות שחיתי אל העומק והתחושה
היתה ממכרת. בכל שנה היינו יורדים לסיני ומבלים
במים ימים שלמים, לא היה לי ספק שכשאגדל,
אמצא בתחום ובמהלך השירות הצבאי שלי צפיתי
בסרט על שחייה עם ליוותנים בים קורטז בצפון
מערב מקסיקו ושם נולד חלום אותו
החלטתי להגשים. ים קורטז הוא אחד
הימים העשירים ביותר בעולם, מאחר
והוא יושב על בקע גיאולוגי, עולם החי
והצומח הימי בו נחשב לאחד האתרים
המדהימים לצוללנים”.
החלום הזה ליווה את ערן במהלך
שירותו הצבאי ומיד עם השחרור חסך
כסף, יצא עם חברים לטיול בדרום
אמריקה ולאחר כמה חודשים הגיע לים
קורטז, הביט על הגלים וחיכה ללוויתן
איתו ישחה אל האופק. בפועל, הוא
התיישב באיזור דרום באחה, “סיני של
מקסיקו – מדבר, ים, מעט אוכלוסייה.
הבנתי שהלוויתן שלי לא מחכה לי, אז
בינתיים התמקמתי בפנסיון של מועדון
צלילה והתחלתי לעבוד שם כמדריך”.
ערן הגשים את שאיפתו לחיות את הים וטייל הרבה
לאורך איזור הבאחה המקסיקני, עד אשר תאונה
קשה קטעה את השגרה הנעימה. “הייתי בגיחה
לאיזור חדש שבו טיילתי ונכנסתי לשחייה רגילה
במים, כשלפתע הרמתי את הראש וראיתי סירת
מנוע עושה דרכה אלי במהירות שיא. היו לי שניות
להחליט – האם לסטות ימינה או שמאלה או לצלול.
חששתי שאם אפנה לאחד הצדדים, גם הסירה
עלולה לעשות כן כשתבחין בי, אז החלטתי לצלול
פנימה”. ההחלטה המהירה הזו ככל הנראה הצילה
את חייו, אבל מדחס הסירה פגע ברגלו והוא הובהל
לבית החולים המקומי. “זה היה בית חולים מקומי
טיפוסי במדינה, כך שלא היו להם שום אמצעים והם
היו צריכים לשלוח אנשים לקנות תרופות בעיר. לא
דיברתי מילה בספרדית ואף אחד במקום לא ידע
מילה באנגלית”. אחרי שבוע, ערן הבין שאם לא
יפנה את עצמו מהמקום, הוא עלול לאבד את הרגל.
הוא יצר קשר עם ההורים ובמבצע שנוהל מהארץ
הוא הועלה על מטוס והגיע לתל השומר, שם אושפז
ועבר שיקום.
חווית התאונה לא שינתה לערן את התוכניות.
בחודשים שלאחר מכן סיים עוד קורס מדריכי
צלילה בארץ ועלה על המטוס לבאחה, בחזרה
לעבודתו במועדון הצלילה. לאחר מספר חודשים,
הדרים עוד קצת ופניו לקאבו, עיירת הנופש הידועה
בסלבריטאים ועשירי העולם המגיעים לנפוש בה.
דולר בכיס, ערן פגש במשפחה ישראלית
200
עם
שהתגוררה בפאתי העיירה והשתכן אצלם לכמה
שבועות עד שמצא עבודה במועדון צלילה מקומי.
ל
ֵ
א
ְ
ר
ָ
שׂ
ָ
ע
, עונה
41 ,
כשהיא נשאלת מהיכן היא, עשראל
כדרכם של המקסיקנים, “ממקסיקו”. “מקסיקו”
היא למעשה מקסיקו סיטי, עיר הבירה של המדינה
מיליון תושבים בעיר ובפרווריה.
23
הגדולה, בעלת
“במקסיקו”, היא אומרת, “מי שאומר שהוא לא
ממקסיקו, מתכוון לומר שהוא לא ממקסיקו סיטי”.
בעיר שבה מתגוררים עשירים מופלגים לצד עניים
מרודים מהסוג שלא מוכר בישראל, היא גדלה
במשפחה במעמד הבינוני. “אמא מזכירה ואבא
טופוגרף. לא היה חסר אוכל בבית, אבל גם לא היו
מותרות. שני אחיי ואני למדנו בבית ספר ציבורי
והלכתי לאוניברסיטה ממשלתית בגלל שהורי לא
יכלו לעמוד בשכר הלימוד הגבוה”.
