56 / 84
מזמינה אתכם למסע, חיבור למהות ולכוחות הפנימיים,
לידיעה שבכוחנו לברוא את מציאות חיינו.
מזמינה אתכם למסע ריפוי,
שיחרור מתפישות מגבילות,
מתפישת ערך ודימוי עצמי נמוכים,
מחרדות, מתח, בעיות התנהגות,
קשיים חברתיים ובעיות תקשורת,
קשיים במערכות יחסים,
קשיי מימוש ועוד.
לימור גכטמן-נאור, מטפלת הוליסטית
תרפיסטית באמנויות, ביבליותרפיסטית
נסיון רב בהדרכת הורים.
.M.A.
עובדת עם ילדים, בני נוער ומבוגרים.
לפרטים נוספים: לימור 2333955-250
חודש תשרי מכיל בממוצע (לא כולל שבתות) תשע ארוחות חג ושני
צומות. עמוס. כמו כל חג יהודי, מצטיינים חגי תשרי בשלל מנהגים-
חלקם מוכרים ואהובים (מי אמר דבש ולא קיבל?) וחלקם נדירים ו.. אה..
אקזוטים, נקרא להם (על אכילת ריאת כבש בראש השנה שמעתם?).
המנהגיםבימיםשבין ראשהשנהליוםכיפור, עשרת ימי תשובה, מצטיינים
בתמימות יפה ומופשטת. אחד המנהגים האהובים עליי הוא התשליך.
ללכת למקור מים “ולהשליך” את כל העבירות מעליך. כשחוגגים את
ראש השנה בשוהם, נאלצים להסתפק במקווה הכלים הקטן אך הנגיש.
כשחגגתי את החג אצל סבי וסבתי, הלכתי ברגל לים ונתתי לגלים
לסחוף את נועה של השנה שעברה, את הטעויות שלה, החטאים שלה,
עמוק עמוק למצולות הים, לתת מקום לנועה חדשה לבנות את עצמה.
המנהג השני שזכור לי באהבה גדולה, הוא מנהג הכפרות. אבא שלי
מסובב מעליי מעטפה עם כסף, ומעביר את חטאיי אליו. הנאיביות הזו,
של השלכת החטאים על דומם, קסמה לי כילדה וקוסמת לי גם היום.
אבל יש דבר אחד שהוא פסול בעיניי בכל מכל במנהג הכפרות: השימוש
בבעלי חיים.
לא, איני יפת נפש. אני יודעת בדיוק איך מגיע השניצל לצלחת שלי וממה
עשוי הגפילטע פיש של סבתא שלי (בעצם, בזה אני לא בטוחה. והאמת
שאני גם לא ממש רוצה לדעת. הגזר דווקא יצא אחלה). אבל יש הבדל
בין לשחוט חיה לצורך מאכל לבין לצופף תרנגולים רבות בכלוב, בחום
נוראי, לאחוז בהן שלא נכונה ולקינוח לעשות להן סחרחורת. סיפור ילדות
ישן של אימי מהמושב הוא הכפרות שערכו עם תרנגולי המשק שלהם-
התרנגולת שנועדה לספוח את חטאי אימי החליטה לפנות מצברים בזמן
אחד הסיבובים, ואימי נשארה עם מזכרת ריחנית על השיער.
כולם מפסידים מהעניין. אז למה יש לשוק הזה עדיין כל כך הרבה ביקוש?
לא עדיף לתחוב כמה שטרות שאינם הומים חיים ובטח שלא מפיקים
פסולת ריחנית לתוך מעטפה?
אני מאחלת שבשנה הבאה לא נצטרך להתייחס כלל לסוגיה הזו. ובכלל-
שתהיה שנה טובה, מתוקה, שנה של בנייה ועשייה.
בברכת גמר חתימה טובה
בין כסה לעשור,
בין ארוחת חג לצום
וגם- כפרה על החיות
מאת נועה שטרן
קוראים לי נטע הרט, אני בת 51 וטסתי לשליחות בארה״ב בתחילת כיתה ח׳.
המעבר היהמאוד קשה. הקושי התחיל עוד לפני שרגלי נגעו ברצפתקליפורניה-
ברגע שנאמר לי שאנחנו עוברים.
