36 / 88
36
גליון 652
אבן שהם
דניאל אלטר, מנהל קולנוע לב
5 נכדים,
+ 4+
בשוהם, בן 06, נשוי
תושב מודיעין מזה חצי שנה ולפני
כן ירושלמי וותיק. מאז אוגוסט
האחרון, הוא עומד בראש הקולנוע
המקומי שלנו. מאחר והוא נוטה לקבל
באופן אישי את פני הבאים, כי זו
אישיותו ותפיסתו את הקולנוע כחלק
אינטגראלי מהקהילה המקומית,
רבים מתושבי היישוב והאזור
כבר מכירים אותו.
מ ש ה ו מ ה ס ר ט י ם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ה
ָ
בּ
ַ
ע ם ה ר
ל ע ת י ד
ר י נ ת
צ פ נ י ה
יף
ִ
י שׁ
ִ
איל
ֵ
מאת: ג
ה רינת
ָ
בּ
ָ
ר
ַ
רינת צפניה, עוד רגע ה
צפניה, בת 63, נשואה ואם לילד אחד,
מתגוררת בקיבוץ נען. רינת, היא יועצת
חינוכית במקצועה ובמקביל תתחיל
בפורים הקרוב בתפקידה כמנ יגת
'הקהילה ליהדות מתקדמת' בשוהם.
גדלת בירושלים בבית מסורתי, התחתנת עם
קיבוצניק חילוני וכאן תובילי קהילה דתית.
נשמע כמו בלבול מוח היסטרי, איך את
מתמודדת ע הכל?
“האמת היא, שדי טוב, תודה. גדלתי בירושלים, בבית
הכרם, בבית חילוני-מסורתי. אנחנו שבעה אחים, אני
הצעירה שבהם. כל אחד מאיתנו שונה- יש לי שלושה
אחים אורתודוכסים, אחד מהם הוא רב, אחת מהן היא
חרדית, אנחנו שני אחים רפורמים, אח אחד חילוני ואחד
מסורתי. כל אחד מאיתנו תפס כיוון אחר ואני חושבת
שלולא המון אהבה ופתיחות במשפחה, זה לא היה
הולך. ככה אני גם מתסדרת עם בעלי לירון, קיבוצניק
שבחיים לא היה מאמין שיהיה נשוי לרבה רפורמית”.
את צוחקת, אבל זה באמת שוק, לא?
“לירון ואני הכרנו באינטרנט לפני שנתיים. הצגתי
את עצמי כרפורמית וציינתי שאני מחפשת מישהו
שהערכים הללו קשורים לחייו. אי אפשר לומר שהדת
היתה קשורה לחייו במיוחד, אבל הוא לא נרתע וזה
כבר משהו. באותו הזמן הייתי רכזת של ‘בית תפילה
ישראלי’ בתל אביב ולירון הצטרף אלי והתחבר לאנשים
בקהילה וזרם איתנו. אני לא אומרת שהוא דתי כמוני,
ממש לא, אבל כמו עם המשפחה הגרעינית שלי,
האהבה מייצרת פשרות ומרחב שבו כולם יכולים
להתקיים. לירון קיבל על עצמו כשרות כהלכתה, כי זה
חובה בשבילי ואני מצידי מבינה, שהפנטזיה שלי על
לימוד משותף של גמרא לא תתממש איתו”.
נשמע אידילי לגמרי
“הכל אפשרי אם רוצים. לא אומר שאין אתגרים.
למשל, החתונה שלנו היוותה אתגר עצום והתמודדות
עבור כל המשפחה שלי. מצד אחד - אני, שברור
היה שהחתונה שלי תהיה רפורמית, כולל התוספות
והשינויים שאני מאמינה בהם. מצד שני, המשפחה שלי
דרשה חתונה “כדת וכדין” והתנהל שיח לא פשוט בתוך
המשפחה. עם זאת, הגישה לאורך כל הדרך היתה,
“בואו נראה איך אנחנו עושים את זה ביחד”. במשפחה
שלי, בכלל, היו ועדיין יש מחלוקות עמוקות ומהותיות.
הרי רובינו עוסקים בלימוד והוראת התורה וכל אחד
ניגש ללימוד מקריאות וכיוונים שונים. הוויכוחים עזים
אבל האהבה מנצחת. אני מניחה שככל שהילד שלנו
יגדל, הדילמות יתעצמו, אבל אני בטוחה שנמצא את
הדרך להתמודד. זה היופי בגישה הרפורמית”.
מה ההבדל בין הגישה הרפורמית לבין הגישה
האורתודוכסית מבחינתך?
“ראשית, גם אני מגדירה עצמי כדתייה. ההגדרה הזו לא
שמורה רק לאורתודוכסים ומאידך, היא לא מחייבת את
כל המשתתפים והחברים בקהילה הרפורמית. תפיסת
העולם שונה בעיקר בתפיסה של ההלכה בחיים שלנו.
תפיסת העולם שלנו, הרפורמית, אומרת, שההלכה, כפי
שהיא כתובה, נכתבה על ידי גברים, בזמן מסוים ובעידן
מסוים. יש בהלכה כיום, דברים שצריך ובמחויבותנו
לשנות.
