28 / 64
28
314
גליון
אבן שהם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
ל י א ו ר
ג ד ע ו נ י
מאת : גא י ל י שי ף
, בעלת יופי תם ונערי, עיניים כחולות
20
ליאור גדעוני בת
ענקיות ורעמת תלתלים סוררים. היא מדברת בשקט
ולאט ובעדינות רבה. הפרסונה היוטיובית שלה, לעומת
זאת, היא בוטחת וישירה, קלילה ולא מתאמצת. ליאור
של החיים מעדיפה להשאר בבית, ממעטת לצאת ולא
מרבה להיחשף, ליאור של היוטיוב היא אושיה, מוכרת
בשם אנדר והיא מצחיקה ושנונה ונראית כמו אחת
ששמה פס על העולם.
וחצי, נדלקה
17
מתישהו בסוף כיתה יב’, כשהיתה בת
על היוטיוב ועל השיח שנוצר במדיה הזו. “אנשים
פתחו ערוצים והתחילו לשדר, לספר על עצמם, לערוך
סרטונים מצחיקים, חכמים, מרגשים, מה שבא להם”,
היא מספרת, “וגם אני הרגשתי צורך להביע את עצמי
בצורה הזו, אז החלטתי לפתוח ערוץ משלי”. היא נכנסה
לחדר, הפעילה את המצלמה וצילמה את הסרטון
הראשון שלה, שבו חשפה את ההתמודדות שלה
עם הדיכאון, במטרה להעלות את המודעות למחלות
נפש. בשנתיים הבאות, היא העלתה עשרות סרטונים
בנושאים שונים ולכולם הביאה את האישיות המיוחדת,
הרגישה והמצחיקה שלה. וזה תפס. היום יש לה עשרות
אלפי עוקבים, תגובות ופניות מצופים שלא מפספסים
אף פריים שהיא מעלה.
מאיפה הביטחון הזה, לדבר מול מצלמה - היה לך
חלום להופיע על הבמה?
“בתיכון למדתי במגמת מוזיקה, אבל לא הייתי מהדמויות
האלו שאוהבות לעלות על הבמה ולהופיע. היוטיוב
הוא פלטפורמה מתאימה עבורי – היכולת להביא את
עצמי לידי ביטוי בצורה חופשית, גם תיאטרלית לעיתים
ובאופן שונה מעמידה מול קהל ואני מאוד מתחברת
לזה. אני מרגישה חופשייה בתוך המוגנות שהיוטיוב
נותן לי והיכולת לערוך ולתסרט את התוכן, מאפשרת לי
לייצר סרטון כמו שאני רוצה”.
פתחת בנושא מאוד חזק, חשיפה אישית. לא
חששת שתוצפי בתגובות?
“למרות הנושא, בהתחלה דוקא לא היו הרבה תגובות.
בריאות הנפש זה לא הדבר הכי מושך בעולם והוא
מאוד סטיגמתי, אבל כשהרחבתי ועברתי לעוד נושאים,
עם הזמן התחלתי לקבל תגובות מצופים. אני חושבת
שכל נושא עשוי להיות מעניין, את אתה משווק אותו
נכון. כשהתחלתי, לא הבנתי הרבה בעריכה ובצילום
של הסרטים, אבל עם הזמן השתפרתי מאוד והיום אני
הרבה יותר מודעת ושולטת בתכנים ובעריכה ומצליחה
לעניין יותר ויותר צופים. בכל עבודה אפשר לראות
עקומת למידה, אבל בעבודה מול מצלמה, זה מאוד
בולט. היום כשאני רואה חומרים שהעליתי בהתחלה,
הם נראים לי בוסריים – העריכה החובבנית, הצילום
והדיבור חסר הביטחון. אדם שמופיע מול אנשים חייב
להאמין בעצמו”.
החשיפה היתה קלה לך?
“אף פעם לא הייתי אדם של סודיות וחששות. יוטיוב
הפך אותי לנגישה יותר מהבחינה הזו, כי לא הייתי
בולטת מבחינה חברתית ובאמצעות הסרטים, פתאום
הרבה יותר אנשים ראו אותי והקשיבו לי”.
כשליאור היתה בכיתה י’, תקף אותה דיכאון. זה התחיל
בהדרגה, אבל הגיע לרמות של חוסר תפקוד וקושי
אדיר לשאת במעמסת החיים והקושי הגדול ביותר –
הבדידות, בחוסר הידע וההבנה של מה שעובר עליך.