זה היה ביום שישי אחד, לקראת סוף כיתה ז׳, שאחי עומר רץ לחדר שלי והודיעה
לי שאנחנו טסים לארה”ב. בהתחלה לא האמנתי לו, אבל הוא לא הראה שום
סימני צחוק. הלכתי לשאול את אמא ואבא, והסתבר שזה היה נכון. אני לא זוכרת
איך הגבתי, אבל אותו לילה היה מאוד מוזר. לא יכולתי לעכל את החדשות.
לאט לאט התחלתי לספר לחברות שלי ולכיתה שלי. כולם קיבלו את ההודעה
בהלם. בשבועות האחרונים בישראל, ביליתי כמה שיותר עם המשפחה
והחברות, אבל בסופו של דבר- הגיע הזמן לטוס.
כשנחתנו, הרגשתי רגשות מאוד מעורבים. מצד אחד, אני נמצאת בקליפורניה,
חלום שכל אחד היה רוצה להגשימו, אבל מצד שני, הלב מתגעגע.
ביום הראשון ללמודים בכיתה ח׳, הייתי ממש שקטה. לא דיברתי, פחדתי לדבר.
הילדים קיבלו אותי מאוד יפה ואט אט נהיינו חברים. אבל עדיין דיברתי מעט.
קשה להסביר את המצב. ידעתי בראש מה אני רוצה לומר, אבל לא הצלחתי
להוציא משפטים מהפה. בחודש השני התחלתי לדבר עם החברים שלי, אבל
מול הכיתה- עדיין לא. בהדרגה התחלתי לדבר גם מולם, ועכשיו כבר יש לי
הרבה יותר ביטחון. בסופו של דבר- כיתה ח’ הייתה כיפית. כיוון שבארה”ב
כיתה ח׳ זו השנה האחרונה בחטיבה- היינו הבוגרים וזה היה כיף מאוד.
בשנה השנייה, כיתה ט׳, או תחילת התיכון פה, עברתי, כמו כולם, לבית ספר
תיכון. המעבר לא היה קשה מאוד, כיוון שחברותיי הלכו לאותו תיכון. אבל
התיכון האמריקאי הוא ענקי. יש בו מגרשי פוטבול, בייסבול, כדורגל, בריכת
שחייה ואולמות ספורט. ממש כמו בסרטים. גם השכבה שלי היא מאוד גדולה
ומונה בסביבות 005 ילדים. בשנה הזו היה לי הרבה יותר קשה. ראשית, המורים
מצפים מהתלמידים להרבה יותר מאשר בחטיבה. שנית, גם שיטת הלימוד היא
שונה (עוברים מכיתה לכיתה). הלימודים הפכו גם להיות יותר קשים, אך למזלי
הכרתי חברות חדשות, מדהימות, נוספות על הישנות.
בשנה השנייה למדתי אנגלית יותר מהר, הכרתי הרבה חברות חדשות
ובכלל, כל האווירה של התיכון היא מיוחדת. אבל הייתי עצובה, כי
ידעתי שזו היא השנה האחרונה. החברות שלי היו מאוד עצובות ותכננו
לי מסיבת פרידה, אבל אז, האריכו את השהות שלנו לעוד שנה.
באותו רגע חזרו אלי הרגשות המעורבים. שמחתי מאוד על שאני נשארת
בקליפורניה עוד שנה, אבל אז חזר הגעגוע. החברות מישראל הצטערו מאוד,
אבל החברות כאן שמחו עד לב השמיים. סיטואציה מאוד מעורבת. גמרתי את
השנה, למרות הקושי שאנגלית יוצרת לי. אבל הרגשתי שניצחתי במלחמה הזו.
למדתי את האנגלית. ביקרנו בישראל בחופש, את המשפחה ואת החברים.
היה מאוד כיף ונחמד. היה קשה לחזור לאמריקה. אך הפעם, כשחזרתי, בניגוד
לפעם הראשונה, חיכו לי כאן חברות שהתגעגעו. לפני שבועיים, התחלתי את
השנה השלישית שלי בפאלו אלטו, קליפורניה, ואת השנה השנייה בתיכון- סוף
סוף אנחנו לא הכי קטנים בתיכון..
האנגלית שלי השתפרה ומשתפרת כל יום, והביטחון חזר אלי, אבל אני אף פעם
לא אשכח כמה קשה היה בהתחלה. כמה קשה היה לשבת בכיתה בלי להכיר
אף אחד או מבלי להבין את המורה.
נטע הרט היא תושבת שוהם, למדה ביהלום.
כרגע היא שוהה עם משפחתה בארה”ב בשליחות.
מכתב מעבר לים
56
גליון 842
אבן שהם