61 / 108
61
292
גליון
אבן שהם
1
שיעור
את ההימור הראשון בחייו של המהמר המקצועי, לקחו
הוריו בשבילו ביום שבו החליטו לעלות לישראל. זוג
מהנדסי התוכנה מבלארוס, עובדי המדינה, החליטו
לעזוב את מולדתם ולעלות ארצה. “אין לי הרבה
זיכרונות מרוסיה”, הוא אומר, “כמובן שאני זוכר
שברוסיה קראו לי ‘יהודי מסריח’, כי אבא שלי יהודי.
זה זיכרון חזק, במיוחד משום שכאשר עלינו ארצה,
הילדים היו קוראים לי, ‘רוסי מסריח’ ו’גוי’, כי אמא שלי
לא יהודייה. הדואליות הזו ליוותה אותי תמיד ובגיל צעיר
למדתי להשלים איתה ולהיות שלם עם עצמי. אני לא
מגדיר את עצמי מבחינה דתית, אלא רואה את עצמי
ישראלי”.
ההתחלה היתה קשה. המשפחה הגיעה לחיפה, שם
הצטופפו בדירת שני חדרים של חברים שכבר גרו בארץ,
יחד עם הסבים והדודים שעלו איתם. מחיפה עברו
לאשקלון ומשם לתל אביב. ההורים חיפשו פרנסה, אבל
גם סביבת לימודים נכונה עבור בנם. אבא מצא עבודה
בחברת מחשבים ואמא עבדה כמנקה בבתי מלון.
בהמשך, גם היא השתלבה בחברת המחשבים בה עבד
האב וממש כמו ברוסיה, הוא היה הבוס שלה בעבודה.
זה היה השיעור הראשון של סטס, שיודע שכדי להיות
מהמר טוב, צריך להכיר את החיים כפי שהם: “לפעמים
אתה מחפש חיים חדשים ופותח בדיוק באותם חיים
שהיו לך כבר. אנשים הם יצורים של הרגלים”.
2
שיעור
אחרי שההורים התגרשו, הוא עבר לחיות עם אמא
בצפון תל אביב. “אמא רצתה שאלמד ב’תיכון חדש’,
5
אז עברנו דירה”. את התיכון סיים בהצטיינות עם
יחידות במתמטיקה, פיזיקה, מחשבים ואנגלית. את
רוב זמנו בילה עם חבריו לקליקת ה”מוזרים” ובגיל
פתח את אתר האינטרנט שלו, “מוזרים.קום”, שם
16
תיעד את החיים שלו כצלם שמסתובב באירועים ומדבר
עם אנשים שונים. “האתר הצליח והיו לי הרבה מאוד
כניסות אליו. עם הזמן הפכתי להיות מוכר והיו מזמינים
אותי לאירועים כדי שאתעד אותם”. על אף שהיה
תלמיד מצוין, סטס היה אדיש ללימודים, אולי בגלל זה
החליט לסיים את בחינות הבגרות במהירות וכך, בגיל
, כבר היה בוגר תיכון.
17
אחרי הצבא התלבט אם להתגייס. “ידעתי שאני לא
מתאים למסגרות, אבל היה חשוב לי לעשות את
חלקי ולהורים זה היה מאוד חשוב להרגיש שגם אנחנו
תורמים בחזרה למדינה. התקבלתי לעתודה בהנדסת
חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב ואמרתי,
יאללה, נלך על זה”.
לקראת האוניברסיטה, החליט סטס שנוסחה מנצחת
לא משנים ולכן המשיך להסתובב במסיבות, לצלם
ולתעד ולהגיע ללימודים מדי פעם. “חשבתי שזה יהיה
קל כמו התיכון, אבל טעיתי. סמסטר ראשון היה סביר,
ומשם זה רק הדרדר. הצבא לא
80
סיימתי עם ממוצע
אהב את זה והתחיל להציק לי. עזבתי את העתודה
והתגייסתי רגיל”.
המסלול הצבאי של סטס היה מגוון: במהלך שמונה
בסיסים שונים, כולל
15
חודשים הספיק לעבור בין
חודש בכלא צבאי, עד שהגיע לקב”ן ונפרד מהצבא
. “זאת לא היתה אשמת הצבא, זה היה
21
עם פרופיל
טיימינג רע, בצירוף קבלת החלטות גרועה שלי. ההורים
לקחו את זה מאוד קשה”. שיעור שני – אם הקלפים
שלך לא נכונים, צא מהמשחק.
