אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 254

26 / 68

26 254 גליון אבן שהם
משכורות#שירותי הנהלת חשבונות #
דוחות שנתיים #לעצמאים וחברות #
ייצוג ברשויות# ייעוץ מס # הצהרת הון #
03-9711229שירות עד בית העסק טלפקס:
# 052-8728757
nogakatz2 | 050-7235573 ,03-9732793
קל י נ יקה בשו הם
M . S . W
נוגה כץ
מטפלת מוסמכת
טיפול זוגי, משפחתי, פרטני
תאום הורי
לתגובות: 0מאת מוקי הדר
השאיר את חותמו
שמעון פרס אמר פעם באירוניה, שכאשר אתה מספיד אדם, ההספד מתחלק לשלושה
חלקים: המנוח עצמו, המנוח ואני ולבסוף, אני. כשמדובר באריאל שרון, אשאיר את
ההספדים למוספי העיתונות הארצית שפרטו כבר את מורשתו באלפי מילים ואספר רק על
'אריק ואני' ולבסוף, כמו שפרס בעל הניסיון אמר, על עצמי.
, ביצעו הפלנגות 1982 הפגישה הראשונה שלי עם שרון הייתה דרמטית וקשה. בספטמבר
הנוצריות טבח ב"סברה ושתילה", מחנות הפליטים הפלסטינאים בלבנון, אחרי שקיבלו
אישור להיכנס למחנות מצה"ל ששלט אז בביירות. הטבח הנורא זעזע את המדינה.
האצבע המאשימה הופנתה אל שר הביטחון דאז, אריאל שרון, בטענה שהוא היה זה
גברים, נשים וילדים.800 שאפשר את רציחתם של
שבועיים אחרי הטבח, התקיימה האזכרה המסורתית לצנחנים מול האנדרטה שבתל נוף.
אריק שרון, האב המיתולוגי של הצנחנים, לא החמיץ אף פעם את האירוע. הייתה זו הופעתו
הפומבית הראשונה אחרי הטבח בסברה ושתילה ואני, כתב צעיר במחלקת החדשות של
ערוץ אחד, נשלחתי לסקר את האירוע.
אריק הגיע בשעה חמש והתיישב בשורות הראשונות, כשהוא מתקבל בקריאות רמות
'רוצח!' מהקהל של ותיקי הצנחנים והמשפחות
השכולות. המצלמה של ערוץ אחד קלטה את
המראות והקולות. זה היה רגע משמעותי, שהרי אם
הקהל שבאופן מסורתי נאמן ומעריץ אותו, מביע
במלים קשות את סלידתו ממנו, מה יסיקו תושבי
ישראל והעולם המזועזע על אחריותו האישית
400-לטבח בסברה ושתילה? (זוכרים את הפגנת ה
אלף בכיכר מלכי ישראל, וועדת החקירה שאסרה
עליו לכהן כשר ביטחון).
נשארתי באנדרטה כמעט עד סוף הטקס וממש
טרם סיומו, יצאנו לירושלים כדי שלא להיתקע
בפקק ביציאה מהחניה. הגעתי לירושלים כשאני
מאיץ בנהג המונית לטוס. מסרתי את החומר
לפיתוח במעבדה, אז עדיין צילמו בפילם (הצילום בוידיאו היה עוד חלום רחוק). אחרי שעה
יצא החומר מהמעבדה ואני רצתי לחדרי העריכה וערכתי את הכתבה במהירות שיא. עם
גלגלי הסאונד והפילם רצתי לחדר השידור ובדקה לתשע הורכבו הגלגלים בחדר השידור.
נפתחה המהדורה בכתבה על הזובור של שרון בכנס האזכרה לצנחנים. זה היה 9.00 בשעה
סקופ גדול שהפך לכותרת ראשית בכל העיתונים למחרת.
לאחר השידור זכיתי לשיחה מיאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה, שהודיע לי כי המנכ"ל טומי
לפיד רוצה להיפגש איתי. הייתי בטוח שאזכה לצל"ש. במקום זה, עברתי זובור קטן משלי -
מתברר שאריק, שהיה אשף בשימוש בתקשורת, התלונן שלא סיפרתי בכתבה שבסוף
האירוע היו גם כאלו שנגשו אליו, לחצו את ידיו והביעו בו תמיכה. הסברתי, שאם הייתי
נשאר עד סוף האירוע ונתקע בפקק, הכתבה לא הייתה מגיעה בזמן לשידור. גם שטרן וגם
לפיד הסכימו כי פעלתי נכון, אבל כדי לרצות את אריק, שכולם פחדו ממנו, קבלתי הערה
לתיק האישי על כך שהייתי צריך לברר מה קרה בסוף האירוע. תרוץ קלוש, אז לא היו
טלפונים ניידים ולחללים על המצבה באנדרטה בטח לא היה טלפון קווי שבו יכלו לספר לי
מה קרה בסוף האזכרה.
