39 / 64
ריצה כזו היא עניין אינדיבידואלי בעיקרו, לא ניתן לרוץ בצמוד
לקבוצה לאורך כל המסלול. האם אתה רץ עם אזניות ומוזיקה?
איך אתה מעביר את השעות הארוכות הללו?
“אני רץ עם מוזיקה, בייחוד כאשר אני זקוק לריכוז. המוזיקה שאני שומע
באוזניות היא מוזיקת טראנס והאוס רועשת, קצבית, שאני מאוד אוהב וזה
נותן לי אדרנלין, זה מעיר ומעורר ומכניס אותי לאטרף של המאמץ. בקו
הזינוק פגשתי חברים רבים, כולם מאושרים להגיע למקום הזה ובזמן הזה,
חבריי רצו להצטרף אלי לכל הריצה אולם ביקשתי מהם “להיכנס” לבדי
לריצה ולמצוא את הקצב הנכון שלי. בק”מ 33 הצטרף אלי חברי הטוב, אדי
קוטרוש, שהנעים את זמני בשירים, סיפורים ומעשיות. חברים יקרים משהם
הגיעו לרוץ עימי בשעה 03:40 לפנות בוקר - אמיר סנדץ ויוסי בן חיים, רצו
איתי כ 61 ק”מ ולאחר המשיכו עימי טל רותם ולימור וקס עוד כ- 81 ק”מ
אחרונים. בזכות החברים המשכתי לרוץ בקצב סביר את שארית הק”מ
שנותרו לי, הם שרו והצחיקו אותי ללא הרף”.
איך אפשר בריצה כל כך ארוכה, כאשר למעשה תכנון הריצה
באימונים מתבצע בפרקים נפרדים, לתכנן את הקצב ולדבוק בו?
“בגדול, יש שתי אופציות לתכנון ריצה- ריצה לפי קצב ריצה קבוע או ריצה
לפי דופק. בריצה כל כך ארוכה, מה שקובע בעיני ומנחה אותי זה לשמור על
דופק קבוע ככל האפשר, ולכן טקטיקת הריצה שלי היתה לרוץ לפי קצב
הפעימות הדופק. הלב זו המשאבה היחידה שיש לאדם ובמרוץ כל כך ארוך
היא האינדיקציה הכי נכונה שיכולה להיות. בשטח יש הרבה עליות וצריך
לכלכל את הריצה הזאת מבחינת המאמץ. כאן כדאי להתמקד לא בקצב של
הריצה אלא ביכולת של הגוף לעמוד במאמץ הזה לאורך זמן. אצל הרצים
לטווחים ארוכים, עיקר האתגר מתחיל בק”מ ה- 06 ומעלה. לכאן מרכזים את
האנרגיות והתוצאות של ריצה החכמה באות לידי ביטוי”.
היו משברים בדרך הארוכה הזו או שהמורל כל הזמן קבוע?
“בק”מ ה-26 לערך התחלתי להרגיש מתיחה בגיד האחורי של הברך, האטתי
את מהירות ריצתי והמשכתי. בק”מ האחרונים בהם כבר הייתי תשוש, הידיעה
שילדיי, מיה ורום, ממתינים לי בקו הסיום רוממה את רוחי וחיזקה אותי באופן
מדהים. חציתי עם בני, רום, את קו הסיום בגאווה אדירה ובגב זקוף, סיימתי
ב 95:01 שעות ובמקום השמיני. כשנכנסתי לשוהם התרגשתי לראות כי את
הכיכר הראשונה בכניסה המרכזית ליישוב מעטר שלט מקסים אשר הכינו לי
חבריי ותלו אותו מבעוד מועד”.
איך נרגעים מריצה כזו פיזית ונפשית?
“באופן אישי, אני נרדם מהר מאוד ובקלות אחרי ריצה כזאת. הגוף תשוש
ומבקש את השקט הראשוני. בשבוע שלאחר הריצה, אני עורך בכל יום
ריצות שחרור של 5-4 ק”מ שהמטרה שלהם היא לשחרר את חומצת החלב
(חומצה לוקטית) שהצטברה במהלך הריצה בשריר. השחרור הזה מזרז את
ההתאוששות מהריצה, שבלעדיה יכול להמשך גם שלושה שבועות. אפשר
ללכת אחרי כמה ימים לטיפול אצל מעסה מקצועי באם יש שרירים מתוחים.
נושא התזונה הוא משמעותי לפני וגם אחרי המרוץ-אחרי המרוץ קמים
רעבים מאוד מאוד. התקף הרעב הזה נמשך יום וחצי שבמהלכם אכלתי 8
ארוחות עתירות בשר וחלבונים, שזה מה שהגוף מאותת לך שהוא זקוק לו.
אגב תזונה - בשלושה ימים שלפני המרוץ אוכלים בעיקר מאכלים עתירי
פחממות - לכל אדם יש 004 גרם פחממות בגוף. ספורטאים יכולים לאגור
עד 009 גר' פחממות. כאשר יש מאגר מספיק של פחממה אפשר לרוץ יותר
זמן בקצב קבוע מבלי לדלל את מאגרי האנרגיה של הגוף ולכן שלושת הימים
שלפני המרוץ מוקדשים לאכילה ואגירה של פחממות כגון פסטה, אורז,
קטניות , גריסים וכו”.
מה עכשיו?
“הפנים קדימה – אל החלום הבא ויש לי כמה דברים בקנה: יש אירוע ספורט
שנקרא ‘טראנס אלפ’ – ריצה למרחק של 053 ק”מ שנמשכת 7 ימים, כל
יום רצים מקטע, מאיטליה לכיוון גרמניה על רכס האלפים. זה מעניין אותי.
זו ריצה מאתגרת וחוויה שכל מי שהיה שם יצא ממנה מוקסם. אולי בשנה
הבאה אני אצטרף למשלחת. בכלל, בכל מה שקשור לריצה- אני רוצה להיות
שם. ריצה זו דרך חיים והתכוננות לגישה של מאמץ והישג. יש לי קבוצת ריצה
בשוהם גם של ילדים וגם של בוגרים ואני מאוד רוצה שהם ימשיכו להצליח
ואני משקיע בזה המון”.
■
39
גליון 052
אבן שהם