לפי תפיסת העולם שלי, היהדות היתה מאז ומתמיד
רפורמיסטית ובמאות השנים האחרונות, פסקה למעשה
מלהתחדש ואת זה אנחנו רוצים להחזיר”.
איך זה בא לידי ביטוי ביום יום שלך- את דתייה?
חילונית?
“אני מגדירה את עצמי כדתייה. כמובן, שההבנה
שלי את הדת מביאה להתנהגות שונה מהדתיים
האורתודוכסים. אני למשל, מקפידה בשבת על עונג
שבת, תפילות, לימוד תורה, ושינויים מהחול - אני לא
עובדת ולא עושה שימוש בכסף.
מצד שני, אני כן נוסעת ברכב
בשבת. מבחינת כשרות- הכשרות
אצלי בבית היא בדיוק כמו של
האורתודוכסים. לא אשב לאכול
במסעדה המגישה אוכל לא כשר.
לעומת זאת, במקום כשר שפתוח
בשבת, כן אשב. קיבלתי על עצמי
תפילות ואני מתפללת שלוש
פעמים ביום ומניחה טלית ותפילין
כל יום- כמו האורתודוכסים, לא?”
(צוחקת).
נשמע שאת מחליטה ועושה
מה שאת רוצה
“כן. זה כל כך מפחיד? המונח “מה
שבא לי”, לא נכון. מדובר בהכרעה
ערכית. אדם מחליט, לפי הלימוד
והתפיסה שלו, כיצד עליו לקיים
את המצוות. יש הכרעות אישיות
ויש הכרעות קהילתיות- למשל, בקהילת “קול נשמה”
בירושלים אין כלי נגינה בשבת ובקהילה אחרת, יש.
יש רפורמים שלא שומרים כשרות ואם תשאלו אותם,
תהיה להם עמדה מנומקת בעניין. זה מעניין ומפתח
את השיח. להיות רפורמי זה לומר- “אני בוחר להיות
באפור, אין ‘כזה ראה וקדש’” “.
אחד הנושאים שלהם אתם נותנים דגש הוא
הנושא המגדרי. תוכלי להרחיב לגבי התפיסה
הרפורמית בסוגיה זו?
“הגישה הרפורמית המגדרית תומכת בסיפור הבריאה
המופיע בפרק א’ בבראשית, “ויברא אלוקים את האדם
בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם”,
שווים.
הגישה הזאת היא רחבה יותר, כי היא דוגלת בהומניזם
כללי- כל בני האדם נולדו בצלם, לא רק היהודים ושני
המינים, הגבר והאישה, שווים.
מבחינה הלכתית, ההלכה האורתודוכסית היא לא
שוויונית. לכן, לא נוכל לקבל את ההלכה כפי שהיא,
אלא נהיה חייבים לשנות את ההלכה, כדי שתתאים
למקום שבו אנחנו נמצאים.
כששואלים אותי,’ מה הזכות שלך לשנות?’ אני
עונה, ‘מה הזכות שלי לא לשנות?’”.
את לומדת לרבנות ומתעתדת להוביל את
הקהילה המתגבשת בשוהם. מהן התוכניות שלך
לגבי הקהילה המקומית?
“אני לומדת רבנות בירושלים, במוסד רפורמי עולמי,
לימודים שאורכים 4 שנים. ואכן, לאחרונה קיבלתי על
עצמי את החיבור לשוהם וגיבוש הקהילה המקומית,
לבקשת הקהילה. נפגשתי עם קבוצה של פעילים
מקומיים והרגשתי שיש כאן מוטיבציה גדולה להקמת
מסגרת קהילתית וזה נשמע מאוד מעניין. אני חושבת
שיש כאן הרבה צעירים ומשפחות ויש כמה דרכים
להגיע לכל אחד ולאפשר לו למצא את הביטוי הדתי
שלו. לאורך השנה וחצי האחרונות, היתה היענות יפה
לפעילויות של הקהילה ועכשיו אנחנו פועלים כדי למסד
ולהגביר את הקשר.
בין התוכניות שלנו: קבלות שבת פעם בחודש; בית
מדרש- התכנסות פעם בתקופה ללימוד פתוח עם
טקסטים רחבי יריעה; פרויקט בני ובנות מצווה, שזה
דבר שאני עושה כבר כמה שנים; ארוחות שישי
קהילתיות מדי פעם; בנוסף, אנחנו רוצים לקחת פרויקט
של גמילות חסדים קהילתית.
לקריאת המגילה, ביקשנו מכולם להביא שני
משלוחי מנות, אחד להחלפה בין המתפללים והשני
לתרומה. אני מקווה ומאמינה שנרים כאן קהילה יפה
ומאוחדת”.
הופכת את היוצרות
שאלון
ספונטני
סגול
צבע
אביתר בנאי, שלמה ארצי,
מוזיקה
יהודית רביץ ושולי רנד
ריקוד פלמנקו,
תחביב
כבר שש שנים
אורח חיים שמעניק
דת
משמעות
תכונה שאני
אוהבת בעצמי שמחה
תכונה שאני לא
אוהבת בעצמי אני מנסה להיות
פחות לחוצה