אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 281

48 / 124

מיכל פיקרסקי| משהו אישי
לפני המון שנים, כשהייתי ילדה, לקראת החגים
הגדולים, פסח וראש השנה, היה הבית נכנס
להיערכות חג. החלוקה הייתה ברורה והוגנת -
אמא הייתה אחראית על אירגוני החג, הקימבוצים,
הקניות, הבישולים (לא ממש, אבל בסיוע לאחיותיה
המבשלות), הזמנות, ביטולים, ניקיונות ובלת”מים.
אבא היה אחראי לקחת את אחותי ואותי לקנות
בגדים חדשים לקראת החג. היה זה סידור שהיה נוח
ומתאים לכל המעורבים, בעיקר לנו הקונות. כי אבא,
כמו כל גבר אופייני שנגרר בעל כורחו למסע קניות,
נהג לעמוד (או לשבת) בשקט בפינה, לתת למוכרות
לעשות את העבודה שאליה הן נשכרו ולהגיד לנו, על
כל בגד שמדדנו, שזה ממש יפה ומתאים לנו. בדומה
למה שיהודה אטלס כתב:
כשאני מספר לך משהו
ואתה כל הזמן רק/ “יופי יופי”, משיב
אני יודע /שאתה בכלל לא מקשיב.
ובסוף התהליך היה עליו לגשת לקופה ולשלם. לי,
הסידור הזה של קניות בגדים עם אבא היה מתאים
ונעים במיוחד. אמא שלי, בצעירותינו, הייתה אישה יפה,
מושכת וחטובה בעוד אני, איך להגיד זאת בעדינות?
הייתי ילדה ונערה שמנמונת (וברוח הפוליטיקלי קורקט
של ימינו ניתן לומר שהייתי “מאותגרת משקלית”).
כמעט כל יציאה משותפת של אמא ושלי לקניות בגדים
הייתה נגמרת בדמעות - גם שלי וגם שלה. דמעות של
כאב ותסכול ואכזבה ועלבון ואפילו בושה.
לא הייתי ילדה שמנה כל חיי. הייתי ילדה קטנה ורזה
שבגיל ההתבגרות גדלה להיות נערה שמנמנה. התמזל
מזלי וגדלתי בתקופה שגם הדוגמניות לא שטו באזור
מידה 23 המופרכת. טוויגי הייתה אז דוגמנית אחת ויחידה
בעולם המגזינים, פה הדוגמניות היו נשים עם נוכחות,
כך שההבדלים בין המידות שלהן ולמידה שלי נעו בטווח
ההגיוני של 2 מידות לפה או לשם. בעיקר לשם. אני
אפילו זוכרת את עצמי כבת עשרה מעיינת עמוקות
ב”לאישה” במידות הגוף של המועמדות למלכת היופי
(לא להאמין שאז פרסמו את גובהן, משקלן, וההיקפי
גופן) ומגלה, לשמחתי, שמשקלי לא רחוק מזה שלהן.
תעזבו את העובדה שגובהי נשק ל- 06.1 מלמטה ושלהן
נשק ל- 07.1 מלמעלה.
כך שאני והבגדים שלגופי ובארוני הצר להתפקע,
מנהלים יחסי אהבה-שנאה ארוכי שנים ומרובי רבדים,
בדים ומידות משתנות.
אבל שום דבר בנעוריי ובצעירותי לא היה דומה למה
שמתרחש כאן ובעולם בשנים האחרונות, שנים בהן
דומה שאפליית והדרת אנשים (ונשים) שמנים הגיעה
לשיאה.
בקו ישיר שמחבר לירידת מידות הדוגמניות (רק שאלת
ה - אתם באמת מאמינים שיש קשר ָ נ ְ פ ָ א ָ תם למעצבי ה
בין אישה נורמלית בת 04 במידה 24 שרוצה לקנות זוג
מכנסי ג’ינס, לילדה בת ה-71 במידה 23 שמדגמנת
אותם?).
