67 / 124
67
גליון 182
אבן שהם
"המשפחתיות היא לאו דווקא חזקה בהוויה היפנית.
חלוקת התפקידים במשפחה היפנית העירונית היתה
מאוד ברורה – האמא היא העוגן שמחזיק את הבית,
האב עובד רוב שעות היום והקשר בינו לבין הילדים
בסיסי בלבד. הם לא אנשים חמים מטבעם ובכך שונים
מהבית הישראלי המוכר לנו"
➤
ברורה – האמא היא העוגן שמחזיק את הבית, האב
עובד רוב שעות היום והקשר בינו לבין הילדים בסיסי
בלבד. הם לא אנשים חמים מטבעם ובכך שונים
מהבית הישראלי המוכר לנו. בניגוד אלינו, ביפן אין
הרבה ילדים במשפחה, אך למרות העדר החום, הם
אנשים מאוד לויאליים ונאמנים לבני משפחתם, ליושר
ולערכים שלהם.
זכור לי שפעם נסעתי למקום מרוחק ושכחתי את
הארנק שלי במשאית שתפסנו איתה טרמפ. הנהג,
שידע מה היעד שלנו, שלח את הארנק שלי למקום
שאליו נסענו וכשהגעתי, הארנק חיכה לי שם. זו
התנהגות מאוד אופיינית ליפנים”.
כיצד התייחסו היפנים, הידועים כחברה חד
לאומית הומוגנית מאוד, אל הזרים שהתגוררו
בה?
“גרתי בטוקיו שהיא ה’ניו יורק’ של יפן. זו העיר
הכי קוסמופוליטית ביפן וגם בה יש כמובן רוב יפני
ברור. עבור היפנים ישנם רק שני סוגים של אנשים:
יפנים וג’אייגינג – זרים. כל הזרים בעיניהם, חד הם.
המפגש שלהם עם הזרות שלנו היה מיוחד עבורם
והיחס שלהם כלפינו היה אדיב מאוד ומכבד ובכל
מקום הרגשנו רצויים. עם זאת, ההבדלים התרבותיים
באו לידי ביטוי לא פעם. היפנים מאוד שבלוניים ולא
ספונטניים. לקבוע איתם מפגש חברתי זו אופרציה
רשמית מאוד, שכוללת רישום ביומן וכמובן שזה עומד
בסתירה לטבע הישראלי הזורם והמהיר שלנו.
כאשר גרתי ביפן, היתה איתי קבוצה קטנה של
והתגוררנו
ישראלים
יחד באותו בניין, בדירות
ששכרנו. בשלב כלשהו גם
אחותי הגדולה ובעלה הגיעו
ליפן והצטרפו, כך שהיתה
לי משפחה קטנה. התקופה
ביפן זכורה לי כתקופה
מדהימה ומאושרת.
במהלך השהות שלנו,
בתוכנית
השתתפתנו
טלוויזיה מקומית של ‘גלגל
המזל’, כאשר הקריטריון
שבזכותו נכנסנו לתוכנית
היה העובדה שאנחנו זרים.
וזכינו בשישה
שיחקנו
כרטיסי טיסה לאי הדרומי
באוקינאווה לנופש שכלל
מלון ושאר פינוקים וזו היתה
חוויה חד פעמית”.
בתור בחורה צעירה ביפן,
איך התרשמת מהגברים
היפנים?
“היפנים מאוד נחמדים
ואדיבים, אבל אני לא יצאתי
עם בחורים מקומיים. למרות
יצר הנדודים והרצון להכיר
ולהתנסות בתרבויות אחרות,
תמיד הייתי מחוברת להוויה
הישראלית שלי והעדפתי
את הבחורים הישראלים.
במהלך השהות שלי ביפן,
הגעתי לביקור משפחתי
בארץ ופגשתי את האקס
שלי מהצבא. האהבה ניצתה
שנית והוא חזר איתי ליפן שם חיינו יחד עוד חצי שנה.
לאחר שנפרדנו, הוא חזר ארצה וזמן לא רב לאחר
מכן, גם אני חזרתי לישראל”.
Big In Japan
כאשר חזרה ארצה, היתה כבר בת 42, עצמאית
ומורגלת בחיים חופשיים. ענת שכרה דירה בתל אביב,
נרשמה להשלמת בגרויות וחיפשה עבודה. היות והיה
בידיה היתרון של ידיעת השפה היפנית, לא עבר
זמן רב והיא מצאה עבודה באגודה לידידות ולשכת
המסחר ישראל-יפן, שם ניהלה את האגודה, אירגנה
אירועי תרבות ומפגשי משלחות בין הארצות.
