81
גליון 182
אבן שהם
שיעורי תופים אחד על אחד בכל הרמות:
מתחילים ומתקדמים לצעירים ובוגרים
צוות מקצועי מיומן למקסימום הצלחה והנאה
בית ספר לתופים
בית ספר לתופים
בהנהלת
שי יפרח
0
5
4
-
4
8
7
6
0
2
1
ם
ה
ו
ש
י
ר
ח
ס
מ
ז
כ
ר
מ
,
3
0
ן
ו
ל
י
י
א
ק
מ
ע
: “בכיתה שלי אם יקראו למישהו חרשן, הוא
מיכל
ייעלב מאוד, כי זה אומר שאתה חנון, אין לך חברים
כל מה שאתה עושה זה ללמוד ואין לך חיים”.
: “ואז מאיה כהן מאבן חן אמרה, שאפשר אולי
עילאי
להשתמש באימוג’י, כי כולם מכירים את הסימנים
ואוהבים אותם. האימוג’י מאפשר לכל קבוצה להזהיר
מפני האלימות, בלי לחייב אותה למילים מסוימות”.
: “הרעיון של האימוג’י ישר התקבל, אבל היה
מיכל
לנו חשוב שאלו יהיו סימנים כאלו שלא משתמשים
בהם ביום יום ושהשימוש היחידי שלהם יהיה
כסירנות אזהרה”.
: “הילדים קיבלו כשיעורי בית לחפש שלושה
אור לי
אימוג’י שכמעט ולא משתמשים בהם וששיקפו
שלושה מסרים - אזהרה, התנצלות ופנייה למבוגר
אחראי”.
: “אלו היו השיעורי בית הכי כייפיים! כולם ישבו
מיכל
ועברו על כל האימוג’ים שקיימים”.
כך התגבשה שפת הסירנות כאשר בסופו של
התהליך, הוחלט על חמישה סימנים שמעבירים
מסר מדורג של אזהרות: סירנה אחת עד שלוש
מעידות על עצמת ההתבטאות הפוגענית וכן
שנועדו לסמן לראשי הקבוצה לפנות
SOS
סימני
למבוגר אחראי וסימן ‘סליחה’ שמאפשר לילד
פוגע לחזור בו.
: “אם מישהו מורחק מהקבוצה בגלל שהוא
מיכל
פגע באחד הילדים והוא מבקש סליחה והילד הנפגע
מאשר לו לחזור לקבוצה, אז הוא יחזור”.
“אחת ההמלצות החשובות של הקבוצה היתה”,
אומרת רעות, “למנות שלושה מנהלים לכל קבוצת
וואטסאפ והם יהיו אלו שידונו ויקבלו החלטות בנוגע
להרחקה של ילד מהקבוצה, או פנייה לגורם מבוגר.
יש כאן תהליך מעצב ומחנך ולא רק משמעתי”.
י: “אצלינו בכיתה יש קבוצה שנקראת “כולנו
עילא
מנהלים” והחלטנו שלא להוציא ילדים בכלל
מהקבוצה”.
“כולנו אחראיים”
בכמה קבוצות וואטסאפ אתם חברים?
: “בסביבות 04. יש קבוצה של השכבה,
מיכל ועילאי
של הכיתה, של החברות, הצופים, מי שיצא למחנ"ק,
מי שיצא לטיול ומי שהוזמן לבת מצווה הזו והזו
ועוד”.
למה אתם חושבים שילדים צריכים לשלוט
בקבוצות הוואטסאפ באמצעים כאלו?
אם יש איזושהי בעיה בקבוצה, הילד הפגוע
יכול לפנות להורה או מורה.
: “אני מכירה יש ילד שיש לו בעיות בוואטסאפ
מיכל
וילדים מתנכלים לו שם ואין לו אדם מבוגר שיעזור לו.
הוא לבד עם הוואטסאפ ורואה את זה כל הזמן. כמה
שמדברים איתנו בכיתה, אפילו חמש פעמים בשבוע,
זה לא מספיק. הילדים אומרים, ‘למה להקשיב
למורה, היא סך הכל מורה?’ כשמדברים על זה יותר
מדי פעמים אז זה כבר שגרה ואף אחד לא מקשיב”.
: “השיטה המקובלת בישראל היא להתמודד
אור לי
עם בעיה רק כשהיא מגיעה לקצה. אז מגיעה
היועצת או המורה ומרצים להם על איזושהי תוכנית
של משרד החינוך. זה לא חודר את הילדים”.
: “אצלינו בכיתה זה קצת אחרת. היה מקרה
עליאי
שהתחיל ריב בוואטסאפ שהמשיך בכיתה והמורה
הצליחה להרגיע את הילדים שלא רצו לדבר אחד
עם השני ובסוף הם התחברו. אני כן חושב ששיחה
עם צוות חינוכי או ההורים יכולים לעזור, גם כשלי
היה ריב עם מישהו, פניתי להורים שלי והם עזרו.
אבל עדיין, הם לא נמצאים בתוך הקבוצה בוואטסאפ
כל הזמן”.
: “אני מכירה הרבה ילדים שלא פונים למבוגר
מיכל
כדי שלא יגידו להם מלשן או יצעקו על כל הכיתה
בגללם ואז יירדו עליהם יותר. הרבה ילדים לא
מספרים להורים דברים בגלל זה.
בגלל שהמורים לא כל כך קשורים לילדים וההורים
מאוד קשורים מהצד של הילדים שלהם, אז טוב
שיהיה מישהו חיצוני שמוכן לעזור בפתרון של בעיות
.”SOS
וזה המוקד הטלפוני שאליו פונים במצב
: “לקחנו בחשבון שיש בשוהם הרבה גמלאים
רעות
ואנשים שרוצים ויכולים לתרום. המתנדבים במוקד
יעברו הכשרות לנושא ויהיו זמינים לילדים לטיפול
ומתן עצה”.
מה לדעתכם היתרון בכך שילדים ינהלו את
השיח בנוגע לבריונות ברשת?
: “ילדים מקשיבים לחברים שאותם הם מכירים
מיכל
הרבה שנים, יותר מאשר למבוגרים. אם יש לך חבר




