אבן שהם - גליון 241

26 / 68

הורים וילדים/טל וינקלר
יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר
| 054-8162206
תפקיד ההורים הוא לפתח בילד ביטחון,
מודעות עצמית ועצמאות במטרה שכשיגדל
להיות אדם בוגר, יוכל לעמוד בזכות עצמו
ולתפקד באופן חיובי, מועיל לעצמו ולחברה.
הורה שמספק את המרחב הבטוח, מלווה
ומעודד ללמידה והתנסות, יוכל להוביל את ילדו
לעבר המטרה.
משימה חינוכית זו מצריכה מההורה הרבה
סבלנות, סובלנות, ויתור על אשליית השליטה
(כן, כן – אשליה) והבנה אמיתית של צרכיו
ההתפתחותיים של הילד כמו גם את משמעותו
העמוקה של התפקיד ההורי.
אחת המכשלות הנפוצות ביותר בהורות
המודרנית היא הנטייה לגונן יתר על המידה,
לשים את הילד במרכז, לפצות על שעות
היעדרות ולחסוך מהילד תסכולים במטרה
שיהיה מאושר. הכוונות טובות אך התוצאות
עגומות. לטווח הארוך הילד גדל להיות מבוגר
חסר מיומנויות חברתיות, תלותי, בעל דימוי
עצמי נמוך ומתוסכל.
מרגע שילד נולד ומתנתק מחבל הטבור
הקושר בינו לבין אימו, הוא במסע לעבר
עצמאות ונפרדות.
תהליך זה מפגיש אותנו ההורים עם רגשות
מעורבים – התפעלות כמו גם קושי “לשחרר”.
נשאלת לא פעם השאלה היכן באמת עובר
הגבול?
כבר בחודשים הראשונים לחייו, מגלה התינוק
ביטויי עצמאות שונים. לדוגמה - לעתים
תינוקות מפנים את מבטם מפני ההורים כניסיון
אקטיבי לוויסות עצמאי. ישנם הורים המפרשים
הפניית מבט זו כדחייה או כסימן לכך שהם עשו
משהו לא בסדר ומנסים לחדש את המשחק
הדיאלוגי עם תינוקם ובכך מציפים אותו
אף יותר. כך גם קורה כשתינוקות מסמנים
להוריהם שאינם רעבים יותר ומסרבים
לפטמת השד או הבקבוק. על הורים לכבד
זאת ולאפשר לתינוק את ההפוגות הללו אחרת
הדרך למאבקי כוח סביב האוכל והפרעות
אכילה קצרה מהמשוער.
חשוב אם כן שהורים ישכילו, כבר בשלבים
מוקדמים אלו, לפרש “דחייה” באהבה. בשלב
זה, הילד זקוק בעיקר לביסוס האמון כלפי
העולם ומאחר והוריו הם העולם עבורו, עליהם
להיענות באופן כמעט מיידי לצרכיו הפיזיים
והרגשיים וזה כולל גם היענות לצורך שלו
בוויסות עצמאי.
בהמשך, ככל שאמונו יתבסס כך גם תלותו
שכל מה שהוא עושה בשלבי תפחת וניווכח
– מתהפך, זוחל, ההתפתחות השונים שלו
הם מתיישב, נעמד, הולך,מדבר ומתמרד
במובן של . קטנות כדי לצאת מהקטנות שלו
. הוא מעוניין לדעת שהוא יכול תחושת הלא יכול
להתגבר ולעשות דברים באופן עצמאי.
לעתים אנו ההורים מפריעים תהליך זה בשל
הנטייה הטבעית שלנו לגונן או מטעמי נוחות, כי
לא בא לנו שילדינו “ילכו לנו בין הרגליים”. או אז
אנו מוצאים עצמנו חוזרים בלי הרף על מילים
לא, אסור, תשבור, תיזהר...כמו:
רצוי וחשוב להראות מה כן ולהזיז מהמקומות
שבהם יש סכנה מיידית וברורה.
התנועה במרחב וההתנסות מפתחות את
ההתפתחות הפיזית והרגשית של הילד. בנוסף
לכך, “לא” היא מילה מופשטת מדי לילדים
צעירים ומעוררת עוד יותר סקרנות.