בקו ישיר שמחבר לפריחת תוכנת הפוטושופ שמצרה
היקפים גם לכאלה שאין שום היקפים להצר ובקו ישיר
לסתיו סטרשקו וסופיה מצטנר. ואם אינם מבינים על מה
אני מדברת, אז שתדעו ששני אלו (המופיעים בתמונה
כאן) הם הבחירה המועדפת על כמה ממעצבי ויצרני
האפנה. סתיו הוא איש צעיר, בן 32, שנראה כמו אישה
צעירה במידות של בובה לא אנושית וסופיה מצטנר היא
ילדה בת 41 וחצי(!) בת למשפחה קשת יום שבסיפור
סינדרלה קסום התגלתה ואף פתחה את תצוגת האפנה
של דיור בשבוע האפנה האחרון בפריז. (ורק לידע
כללי למי שנחשף לסיפור בערוץ 2, השמלה הלבנה
שגרמה לה להראות כמו מלאכית בטלוויזיה הייתה
במציאות שמלה שקופה ומתחתיה היא הופיעה בלבוש
חוה, תבדקו באינטרנט). שניהם ילדים שבעולם מתוקן
היו קונים את הבגדים ב”הוניגמן קידס”, נטולי מידה
וקימורים, נטולי פרופורציה, נטולי חזה (ציצים בלשון
העם) ונטולי זהות מינית ומגדרית.
אז מה לי ולהם? מה לכל אישה ולהן?
ואז ב”הפוך על הפוך” או דווקא בהמשך ישיר להדרה,
לניתוק ולניכור של עולם האפנה מעולם המציאות,
נולדה ברשת תופעה חדשה של נשים אמתיות -
יפות, בשלות, מוצלחות, דעתניות, יצירתיות, חכמות
ואמיצות במיוחד. נשים שהמשותף היחיד שיש להן
הוא מידת הבגדים שהן לובשות (רמז - לא 83 ואפילו
לא 04) והעובדה שהן העזו להגיד “עד כאן ולא עוד”.
מדובר על בלוגריות ופאשנסיטיות והיום מובילות
דעת קהל שהבלוגים המקסימים והיצירתיים שלהן
גרמו וגורמים למעצבי האפנה להתחיל להתייחס
ולחשוב גם על נשים במידות רגילות.
אגב, שמות הבלוגים מעידים על המון הומור
ויצירתיות - עוד מאפיין משותף לנשים המעזות הללו:
“יוצאת מהארון - בלוג לא קונבנציונלי” (של שרונה
ראובני),”קימורים פוטוגניים” (שרון בן שבת), “להוציא
Little Missאת השלדים מהארון” (מיכל שטרן),) “
” זוהר אברהמי). Sunshine
ברור שהתופעה לא החלה בארץ, אלא עשתה עלייה
מאחותנו הגדולה הלא היא ארצות הברית של אמריקה.
אחת הבלוגריות הבולטות שם, תרתי משמע, היא
ניקולט מייסון, שאגב, הבלוג המקסים שלה שווה ביקור.
אבל בארצנו הקטנטונת, האימפקט שנוצר הוא
הרבה יותר מהיר וחזק. לא מאמינים? תזכרו בגלים
(הווירטואליים והממשיים) שהיכה המפגש של קבוצת
נשים שמפעילות קבוצת פייסבוק בשם “אין לי מה
ללבוש” עם אתי רוטר, מנכ”ל חברת האופנה “קסטרו”,
שככל שניסתה יותר להסביר את עמדת החברה בנושא
המידות הגדולות, ככה יותר הסתבכה במילותיה שלה.
ופתאום יש הרבה יותר תקווה לנשים גם במידות
הבינוניות והסבירות - כי ממתי 24 ואפילו 44 הפכו
למידות גדולות?!
אז לכל הנשים שבינינו, שכבר מזמן שכחו את המידות
הקטנות, מי ייתן ובשנה הזאת נלמד לאהוב ולכבד את
עצמנו כמות שאנחנו, ומי ייתן ונוכל למצוא לעצמנו
בגדים (לחג, למועד, וליום יום) בכל חנות שבא לנו
לקנות בה.
ונאמר אמן
ושנה טובה...
יפה בכל מידה
Michal Yuval Pikarski או בעמוד הפייסבוק שלי | הערות והארות יתקבלו בשמחה ובאהבה במייל שלי
סתיו סטרשקו וסופיה מצטנר - הופרדו בלידתם?
עו"ד, נוטריון ומגשרת מירב בלאיש
אריאלה אביר זוהר
) יועצת חינוכית (
)CBT( מטפלת התנהגותית קוגנטיבית
מטפלת בילדים, נוער ומתבגרים
במגוון בעיות רחב:
בעיות חברתיות 0
חרדות 0
בעיות בדימוי עצמי 0
בעיות התנהגות 0
בעיות קשב וריכוז ועוד... 0
עמיתה במכון " שיטות"
חברה באיט"ה
054-6522337
קליניקה בשוהם ובראשל"צ
48 גליון 182 אבן שהם