, מעט לפני סיום לימודי התיירות
24
כשהיתה בת
באוניברסיטה, עברה עשראל חוויה טראומטית,
אשר שינתה את מהלך חייה. “יום אחד, בעודי
הולכת ברחוב עם חבר, עצר לידינו רכב ונחטפנו”.
החוטפים החזיקו בעשראל ובחברה במשך שבע
שעות תמימות למטרות שוד, כאשר בכל אותן שעות
ארוכות, לא ידעה עשראל אם יניחו לה השודדים
או שירצחו אותה. “במקסיקו, תופעת השוד רווחת.
השודדים חוטפים אנשים וגונבים מהם כסף,
תכשיטים, כרטיסי אשראי, משיכות מזומנים, כל
מה שאפשר. לעיתים הם משחררים את הנשדדים
ולעיתים הם רוצחים אותם. היה לנו מזל גדול והם
שיחררו אותנו, אבל אני התקשיתי להתגבר על מה
שאירע והחלטתי לעזוב את מקסיקו סיטי בהקדם
האפשרי”. ההחלטה הזו הובילה אותה עם סיום
לימודיה לקאבו, שם ביקשה להשתלב בתעשיית
דולר
150
התיירות המשגשגת. “הגעתי לקאבו עם
שקיבלתי מאבי. זה כל מה שהוא יכול היה לתת לי
וידעתי שמאותו הרגע אני ברשות עצמי.
מצאתי עבודה בסוכנות נסיעות, שכרתי
דירה עם שותפה והתחלתי את חיי. ערב
אחד, השותפה הזמינה אותי למסיבה
במועדון הצלילה שבו עבדה. הצטרפתי
אליה ושם הכרתי את ערן”.
אהבה חוצת תרבויות
“היא התאהבה בי מיד”, אומר ערן
ועשראל מכחישה בתוקף. היא מוכנה
להודות שהוא מצא חן בעיניה, אבל
האנגלית שלה לא היתה טובה והספרדית
שלו היתה צולעת ובכל זאת, במעט מילים
בשתי השפות ועם הרבה סימני ידיים,
השניים החלו להתראות באופן קבוע.
: “היא מצאה חן בעיניי, אבל אני
ערן
עמדתי לחזור לארץ חודשיים לאחר מכן ולא הייתי
בטוח שהקשר יימשך. לאחר כמה פעמים שיצאנו,
שאלתי אותה אם היא חושבת שהקשר בינינו רציני”.
: “הוא שאל אותי אם אני רוצה ריליישנשיפ
עשראל
איתו. שאלתי אותו האם אוכל להחזיר לו תשובה
למחרת וכשחזרתי הביתה, פתחתי מהר מילון כדי
לראות מה פירוש המילה הזו. התשובה המילונית
היתה בכל הטווח שבין ידידות ועד אהבה, כך
שלמחרת שאלתי אותו לאיזה סוג של ריליישנשיפ
הוא התכוון? הוא ענה לי שהוא אוהב אותי אבל הוא
מתכוון לחזור לישראל”.
חודש לאחר מכן, הגיע רגע האמת. ערן עמד לחזור
לארץ ועשראל והוא היו צריכים לקבל החלטה.
“התאהבתי בה”, אומר ערן, “לא רציתי שנפרד, אז
אמרתי לה, בואי לארץ איתי”.
עשראל, מה ידעת על ישראל כאשר ערן הציע לך
לבוא לגור איתו כאן?
“מעט מאוד. ידעתי שזו ארץ עם הרבה מאוד
מלחמות. הכרתי את האתרים התיירותיים והקדושים
לנצרות, אבל האמנתי שהמציאות בארץ היא ההוויה
המלחמתית ויותר משאני חששתי, הורי חששו. אמא
שלי התנגדה לכך שאטוס לישראל עם ערן. היא
באה ממקום מאוד מסורתי וכל עוד לא היינו נשואים,
לא היה ראוי בעיניה שאסע עם אדם זר ועוד לארץ
רחוקה ומפחידה כמו ישראל. אבל אני הייתי צעירה
ומאוהבת ואמרתי לעצמי, מקסימום אזכה לראות
את ישראל ולתייר בה, מה שיהיה יהיה”.
איך התקבלת בארץ?
: “המשפחה של ערן קיבלה אותי מאוד יפה.
עשראל
37
296
גליון
אבן שהם