מעבר משמעותי ביותר ביכולת העצמאות של
הילד קורית בשנת חייו השנייה והשלישית.
בשלב זה מתגבשת אצלו תחושת אוטונומיה
לבד. הכול ומסוגלות ולכן הוא דורש לעשות
בו זמנית הוא גם חווה לא פעם ספק ביכולתו
והבנה והכרה שהוא עדיין תלוי בהוריו וזקוק
לעזרתם. תחושות סותרות אלו של מסוגלות
ואי מסוגלות מעוררות אצלו תסכולים רבים
המתבטאים לא אחת בהתקפי זעם ובבכי
תמרורים.
לעתים מתקבלות התגובות הסוערות של הילד
בחוסר הבנה וסובלנות מצד הוריו ומזינות את
התקף הזעם הבא שלו. הדרך מכאן למאבקי
כוח קצרה מאד.
ההבנה שהתנהגות ילדינו אינה נגדנו כי
אם בעדם יכולה לסייע בידנו להוביל אותם
מה יותר לנפרדות ועצמאות. ביעילות רבה
שבעיתות מצוקה שכאלה, זקוק הילד עוד,
בעיקר לתמיכה של הוריו והכלה של רגשותיו
השליליים.
משפטים כמו “נראה שאתה עצוב מכך
שהמגדל שבנית התפרק”, “זה בטח לא נעים
לך להפסיד במשחק”... מעודדים ילד לעצמאות
כיוון שהם מאפשרים לו לחוות את עצמו
במלואו ולהיות מי שהוא. בכך הם מחזקים את
הדימוי והביטחון שלו.
מאד מומלץ לאמן את הפעוט בשלב זה
בבחירה. על מנת לא להציפו נגביל אותו בחופש
בחירה מתוך שתי אפשרויות – “מקושקשת
או ביצת עין?”... “את המכנס הזה או הזה?”...
זהו כלי שימושי “מקלחת אחרי האוכל או לפני”.
שבאמצעותו הילד ירגיש משמעותי, חשוב,
עצמאי, וכך הוא גם לומד לשאת באחריות על
תוצאת הבחירה שלו.
פיתוח עצמאות בצורה נכונה ומאוזנת מפתחת
במקביל את תכונת האחריות אצל הילד.
לסיכום, עצמאות נבנית בהדרגה במהלך
הילדות והורים יכולים לסייע לילדם לפתח
אותה בכל שלב בתהליך.
בגן שעשועים למשל, נהייה שם כדי לשמור
עליו אך בו בזמן, נאפשר לו גם להתנסות כמה
שאפשר גם אם זה כרוך פה ושם בנפילה.
מההתגברויות האלה, יתחזק בדרך לעצמאות.
כשיהיה בן 4 למשל, “נעלה מדרגה” ונעודד
אותו גם להתלבש בכוחות עצמו, לעזור
בעריכת שולחן (בלי לשאול “מה עם המלח”)
וכד’, כשבן 6 נעלה עוד מדרגה ונאפשר לו
להכין רשימת קניות ובגיל 9 לחצות במעבר
חצייה וכן הלאה.
המטרה ההורית היא לגדל ילד עם לסיום,
דימוי עצמי גבוה, בוטח בעצמו וביכולותיו,
עצמאי ואחראי למעשיו. כזה היודע לבחור נכון
עבור עצמו ולקחת אחריות על בחירותיו ועל
תוצאותיהן. הילד לא נולד כזה. עליו ללמוד,
להתפתח, להתנסות ולהתאמן בכך. תפקיד
ההורה הוא ללמד, להדריך, לכוון וללוות אותו
בדרכו תוך שהוא קשוב לקצב הספציפי של
הילד ולא מאיץ בו.
בהצלחה וחג עצמאות שמח!
עצמאי
בשטח
הכותבת היא אם
לארבעה, יועצת
משפחתית, מנחה
קבוצות הורים
ומנחה במדרשה
להנחיית קבוצות
במכון אדלר
26 גליון 142 אבן שהם
דיג'י איילת דודיק
054-6828791
חינה[ לכל אירוע: ימי נישואין
ערבי [ בריתות [ בר/בת מצווה [
קריוקי ועוד.[ ימי הולדת [ נשים
דיג'י
אלרם
054-8028791