44 / 68
ענת שטיין
דיאטנית קלינית
י י ע ו ץ ת ז ו נ ת י לאכ י לה מא ו ז נ ת
לתיאום פגישה בבית הלקוח
054-6329210
ענת שטיין
ייעוץ תזונתי
לאכול, להנות, לרזות.
עם הדיאטנית שלא מאמינה בדיאטות
ב- 4.03, יתקיים ערב מחווה לאחד מגדולי יוצרי
המחול המודרני הישראלי, משה אפרתי. זו השנה
השלישית בה מפעיל ביה”ס של דולי זורניצר את
תכנית המצוינות שיזם, בפורמט בו יוצרים בולטים
במחול הישראלי עובדים עם הקבוצה. לפרויקט
נבחרה נבחרת של 71 רקדנים אשר חוו תהליך
עבודה של 4 חודשים, בהם נפגשו עם רמה גורן
(מנחת הפרויקט) פעם בשבוע ופעמיים נוספות עם
משה אפרתי. במהלך הפרויקט עבדה הנבחרת על
שחזור 2 יצירות שאורכן כ 51 דקות.
משה אפרתי, בן 77, ירושלמי במקור, אבל תל אביבי
בהוויתו, המתגורר בעיר מיום שעמד על דעתו. בן
מחזורם של יוסי בנאי וישראל גוריון, שבחר לחיות
בתנועה ובחר בתנועה כחיים. למחול הגיע כיוון
“שלא ידעתי לעשות דבר אחר”, למד באקדמיה
בירושלים ובניו יורק והיה רקדן כוריאוגרף, ממייסדי
המחול הישראלי וחתן פרס ישראל לאמנויות הבמה.
כמי ששיך לדור המייסדים והסופרים של עולם
המחול, מהי עבורך מהות הריקוד?
התנועה היא מעל הזמן ומה שנשארת זו חוויה
שזורמת לזכרון ואם יש עדות, אז נשאר זכרון
לדורות. עבורי, במחול, הגוף מתווך בין שיחות
הנפש לנשמה בכל הקשר מקומי אחר. נהדר ונפלא
שישנם אנשים כמו רמה גורן, שמעוניינים לחזק את
הקשר ליסודות ולמקורות.
הקמת את להקת המחול קול ודממה המשלבת
רקדנים שאינם שומעים, לצד רקדנים שומעים.
במקביל, יצרת שפה חדשה הנקראת “שיטת
ויברציה” שנועדה לאפשר את השיתוף הזה. כיצד
נוצר החיבור לרקדנים החירשים?
הברונית דה רוטשילד, שהייתה פטרונית אמנות
ואמנות מחול בישראל, היתה קשורה עם קבוצה של
חירשים אשר פנתה אליה להקמת קבוצת ריקוד.
היא פנתה אלי כדי שאקדם את הפרויקט ואני
לקחתי על עצמי את הלהקה הזו, שנקראה להקת
‘דממה’. בזמנו, היתה לי להקה שנקראה ‘להקת
אפרתי’ ולאחר שהתחלתי לעבוד עם להקת ‘דממה’,
החלטתי שאני רוצה לעשות את החיבור ביניהם.
היה לי צורך להיתרם בעוד דרכים מהעבודה עם
הלהקה.
עםהלהקהעבדתי בשיטתהויברציה, אותהפיתחתי.
השיטה מבוססת על נגיעות וצלילים שמועברים על
ידי הקשה מחד ותנועה עם נגיעה על ידי הרקדנים
השומעים מאידך. החיבור בין שתי הקבוצות
בלהקה, נתן לרקדנים השומעים חוויה של מגע עם
עולם אחר ונגישות לצורות אחרות של תקשורת, גם
בריקוד. עבור הקבוצה של החירשים, החיבור הזה
הביא אותם לקדמת הבמה, נתן להם אפשרות לבוא
לידי ביטוי ולהיחשף ולהביא את היכולות שלהם
לידיעת הציבור. החירשים למדו מהשומעים על דרך
המגע והחיקוי, להביע את עצמם ביתר עומק.