במקביל לעבודתה, המשיכה בלימודי יפנית עסקית
ובשלב כלשהו נוצר הקשר עם הבורסה ליהלומים
שבאותה התקופה החלה לחזק את הקשר עם השוק
היפני.
“קיבלתי הצעה לעבוד בתור מנהלת שיווק ומכירות
לשוק היפני אצל אחת החברות הגדולות בבורסה
והחלטתי ללכת על זה. זו היתה תחילת הקשר של
השווקים בין המדינות והיתה כאן הזדמנות מעניינת
להיות חלק מהבנייה הזו. כך התחלתי קריירה
שנמשכה לאורך עשור כיהלומנית מול השוק היפני.
זו היתה נישה חדשה ובניתי אותה בעצמי. יצרתי
קשרים עם חברות מקומיות ביפן באמצעות השימוש
בשפה היפנית שבפי, טסתי לסגור עסקאות ביפן ועד
מהרה, עוד בטרם הייתי בת 82, הפכתי לאשת עסקים
שמתניידת במחלקת העסקים, מתגוררת במלונות
יוקרה ומסתובבת בחליפות עם מזוודה מלאה
יהלומים”.
מה קרה לתוכניות הלימודים הגבוהים והבגרויות
שהשלמת?
“אחרי שנתיים של עבודה מאומצת ופיתוח הקריירה,
כבר לא נזקקתי להשלמת הבגרויות. היתה בידי
קריירה שפיתחתי בעמל וידעתי שיש לי כלי ייחודי
בדמות הכרת השפה האוריינטלית הקשה הזו, שנותן
לי יתרון עצום בעבודה”.
למרות ההצלחה הרבה, אחרי שנתיים בבורסה,
החליטה ענת לעזוב הכל ולחזור להודו.
הפעם את כבר לא נערה אחרי צבא, הפעם
כבר יש לך הישגים שקשה לוותר עליהם – איך
העזת לעזוב הכל ופשוט ללכת?
“כנראה שחוסר הפחד שחשתי בתור צעירה הוא לא
רק עניין של גיל אצלי, אלא פשוט אופי. לאורך השנים
קיבלתי תמיד החלטות שבאו מבפנים, מתוך צורך או
אמת שלי ולא חששתי אף פעם שאני עלולה להפסיד
משהו. תמיד הייתי מאוד שלמה עם עצמי, זה מנע
את המחשבות שמעכבות וגורמות לאנשים להמנע
מלעשות דברים שהם באמת מאוד רוצים”.
מה היתה המטרה בפעם הזו שבה חזרת להודו?
“הפעם חזרתי כדי להתפתח רוחנית. בשנים שהייתי
בארץ, קראתי הרבה ספרות בנושאי הרוח והושפעתי
מאוד מהספר שעסק בטנטרה
והבנה אלוהית. הלכתי בעקבותיו
ובעקבות החיבור למדיטציות
שתרגלתי באותן שנים ורציתי
לשכלל את הידע שלי ולפתח
את הלימודים הרוחניים שלי
במקום המתאים ביותר לכך.
הודו היתה היעד.
עזבתי הכל – דירה, רכב,
בן זוג, קריירה. ידעתי היטב
שאני עוזבת הרבה ויש לי
מה להפסיד. אלו היו השנים
החזקות ביותר של הענף ועדיין
- הרגשתי מאוד שלמה ורגועה
עם ההחלטה הזו”.
את יכולה להגדיר את החסר
שהיה לך ושהוביל אותך
למסע הנוסף להודו?
“לא היה חסר לי שום דבר
חומרי, אבל חלה אצלי
התפתחות רוחנית והיה לי צורך
לממש אותה. הייתי בתקופה
שבה מערכות יחסים עם בני
זוג נראו לי כמו עניין מאוד
מסובך והיתה חסרה לי האהבה
הזורמת והעמוקה יותר שרציתי
להשיג”.
בהודו הגיעה לאשראם בפונה,
בטרם המקום הפך פופולרי
וממוסחר. “בתקופה הזו
האשראם פעל כמרכז רוחני
מדהים ואותנטי מאוד. הכרתי
שם אנשים מכל העולם וגם שם
התחברתי לישראלים ששהו
במקום. המסע בהודו, שהחל
מהודו לבורסה ובחזרה. ענת וחברה בהודו