30 / 72
“טוס לשלום,
המכונית בפנים”
מדי בוקר יצא א’ מביתו בשוהם, נכנס לרכבו ונסע
כ
לעבודה. הוא חלף על פני שער הכניסה לביתו, לקח
את העיתון שמגיע בכל בוקר כמו שעון. חלף על פני גן
הילדים הסמוך, היכן שילדיו יבלו את שעות אחר הצהרים
שלהם וקצת לפני שהגיע לפינת הרחוב, שם לב לרכב
משפחתי אפור חונה במפרצון הקטן מצד שמאל. א’ נזכר
שאמש, כאשר חזר הביתה וחיפש חניה ברחוב הצפוף
המלא ברכבים כמו שלו, השייכים לאלו שהגיעו אחרי
בני ובנות זוגם הביתה ועתה נאלצים לחפש להם חניה
במפרצונים הקטנים לאורך הכביש הצר, הרכב האפור כבר
חנה במפרצון בקצה הרחוב.
‘בעצם’, אמר לעצמו, ‘גם שלשום וגם בימים שלפני, אני
זוכר שהרכב עמד שם. מוזר, הרי אני מכיר את הרכבים
של השכנים ולא נראה לי שהוא שייך למי מהם’.
באותו ערב, חזר א’ לביתו ובכניסה לרחוב הבחין שוב
ברכב החונה ותהה, של מי הרכב ומתי יואיל אולי לפנות
את החניה כדי שגם הוא, א’, יוכל לחנות בקרבת ביתו?
א’ התקשר למשטרה וביקש לבדוק מיהו בעל הרכב.
“הרכב בבעלות חברה”, נמסר מהמשטרה. א’ לא התעצל
והתקשר לחברה: “הי, רציתי לדעת.... מי נוהג ברכב
שמספרו ----?” “ברכב נוהג ח’”, ענתה מזכירת
החברה, “אבל ח’ לא יכול לדבר כרגע, הוא
בחו”ל עד יום רביעי הבא”.
‘מוזר’, חשב א’, ‘ממש מוזר’.
אבל בבוקר הבא, רענן
ואחרי כוס קפה,
כשהוא בדרך, א’
הבין הכל ואז
הוא התחיל
לכעוס. לכעוס מאוד. לא שהוא ידע להיכן לתעל את
הכעס הזה, כי ביום רביעי לפנות בוקר, ח’ ככל הנראה נחת
בשלום וכשא’ חזר מהעבודה, הרכב האפור כבר נעלם.
אך לא לאורך זמן. שבוע לאחר מכן, הופיע באותה החניה
רכב נוסף, שהתארח ברחוב כשבועיים, עד שגם הוא נעלם
כלעומת שבא.
סטארט אפ
ידוע הוא, שהמוח היהודי לא מפסיק להמציא ולהפתיע.
ישראלים, שנוסעים לחו”ל מדי פעם, עלו על סטארט-אפ:
במקום לחנות בשדה התעופה ולשלם עבור חניון לטווח
רחוק, הם פשוט מחנים את הרכבים ביישובים בסביבת
השדה, מזמינים מונית וטסים. כדי שלא רק הכיס יהיה
מרוצה, אלא גם הראש יהיה שקט, כיעד לחניה הם בוחרים
ביישוב שנחשב בטיחותי יחסית, כזה שלא יצטרכו לדאוג
שמא רכבם נגנב בזמן שהם נעדרים.
שוהם, עם נתוני הירידה בגניבות רכב היא יעד אטרקטיבי.
הוסיפו לכך את העובדה שמדובר ביישוב מסודר, עם
רחובות משולטים אשר מקלים על התיאום עם המונית
שבאה לאסוף את הנוסעים לשדה ויש לנו בינגו.
“חונים
איך הפכנו לחניון שמשרת
את הטסים לתקופות ארוכות
צד מצוקת חניה גדולה ביישוב, מתקיימת תחת אפינו תופעה של
ל
הפקעת מקומות חניה ציבוריים לטובת רכבים שבעליהם אינם גרים
ביישוב ורק נהנים משירותי החנייה החינמיים. הללו מאפסנים את
רכביהם בשוהם בזמן נסיעה ארוכה. גם שדרות הרכבים למכירה
בעמק איילון, מצוקת חניה בכרמים ותושבים שמסמנים לעצמם חניות,
רוב הנושאים המועלים בכתבה מוכרים וידועים לרשויות, אך אינם
זוכים למענה ואכיפה מצד הפיקוח. האם הגיע זמן תו חניה יישובי?