30 / 80
30
גליון 152
בריאות
חושבים
אבן שהם
גם דובים וגם יער
מאת מ ו ק י ה ד ר
שר החינוך שי פירון מתחנן
לפני החרדים, תלמדו את
ילדכם אנגלית ומתמטיקה
ואני אכפיל את התמיכה
בבתי הספר שלכם שבהם
מלמדים היום רק לימודי קודש מ-%53 ל-%07 אבל
החרדים מסרבים לקבל את ההצעה הנדיבה.
ברור לכל שלימוד אנגלית הוא יתרון להשתלבות בכל
עבודה מכניסה. אבל אותם רבנים כנראה לא רוצים
כלל שהתלמידים יצאו לעבודה, אלא שיישארו כל
חייהם בישיבות. האם הרבנים אינם מבינים שיזדקקו
לשפה האנגלית גם כדי לשנורר כספים מהיהודים
באמריקה לממן את תלמודי התורה, הישיבות, והכנסת
כלה. מצוידים רק בידיעת השפה העברית או יידיש הם
עלולים להתבלבל ברכבת התחתית של ניו יורק שם
השלטים כתובים באנגלית ולרדת מהרכבת במקום
בשכונת באורו פארק בברוקלין, דווקא בשכונת
הארלם השחורה, ומי יודע אולי איזה שודד ישלוף
אקדח ויסכן את נפשותיהם "רחמנא ליצלן" אי ידיעת
אנגלית טובה יכולה להגיע אפילו לדרגת "פיקוח נפש"
כמו שחוויתי בעצמי.
בגבול בין מדינת מינסוטה וקנדה נמצאת שמורת
טבע ענקית בה מאות אגמים צרים וארוכים בצורת
אצבעות המוקפים ביערות עצומים שכבר יותר ממאה
שנים לא הורשו להיכנס אליהם חוטבי העצים. הדרך
היחידה לטייל בשמורה היא בסירת קנו ששוכרים
בעיירה איליי בצפון מינסוטה כולל ציוד קמפינג מפות
ואוכל לשלושה, חמישה ואפילו שבעה ימים רצופים.
הרפתקה כזו אסור להחמיץ.
השקנו את סירת הקנו למים ואני התמקמתי בחרטום.
חברתי ג'יין תושבת מינסוטה וטיילת מנוסה התיישבה
בירכתיים והתחלנו לחתור. לקח קצת זמן להיכנס
לקצב חתירה אחיד, אבל התקדמנו יפה. כשהגענו
לסופו של האגם הצר, העמסנו את הקנו והציוד על
הגב ועברנו בשביל כמה עשרות מטרים לתחילתו של
האגם הצר הבא. שם הכנסנו שוב את הקנו לאגם הצר
הבא, וחוזר חלילה. באחד משבילי החיבור בין האגמים
הצרים, חסם את השביל מוס - בעל חיים בגודל של
פרה עם קרניים אדירות, חוויה מפחידה. ברווזי בר עפו
בשמים הכחולים, דגים זינקו לאוויר מהמים והתפעלנו
מעצי אשוח ואורן ענקיים מקיפים את האגמים. העין
לא ידעה שובע נוכח יופי הטבע הפראי והמצלמות לא
הפסיקו לתקתק.
לפני שירד הערב חיפשנו מקום לחנות בו בלילה.
במפה מסומנים קרחות יער קטנות שבהם מותר
להקים אוהל וכשהגענו מצאנו ערימת עצים יבשים,
מוכנה להדלקת מדורה - מסורת יפה הנהוגה בשמורה
כדי שמי שמגיע עייף לחניון הלילה לא יצטרך לטרוח
לקושש עצים, אך לפני שיעזוב למחרת יכין ערמת
עצים למטיילים שיגיעו אחריו.
לפנות ערב, כאשר היה מספיק אור, הקמנו אוהל
הדלקנו מדורה והתחלנו לבשל בסיר מרק שעועית.
התרחקתי מהמדורה להטיל את מימיי ביער ופתאום
אני רואה מולי דב שחור ענק. קפאתי על מקומי. ראיתי
דובים בגן החיות, ובערוצי הטבע בטלוויזיה ,אבל
למצוא את עצמי מול דב אמיתי חשוף בטריטוריה
שלו זו חוויה שמקפיאה את דמך. התחלתי לצעוק
עם חיריק מתחת לאות ב,
beer, beer
בקול באנגלית
כלומר בירה. אף אמריקאי המכבד את עצמו לא יוצא
לטייל בטבע בלעדי לפחות שישית פחיות בירה . ג'יין
beer
שעסקה בינתיים בבישול המרק ענתה לי "אין לנו
אתה לא יודע שאסור באיסור חמור להכניס לשמורה
פחיות בירה כדי שלא יזהמו את הטבע?". הייתי צריך
' עם סגול מתחת לאות ב, המילה
bear' bear
לצעוק
שפרושה הנכון הוא דוב, אז אולי הייתה מבינה את
הסכנה המרחפת עלי ועליה. אבל מה לעשות כנראה
שבשיעורי אנגלית בתיכון למדנו את "מקבת" של
שקספיר ולא איך לדבר במבטא אמריקאני נכון.