“זה בא לידי ביטוי אצלי בחוסר תפקוד בבית הספר – לא
הגעתי, לא ניגשתי לבגרויות. זה לא שההתנהגות שלי
השתנתה מאוד, אבל המצב החמיר באותה תקופה”.
בשלב כלשהו ליאור פנתה להוריה ושיתפה אותם במה
שעובר עליה. “כשהגעתי אליהם, הייתי כבר בקצה גבול
הסיבולת שלי. הרגשתי שאני מרוחקת, מסוגרת וכבר
לא ידעתי איך לצאת מהמצב הזה”.
מה עם החברים, הם שמו לב למה שעובר עליך?
“כן, הם היו מודעים לשינוי שחל בי, אבל בדיוק כמוני,
לא ידעו להסביר אותו. זה גרם לכך שאני התרחקתי
מהם והם התרחקו ממני”.
ההורים של ליאור הפנו אותה מיד לטיפול ומשם התחיל
תהליך החלמה, שכלל טיפול תרופתי ופסיכולוגי.
“האבחנה שלי היא דיכאון כפול – דיכאון כרוני, שעליו
התפתח דיכאון קליני. בדיכאון כרוני, התחושה של
הדיכאון היא לא קשה מדי, אפשר לחיות בתפקוד מלא,
פחות או יותר. הדיכאון הקליני הוא עוצמתי הרבה יותר,
הוא מגיע בתקופות והאפקט שלו הוא משתק לחלוטין
מבחינת היכולת של האדם להמשיך לחיות ולתפקד
כמו שהוא רגיל”.
מה מרגיש אדם כשהוא בדיכאון קליני?
“ייאוש. חוסר תוחלת עד כאב פיזי. אדישות להכל,
השתבללות בתוך עצמך”.
היום, כשאת בריאה, איך את יודעת שאת עדיין
זקוקה לתרופות?
“היתה תקופה בכיתה יב’ ששיניתי תרופות וזה נעשה
בדרך של הפסקה הדרגתית. בתקופה הזו נכנסתי
לדיכאון קשה מאוד של שלושה חודשים, אז אני
מרגישה בטוחה ומוגנת עם התרופות”.
למזלה הרב של ליאור, יש לה משפחה סופר תומכת
ובית חם ומגונן. ליאור מודעת היטב לזכות שנפלה
בחלקה. לא כל בני הנוער שמתמודדים עם משברים,
מקבלים את הגב המשפחתי. “הנושא של דיכאון בבני
נוער הוא מאוד רווח היום וחייבים להעלות את הדברים
על סדר היום, גם כדי להעלות את המודעות וגם כדי
לשחרר את הפחדים, כי הם רק מכבידים על מי שגם
ככה מתמודד עם הקושי”, היא אומרת.
אחרי הלימודים, ליאור התגייסה לתקופה ושוחררה
מהצבא. לאחר מכן, עברה לשירות הלאומי ובשנה
האחרונה היא עוסקת בעיקר בהפקת סרטוני היוטיוב.
מרוויחים מזה כסף?
“מעט מאוד. לסרטים שלי יש פרסומות לפניהם וככל
שיותר צופים בהם, אני מרוויחה כסף. זו הכנסה חודשית
זניחה, אבל כייפית. הכסף הוא לגמרי לא המניע. בארץ,
רק מעטים מתפרנסים מיוטיוב וגם זה בעיקר משיתופי
פעולה מסחריים עם חברות ולא מפרסומות של צפייה”.
לפני שנה בערך, ליאור הרגישה מוכנה לצאת מהארון
מול בני משפחתה ועשתה זאת – באמצעות סרטון
יוטיוב שעסק בזהות מגדרית וחשפה שהיא ג’נדר קוייר–
לא מזדהה עם אף אחד מהמגדרים.
מה זה אומר בעצם?
“זו תודעה מאוד עמוקה של זהות שיש לאדם ושאני
גם הרגשתי אותה במשך כל חיי, מבלי לדעת שיש לזה
שם, או שיש עוד אנשים שמרגישים כמוני. להיות חסר
זהות מגדרית, זה פשוט להיות לא גבר ולא אישה. אני
לא מצליחה להזדהות עם אף אחד מהמגדרים. כשאני
כשליאור רצתה שישמעו אותה, היא העדיפה להדליק את המצלמה. במקום לדבר ישירות עם ההורים שלה,
עם האחים שלה ועם החברים, היא העלתה סרטון שחושף את הדיכאון שהתמודדה איתו. במקום לספר להם
שהיא בעלת מגדר קוויר, היא העלתה סרטון וסיפרה להם ולשאר העולם שהיא לא גבר ולא אישה.
לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
"קוצים", אביב גפן