, אריק היה באופוזיציה והסכם אוסלו 1995 הפגישה הבאה הייתה הרבה יותר נעימה. קיץ
עמד להיחתם. לקראת כתבה ביומן, יצאתי עם אריק לסיור ברצועת עזה, שעמדה להימסר
לערפאת, על מנת לשמוע את דעתו על ההסכם. קבענו להיפגש בבוקר בפתח החווה שלו
בדרום, "אולי תכנסו לארוחת בוקר אצלי לפני שנצא לשטח?" כמובן שהסכמתי, וזכינו
לארוחת בוקר מפוארת שלילי אשתו הכינה. אריק, שאהב לאכול והיה מארח למופת, האיץ
בי לאכול עוד ועוד. האם היתה זאת הכנסת אורחים פשוטה ולבבית או תחכום כדי ליצור
אוירה חיובית כך שלא יהיה נעים לכתב לשאול שאלות קשות? אני משאיר את השאלה
הזאת לשיפוטם של הקוראים. כשיצאנו לשטח עמד שרון על גבעה גבוהה בצפון הרצועה
והזהיר מפני טילים שיעופו משם לאשקלון ואשדוד אם ייחתם הסכם אוסלו. הוא כמובן
מעלות פינה את הישובים היהודים מעזה וגם אז צדק. 180 צדק אז, אבל בתפנית של
"דברים שרואים משם לא רואים מפה", אמר כשהתיישב בכסא ראש הממשלה.
הפגישה השלישית התקיימה שוב בחווה. אחרי ליל הבחירות בו ניצח את ברק בשנת
, המתנו לו, קבוצה גדולה של כתבים, בתקווה לקבל ממנו הצהרה. המסוק הגיע 2001
למנחת והמתין. גשם ירד ללא הפסקה ונרטבנו בשדה הפתוח
אבל אריק לא יצא. ההמתנה נמשכה לפחות שעה וחצי.
הדבר הראשון שאמר כשיצא אל
המסוק היה, "חברה', אני מתנצל
שנאלצתם להמתין לי בגשם כל
כך הרבה זמן". כן, שרון היה אדם
שניחן באינטליגנציה רגשית. ספק אם
ביבי היה מתייחס בסיטואציה כזו לאנשים
שמאחרי המצלמה.
ולבסוף, אכתוב על עצמי. כבר כנער היה ברור לי
שכשיגיע זמני, אתגייס לצנחנים. הדור שלי גדל
על מיתוס הצנחנים האמיצים, לוחמים ללא חת
שביצעו את פעולות התגמול וצנחו במבצע סיני
במתלה. גיבורי ילדותנו היו אריק שרון, 1956 -ב
שהקים את גדוד הצנחנים, הקצין הנועז ירמי מן
הצנחנים והלוחם האגדי מאיר הר ציון. רצינו להידמות להם והיינו מוכנים לקרוע את
התחת כדי להיות זכאים לחבוש את הכומתה האדומה. במלחמת יום הכיפורים נלחמתי
כצנחן במילואים באוגדת שרון. האוגדה שינתה, בזכות גאוניותו הצבאית של שרון, את פני
המערכה והפכה את סכנת התבוסה לניצחון בעקבות צליחת התעלה והעברת המלחמה
לתוך מצרים. לא ראיתי אותו בשדה הקרב כי נפצעתי בחציית התעלה, אבל בעקבות
אותה פציעה גם שיניתי כיוון בקריירה ומכלכלן במשרד האוצר הפכתי לעיתונאי, כך שאני
ועד היום. 18 יכול לומר בביטחון שלאריק שרון הייתה השפעה מכרעת על מהלך חיי מגיל
אבל לא רק במישור המעשי, אלא בעיקר במישור הערכי נמדד שרון. אין ספק שהצלחתו
המשמעותית ביותר הייתה בעיצוב דורות של ישראלים לפי הערכים שקבעו את דרכו.
שיקולים של מוסר נדחקים לעיתים מפני הצורך לנצח בכל מחיר. נאמנות לדרך אינה ערך
מקודש. מי שזרע עשרות התנחלויות על כל גבעה הוא גם מי שהיה אמיץ מספיק לפנות
התנחלויות "ברגישות ונחישות". מי שהיה ליכודניק כשזה שירת את מטרותיו פרש והקים
את קדימה.
אז איך אפשר היום לשפוט את שרון? כנראה שכל אחד צריך לבחון בעצמו איך חייו
הושפעו ויושפעו בעתיד ממי שהשאיר את חותמו לטוב או לרע, על כל מי שחי בארץ הזו.
אריק