דו השיח בצעקות נמשך . אני צועק 'בירה' 'בירה' , והיא
עונה לי, שמה לעשות, אין כאן בירה.
בינתיים, הדוב עקף אותי והתקדם לעבר ג'יין שבחשה
במרק ליד המדורה. רק כשהיה ממש מעליה היא
הבחינה בו קפצה בבהלה נוראית ורצה לקנו גם אני
קפצתי לקנו וחתרנו למרכז האגם. הדוב אכל את מרק
השעועית בתאבון של ירושלמי אסלי במסעדת רחמו
בשוק מחנה יהודה, אבל נשאר רעב.
"האם הוא יכול להגיע לקנו שבאגם ולאכול גם
אותנו" שאלתי נפחד "דובים שחורים הם שחיינים
מצוינים אבל בדרך כלל לא אוכלים בשר" הרגיעה
אותי. ניסינו להקים רעש על ידי חבטה במשוטים על
דפנות האלומיניום של הקנו. אבל הדוב לא התרשם.
הוא נכנס לאוהל וחיפש בתרמילים גם קינוח. שמענו
קולות קריעה חזקים הדוב קרע בציפורניו הארוכות
את תיקי הגב. מתברר שהדובים מתים על משחת
שיניים וקורעים לגזרים את תיקי הרחצה כדי לטעום
מהמעדן ולא חלילה לצחצח את ניביהם החדים.
התפללתי שישאיר לנו לפחות את המצלמות שלמות.
הלילה ירד ואנחנו יושבים בקנו וממתינים שהדוב
יסתלק. עברה עוד שעה ואנחנו קופאים מקור חתרנו
כדי להתקרב למאהל לבדוק ולשמוע אם הוא עדיין
באזור. לא שמענו רחשים, אבל הלילה היה שחור
והדוב גם הוא שחור ואולי הוא אורב לנו בשקט בתוך
האוהל. מה עושים? להישאר כל הלילה בקנו בלתי
אפשרי ורעדנו מקור, אבל אם נתעמת עם דוב נרעד
מפחד.
"סיפרת לי שהיית צנחן ונלחמת בכמה מלחמות, אז
תרד אתה ראשון לבדוק אם הדוב באמת הלך לדרכו",
אמרה. הייתי צריך לפרוע את שטר ההתרברבות
בעברי הצבאי המפואר שהרשימה את הבנות
באמריקה.
ירדתי לחוף כשאני אוחז בחוזקה במשוט, נשק
מפוקפק נגד דובים והתקרבתי בצעדים קטנים, מלא
חששות, אל המחנה. האוהל היה קרוע, ציוד הקמפינג
זרוק ומפוזר, תרמילי הגב קרועים לגזרים כאילו היו
עשויים מנייר, למזלי המצלמות לא נפגעו. לאושרנו
הדב כבר לא נראה בסביבה. נשארנו ערים עד הבוקר
מוסיפים עוד ועוד עצים למדורה. בבוקר כמובן שלא
צחצחנו שינים כי את המשחה בטעם מנטה חמד
הדוב, אבל שמרנו על המסורת, אספנו עצים למדורה
לאלו שיגיעו אחרינו וחזרנו לעיירה איליי.
הדבר הראשון שעשינו, כדי להתאושש מהחוויה
שעברנו, היה להיכנס לפאב הראשון בעיירה לגשת
(דוב). הוא כמובן השיב
BEAR
למוזג ולבקש פעמיים
כלומר אין דוב, וגם לא יער, אבל אם
BEAR
"אין כאן
- בירה קרה, אגיש
cold BEER
אתם רוצים ללגום
לכם בשמחה, בתנאי שתלמד לדבר את השפה
אנגלית ללא שגיאות ", עצה טובה גם לרבנים החרדים.
hadarmg@netvision.net.ilלתג ובות:
אורית רוזנפלד-קרעין
פסיכולוגית שיקומית מומחית
טיפול במבוגרים ומתבגרים
052 - 4567139
orit.rosenfeld@gmail.com|
www
.oritros.com