3
שיעור
זה התחיל בחטיבת הביניים, כאשר אחד ממקצועות
הבחירה היה מיני ברידג’. סטס נרשם ובפעם הראשונה
נחשף למשחקי קלפים. “בילדותי, אבא היה משחק עם
חברים וויסט ומשחקים נוספים. אני זוכר אותם יושבים
סביב השולחן, שותים ומשחקים על כסף קטן”.
הברידג’ היה נחמד. “זה משחק אסטרטגי. יש בו אלמנט
תיאורטי ופרקטי והוא דורש לימוד ומיומנות. גיליתי
כשרון לדבר והייתי חלק מנבחרת בית הספר. בכיתה
ח’-ט’ ניצחנו באליפות המיני ברידג’ הארצית. בכיתה
י’ עברנו לברידג’ אמיתי ודורגנו במקום השביעי
בארץ. השותף שלי למשחק היה בנו של אלוף הארץ.
היינו לומדים ומתאמנים ומשתתפים במחנות אימונים.
בסופו של דבר החלטתי שאני לא רוצה להיות שחקן
ברידג’ מקצועי. זה דרש ממני יותר מדי השקעה ואני
בדיוק פתחתי את האתר שלי וחיפשתי לעשות חיים.
פרשתי והשותף שלי פרש גם הוא״.
הפרישה היתה זמנית. בכיתה יא׳, עם הרבה מאוד
זמן פנוי, החלו החברים לשחק שש בש. את המשחק
הכיר לו אותו השותף. השניים רכשו את תוכנת
המשחק האינטרנטי והחלו משחקים על כסף. ״שיחקנו
על סכומים לא גבוהים, רק בשביל שיהיה לנו כסף
לבילויים״. כשאביו של החבר איבד את כל רכושו
במשחקי שש בש וירד מנכסיו, סטס למד את השיעור
השלישי - אף פעם אל תהמר על הבית שאתה גר בו.
רק על האקסטרות.
4
שיעור
בצבא הוא כבר היה שחקן שש בש סמי מקצועי.
דולר
1,000
״הייתי משחק באינטרנט, הרווחתי בסביבות
בחודש ויחד עם המשכורת הצבאית, הייתי מסודר״. את
, ״תוכנות המשחק לא היו חזקות
19
השש בש עזב בגיל
מספיק ואנשים התחילו לרמות ולעקוף אותן. מקצועני
השש בש עברו למשחקים חיים או למשחק החדש
שהחל לתפוס תאוצה, הפוקר.
עזבתי את השש בש ועברתי לפוקר. למה? כי משחק חי
לוקח המון זמן וכולל גם נסיעות ומשחק באינטרנט הוא
מהיר יותר ואני באתי לעבוד, לא לבלות״. את השיעור
רביעי הוא ניסח בעצמו - להיות ממוקד במטרה.
5
שיעור
מי שהכיר לו את הפוקר הוא אותו חבר מהתיכון, שותפו
לברידג׳. ״הבחור הזה בכלל לא עשה צבא. הוא שכר
19
דירה בתל אביב וחי את החיים בטירוף מהפוקר. בגיל
דולר בחודש, יותר מהמשכורת של
4,000
הוא הרוויח
ההורים שלנו. אבל עם הזמן, אנשים עקפו אותו ובגיל
הוא נשאר באותו מקום. הפוקר מתקדם מאוד מהר
30
ומי שעצלן ומחפש פתרונות קלים לחיים, בטווח הרחוק
יפסיד. כשאנחנו נכנסנו לפוקר לא היה חומר תיאורטי-
טקטי. שיחקנו טקסס הולדם לימיט, על סכומים נמוכים,
כך השתפשפנו ופיתחנו כלים למשחק שלנו״.
השניים הצליחו להיות רווחיים בסכומים נמוכים ואז
אלף
10
בינוניים ואז גבוהים. היו תקופות שהרוויחו גם
דולר בחודש. זה שיעור החמישי והחשוב בתיאוריה
של ההימורים - אין מזל בהימורים. מי שיודע לשחק,
מרוויח. ועכשיו לפוקר.
מ א ת ג א י ל י ש י ף
סטס בפוזה קלאסית