בשנת 69’ קיבלת את פרס ישראל על פועלך רב
השנים. כיצד אתה רואה את עצמך יותר, כרקדן או
כיאוגרף?
להיות רקדן, זה כמו להיכנס למסיבה ולא לצאת
ממנה. להיות כיאורגרף, זה להיות במעבדה.
העבודה יותר סיזיפית ובודדה ובמרכזה הנסיון
ליצור יש מאיין. במחשבה שלי, הריקוד הוא מתנה
וככל שזה נמשך שמחתי ונהניתי. הכיאוגפיה היוותה
המשך טבעי עבורי.
המופע המתוכנן יעלה ביצועים של ריקודים
שיצרת, על ידי רקדנים צעירים. זו לך הפעם
הראשונה לחוות את החידוששל היצירות שלך על
ידי קבוצה כה צעירה. עד כמה הנסיון והמקצועיות
חשובים להנאתך מהמופע?
מעולם לא חשבתי על העתיד ועל תרומתי למחול
בפרספקטיבה של זמן. עבורי, העברת התנועה היא
העניין ומה שנותן ליצירת המחול את המשמעות זו
האינטרפרטציה האישית. הריקוד הוא טוב בעיקרון,
גם אם לא כל רקדן יהפוך למקצוען. הריקוד משחרר
ומחסן ומבריא ובונה את הגוף ומי שעוסק בריקוד
בגיל צעיר, ייהנה מהפירות בגיל מבוגר.
פגשתי את הקבוצה של הרקדניות והרקדן משוהם
והתרשמתי מאוד מהרמה הגבוהה של הריקוד
שלהם.
האם אתה שומר על קשר עם עולם המחול כיום?
כיום אני עוסק בציור וברישום, מתוך האמונה שלי,
שצריך לדעת מתי לפנות את הבמה לדור הבא
ולהכיר במגבלות הגוף. אני עדיין מוזמן לאודישנים
בבת שבע ולאירועים שונים. למרות שדור הביניים
זוכר ומכיר אותי ואת פועלי, אני יודע שהצעירים
פחות מכירים ומבחינתי, תהילת עולם חולפת, זו
דרכו של עולם ואין בי שמץ מרירות על כך.
הקשר שלך עם רמה גורן הוא קשר של מורה,
מדריך ומנטור. ספר על החיבור ביניכם.
הקשר שלי עם רמה הוא ארוך שנים. הכרתי אותה
כאשר באתי לאקדמיה למחול בירושלים, שם היא
למדה, וחיפשתי סטודנטים לעבודה עם הקבוצה
שלי. רמה הצטרפה לקבוצה ונסעה איתנו להופעות
ברחבי העולם. בעשר השנים בהם רקדה בלהקה,
רמה היתה רקדנית, סולנית, מנהלת ובעשור שחלף,
גם חברה נאמנה.
רמה עצמה, יושבת לצידו של אפרתי, מאזינה
לאיש שהיה המורה שלה לריקוד ואישיות מיוחדת
שנכנסה לליבה ולאורך שנים שומרת איתו על קשר.
“העבודה של משה עם להקת קול ודממה, מיוחדת
גם בשל ההרכב האנושי המיוחד והאחר שלה וגם
בשל העובדה כי אין תקדים ללהקה שעבדה כל כך
הרבה שנים עם יוצר אחד באופן בלעדי. הערב הזה
חשוב, כדי שהדור הצעיר יבין מהיכן הכל התחיל
ויכיר את הרבדים העמוקים יותר ביצירות המחול.
למשה יש מקום של כבוד בפנטאון המחול המודרני
הישראלי וחשוב מאוד לשמר את היצירות הללו,
שלא ישתכחו מלב. הרקדניות והרקדן בשוהם,
איתם אני עובדת לקראת המופע, מתמודדים בצורה
מדהימה עם סגנון שהם לא מכירים והתוצרים
שלהם מפתיעים ברמתם הגבוהה ובאיכותם. אין
ספק שהביצועים שלהם יעשו כבוד למשה, ליצירה
ולתקופה בה פעל”.
“משה אפרתי – הקבוצה!”
44
גליון 142
אבן שהם