40 / 72
הבנות לא מתיימרות לשאת דגלים. הן לא אמורות
להיות הדמות החינוכית של הילדים ולא נכון להפיל
עליהן את התיק הזה. הן באות מתחום הבידור
ומציעות את זאת בלבד - כייף. ויחד עם זאת, אפשר
לומר שבאופן טבעי, היות והן עצמן ילדות טובות, אז
הנושאים שהן עוסקות בהן והדרך בה הן עושות זאת,
היא בצורה שנתפסת כמודל נכון לחיקוי”.
לנוי והדר, תחזיקו חזק, יש שישה אחים ואחיות ובסך
הכל מדובר על שמונה ילדים! איך זה קרה? אז ככה:
נוי והדר נולדו בחדרה לזוג הורים שלהם היתה עוד
בת אחת מנישואים קודמים של האב. כשהיו בנות 7
בערך, התגרשו ההורים ונוי והדר עברו לגור עם אימן,
שהתחתנה מחדש. בן הזוג החדש של אמא, הביא
עימו את ארבעת בניו מנישואים קודמים וביחד, הזוג
החדש הביא עוד אחות קטנה במשותף.
משפחה גדולה- הרבה שמחה?
נוי: “בוודאי! אנחנו שבעה אחים ואחיות שגרים בבית
בגינתון ולהדר ולי יש עוד אחות גדולה שגרה בקנדה”.
עם אביהן הקשר נותק ואת האחות הגדולה הן לא
מרבות לראות, אבל הבנות מקבלות את הגזרה
ומסתכלות על הצד החיובי של החיים גם במקרה הזה.
העוגן ומי שנותן את הכח לבנות הם אמא יעל ובן זוגה
שוקי, שקיבל את הבנות כבנותיו ומשמש להן דמות
אב לכל דבר ועניין. יעל היא הכח המניע, היד המכוונת
והדמות המשמעותית בחיי הבנות והיא זו ששומרת
שבזמן שהקריירה הנוסקת תעלה מעלה מעלה -
הרגליים יישארו על קרקע.
אתגר לא קל במציאות של הבנות?
“בוודאי שלא קל, הן מוקפות בהרבה מאוד דברים
נוצצים וזוהרים וחשוב לשמור את הראש במקום הנכון,
אבל זו דרכינו וזה החינוך שלנו. הבנות יודעות שעם
כל הכבוד להצלחה והתהילה, יש ערכים חשובים יותר
וכרגע זה בית הספר, פעילות התנדבותית וחברתית
ועליהם אנחנו לא מוותרים להן. הסוד במקרה שלנו
הוא הפתיחות בינינו. אני מקפידה לשוחח עימן הרבה,
להקדיש זמן לארוחות משותפות בהן אנחנו מדברות
על הכל. האמת היא, שנוי והדר הן ילדות מאוד טובות
ולא נתקלתי בהתנגדויות או פריקת עול מצידן”.
הביחד שלהן מאוד בולט – גם בלימודים, גם
בעבודה, גם השאיפות שלהן לעתיד. האם את לא
חוששת שהן מאבדות את הזהות האישית שלהן
בתוך כל הביחד הזה?
“כן. החשש הזה מלווה אותי ואני רואה את הקשר
הסימביוטי שלהן ותוהה, איך הן יתמודדו עם פרידות
קטנות שמחויבות המציאות בהמשך החיים שלהן.
כבר מגיל צעיר ניסיתי להפריד ביניהן- הן היו בגנים
נפרדים, חדרים נפרדים. שום דבר לא עזר – בכל פעם
מחדש החיבור שלהן היה חזק מהכל.
אני חושבת שיש משהו נורא ראשוני, אפילו מיסטי
בחיבור הזה. הבנות נולדו בלידה מוקדמת, מאחר
והתגלה שהן מחוברות בחבל הטבור. זה מקרה הכי
קרוב לתאומים סיאמים שיש- הן חלקו שלייה אחת
והיו בתוך שק אחד בלי מחיצה, ממש תופעת טבע.
אני מנסה לחנך אותן להסביר להן שיבוא יום והן
ייפרדו- אם זה בצבא, בלימודים, בן זוג וכו’. הן לא
מקבלות את זה וטוענות שכל אלו לא יפרידו ביניהן.
אני מאמינה שהחיים חזקים מהכל ועם הזמן, כל אחת
תגלה את הדרך הפרטית שלה, לצד הקשר העמוק
והחזק ביניהן”.
נכון לעכשיו, נוי והדר לא נפרדות ולא רואות שום
בעיה בכך. כך גם כאשר שאלתי אותן לגבי העתיד.
בנות, מה הלאה? האם אתן רואות את עצמכן
בוודאות רק בתחום הבמה?
“אנחנו רוצות להמשיך ולהופיע, להמשיך ולעשות
את מה שאנחנו טובות בו. זו השאיפה שלנו, אנחנו
מאוד שלמות עם מה שאנחנו עושות ומה שאנחנו
מתכננות”.
מה השאיפות שלכן לעתיד?
“בעתיד אנחנו רואות את עצמינו מופיעות ומצליחות
בתחום הבמה, זאת השאיפה. להמשיך בדיוק את
הדרך הזו”
יש אופציה ב’? אפשרות למקרה שעולם הזוהר כבר
לא יהיה מעניין?
נוי: “אנחנו רואות את העתיד שלנו בעולם הבמה. אם
לא היינו הולכות על הכיוון הזה של מוזיקה ובידור, אני
מאמינה שהיינו הולכות ללמוד רפואה. אנחנו לומדות
במגמה ביולוגית, מתנדבות במד”א ומאוד מחוברות
לתחום. במהלך המשמרות במד”א אנחנו חוות את את
כל מה שחווים בני הנוער המתנדבים, זה לא תמיד קל
אבל לא נוותר על זה”.
שתיכן רוצות להיות רופאות. גם זה ביחד??
נוי: “לא, מה פתאום. הדר רוצה להיות רופאת ילדים
ואני רוצה להיות קרדיולוגית”.
אז כרגע הן נשארות צמודות צמודות - לומדות באותה
ומה בתחום הרומנטי?
כיתה, חברות של אותן בנות.
“ברור”, הן צוחקות, “נצטרך לצאת עם תאומים זהים!”.
עם הספר הקבוע אודי, במספרת "אודי" בשוהם