14 / 56
התחפושת הכי פופולארית בישראל בכל השנים היא אסתר
המלכה (טוב.. אולי אלזה...), ואני תוהה... למה לאורך השנים
מתחפשות הבנות רק לאסתר המלכה? מה עם המלכה
הראשונה, ושתי? למה איננו מוצאים תחפושת מנצנצת
ומלאת הוד של ושתי על המדפים?
” המגילה פותחת בתיאור הממלכה הפרסית
“ותמאן ושתי...
העשירה והראוותנית ובתוכה אנו נחשפים למעמדה של האישה.
אוי, כמה נורא להיות אישה באותה התקופה. הקונפליקט
הראשון במגילה אשר מניע את כל העלילה הוא קונפליקט בין
המלך למלכה – בין גבר לאישה. המלכה ושתי היא אישה מסוג
אחר בתרבות הפרסית, אישה עצמאית בעלת דעה משל עצמה,
חזקה, יפה, אסרטיבית ולא מתפשרת (המדרש אומר כי היא
נכדתו של מלך בבל). ושתי תיזכר לעולם כאישה אשר אמרה
לא לבעלה. האישה אשר מרדה בתבנית הנשית הצייתנית
והשקטה והעיזה להגיד ‘לא’ – לא מוכנה, לא רוצה, אני לא
חפץ ויש לי דעה ואישיות משל עצמי.
נו ושתי, למה דווקא? מה כבר בקשו ממך?
“כל מה שאני יודע למדתי כבר בגן” - בואו נעשה ניסוי.
תשאלו את הילדים שחוזרים מהגן/ מבית הספר, מה סיפרו
להם על ושתי? וגם, למה ושתי ממאנת לבקשת המלך?
בקריאה צינית נגיד - הרי מה אחשוורוש כבר בקש ממנה?!
לבוא כדי שיוכל להראות לכולם כמה יפה אישתו?! ושתי,
למה להיות קשה? למה את לא זורמת? הוא הרי רק רוצה
שתבואי למשתה שלו אפוף האלכוהול, משופע גברים מכל
המדינות, אשר כל רצונם זה לראות (רק לראות, או הזמנה
לאונס קבוצתי?) את כל רכוש המלך ובראשו אותך, המלכה,
כמה את יפה ולא סתם – תבואי כשאת לבושה רק בפריט
המלכותי ביותר, הכתר.
אבל ושתי מבאסת, היא לא זורמת. היא לא מוכנה להגיע
לאולם מלא בגברים שיכורים, לא מוכנה להיחשף ברבים,
ולא מוכנה שיראו בה אחד מחפצי הארמון היפים, לא מוכנה
שיפגעו בכבודה. למרות שהתשובה מדוע לא באה ושתי
נראית די ברורה, חז”ל לאורך הדורות מצאו לעניין הסירוב
פירושים יצירתיים - צמח לה זנב, פצעונים, זקן.
אבל בעצם, מה זה משנה למה? מה זה משנה למה אמרת
‘לא’? לכל אישה, בכל רגע, מותר להגיד ‘לא’. בביתה ומחוץ
לביתה ומותר לה לסרב, כמו שמותר היה לושתי. היא לא
רוצה, ואין מי שיחייב אותה לעשות מה שלא נעים לה ולא
תואם את ערכיה. בואו נעמיק לעוד רובד, מדוע מרדכי
היהודי נחשב לגיבור כאשר הוא עומד על דעתו וערכיו
ומסרב, ממאן, להשתחוות להמן? והרי מרדכי מאוד דומה
בהתנהגותו לושתי, מעין מראה שלה, מסרב בפומבי ולא
ממש חושב על ההשלכות של הסירוב הזה.
הסירוב הזה של המלכה, האישה, מכה את אחשוורוש ואת
כל יועציו בהלם. מה יהיה מחר, מרד של כל הנשים כנגד
הגברים? מה היא תבקש אחר כך? זה הרי “מדרון חלקלק”.
המגילה מציירת לנו חבורה של גברים ויועצים מכל פרס
ומדי ש מ פ ח ד י ם מנשים - מהיום שאחרי הסירוב הפומבי,
מפחדים ממרד ממשי, מרד של נשים שיפרק את הסדר
החברתי הפטריארכלי. ואני שואלת, אז כמו היום, מדוע
אישה שאומרת ‘לא’ לגבר, מאיימת כל כך? מדוע אישה
עצמאית מאיימת כל כך? מדוע אישה שמניחה טלית ותפילין
בכותל המערבי מאיימת ומערערת כל כך? רואות עינינו, אז
כמו היום, כיצד הפחד הזה מוביל חברות
שלמות לשלול מהאישה את המרחב
הציבורי, את הלימוד, את הדעת,
את חופש הבחירה וכמובן שהפחד
הזה מדיר אותן מכל מקום דתי
פולחני שווה.
התפקיד שלנו
רחל אדלר בספרה ‘פמיניזם יהודי’ כותבת כי העברתם מדור
לדור של סיפורי המקרא עוזרים לכינון התחושה שלנו בנוגע
לעצם מהותנו, ‘מי אנחנו’, ולעיצוב פעולותינו העתידיות.
תחשבו על זה, אישה עצמאית, בעלת דעה משל עצמה,
חזקה, יפה, אסרטיבית ולא מתפשרת, האין אלו תכונות
שהיינו מאחלים לבנותינו? אין זה אומר שאני שוללת את
תכונותיה הטובות של אסתר – החוכמה, היוזמה והמהפך
שבזכות סבלנותה נעשה.
כיצד נלחם בחוליי החברה כמו “הטרדות מיניות” כאשר
אנו לא מעניקים לבנותינו ובנינו מודלים תרבותיים של נשים
שמיאנו לקחת חלק במשחק הפטריארכלי? מהיכן תבוא
לבנותינו הדוגמא החיובית של האישה העצמאית, עומדת
על ערכיה, אם נוסיף לצייר את ושתי כמכשפה? איך נחנך
פה דור של נשים שיכולות להגיד ‘לא’ מבלי לחשוף אותן
לסיפורים ההלו שכבר מצויים בתרבותנו, ולא פחות חשוב,
כיצד נחנך פה דור של גברים שלא זקוק לשמוע ‘כן’ לכל
משאלת ליבם, שיודעים שיש להם ערך גם מבלי לדכא את
האישה. “לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל
ממנה” (מסכת אבות). חג פורים שמח.
רינת צפניה-שוורץ הרבה של הקהילה הרפורמית בשוהם
תי היקרה, לאיז ו מלכה תרצי להתחפש?
ִ
בּ
14
307
גליון
אבן שהם