28 / 64
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
מ נ י
מ ל כ ה
מאת: גאילי שיף
מירושלים לתל אביב, מהפנימייה הדתית
לסליז, מהמועדון לפריים טיים, מהגג
בעיר לכפר טרומן. כל הדרכים הובילו
את מני מלכה למקום שבו הוא נמצא
היום, על התפר שבין ההומור למחשבה,
בין הזרימה לשליטה, אם תשאלו אותו,
זה בדיוק המקום שבו הוא רוצה להיות.
ראיון עם קומיקאי שלוקח את עצמו
ברצינות.
“אין דבר שאנשים אוהבים יותר מאשר לצחוק על השם
שלך. זה הכי קל וכל אחד בטוח שהוא המציא את
הקטע. על השם שלי, מני, שמעתי כל כך הרבה בדיחות
קרש, שבא לי לשאול את הבנאדם, ‘תגיד לי, יא טמבל,
אתה באמת חושב שאתה מקורי?”. את המונולוג הזה
שמעתי ממני מלכה בערך דקה אחרי שהכרנו. בא לו
לשאול את הבנאדם, אבל הוא לא שואל, כי מני מלכה
הוא אמנם קומיקאי וסטנדאפיסט, אבל הוא גם בחור
טוב ובחיים האמתיים הוא מעדיף לא לבאס.
כמו הרבה אנשים שעוסקים בהומור, למני יש סיפור
36
חיים לא ממש מצחיק. הוא נולד בירושלים לפני
,6
שנים ועבר למעלה אפרים בילדותו. כשהיה בן
אימו עברה לבית דגן. מני,
14
ההורים התגרשו ובגיל
לעומת זאת, התגורר רוב הזמן בפנימיית אמי"ת הדתית
בפתח תקווה. “זו היתה בחירה שלי”, הוא מספר, “בגיל
רציתי להיות דתי ובחרתי ללכת ללמוד בפנימייה”.
13
הוא לא מרחיב, הוא לא מסביר, אבל אפשר להניח
שהמעברים בין ההורים לא היו קלים לו. התכונה
להפנים את הרגש ולהחצין רק את הבחירה, מלווה אותו
מאז. הדימוי הקליל של אנשי הקומדיה, בייחוד של מי
שהתפרסם בתוכנית “הצחוקייה” בטלוויזיה, שידועה
בבדיחות פרועות והומור משתלח, נתקל במציאות
הרבודה יותר של מני מלכה האמיתי.
האם העומק הוא חלק מהתכונות של הקומיקאי?
“אני מאמין שכן. יש הרבה אנשים בתחום הקומי שלמדו
לעשות סטנד אפ. למדו את הנוסחה להרכבת בדיחה. זה
עובד, עד גבול מסוים. בסופו של דבר, הומור זה דבר מאוד
עמוק והוא מורכב מהפיסות הקטנות
של החיים. המצחיקן הוא
למעשה המתבונן, זה שרואה
את הדברים הקטנים בחיים
ויודע להרכיב מהם אמירה
אותנטית ונוגעת ולהגיש
אותה בדרך של הומור”.
האם הסטנד אפ שלך
מבטא את כל התובנות
שלך לגבי החיים?
“הסטנד אפ שלי
לא מביא את מלא
העומק, זו מבחינתי
הדרך שיש לי
לעשות, האתגר
שלי. אני חושב
שבעתיד, ככל שאני
ארבה בהתבוננות, בלימוד, בבדיקות, כך ההומור שלי
יכול להיות עשיר יותר ויתכן שהוא יתבטא גם בדרכים
אחרות”.
למה הכוונה?
“בסטנד אפ, אתה מצחיק בלי הפוגה, זה הזאנר. עוד
פאנצ’ ועוד פאנצ’. לפעמים הפאנצ’ הופך להיות העניין
ואני חושב שאנשים בסופו של דבר מצפים ליותר.
הופעת קומדי טובה היא זו שמייצרת עניין לצד הצחוק.
אני שואף להגיע למצב שבו אנשים ייהנו לצחוק
ולהשתחרר בהופעה שלי וגם ירגישו שהם עשו איתי
איזו דרך”.
כיאה למי שחושב רחוק וגבוה, מני מלכה שובר כמה
מיתוסים בקלות: במקום הזרוק התל אביבי, קבלו
את הסחי מהמושב. במקום בליין ללא הפוגה, תלמיד
חשיבה הכרתית. במקום רווק הולל, קבלו אותו בגרסת
מערכת היחסים היציבה. זה לא קרה ברגע, הכל עניין
של תהליך. מני מלכה בגרסה העכשווית שלו הוא
הבחור שמחפש את השקט ואת השלב הבא.
הפכת להיות ליצן עצוב?
“ממש לא! אני לא עצוב, אני כן יותר שלם עם עצמי.
אחרי הרבה שנים של חיים בתל אביב שמתרכזים
סביב ההופעות וחיי הלילה והאלכוהול והבחורות, הגיע
הרגע שבו הבנתי שהסצנה הזו מובילה לריקנות. היתה
תקופה שחשבתי שהתבגרתי ואמרתי שאני רוצה
לצאת מהמעגל הזה ולהיות במערכת יחסים מסוג אחר,
אמיתית יותר. אבל רק ההבנה שכדי לצאת מהמעגל,
לא מספיק רק לרצות או להכריז על כך, אלא צריך
באמת לצאת ממנו, היא שהובילה לשינוי. אומרים
שאחרי המעשים נמשכים הלבבות ועברתי לשלב של
עבודה עצמית”.
מה כלל השלב הזה?
“השלב הזה כלל כמה אלמנטים שבמקרה או לא,
חיברו אותי דווקא לאיזור הזה: התחלתי דיקור עם נדב
שושני, תושב שוהם והמשכתי ללימודי חשיבה הכרתית
עם אריק חכימי, גם הוא תושב שוהם. המעבר מתל
אביב לאיזור די התבקש, לא? אז עברתי לכפר טרומן
לפני חצי שנה ואני מאוד מרוצה.
בתקופה האחרונה החלטתי שאני לא שותה יותר
אלכוהול, אחרי שנים שבהן הייתי עולה לבמה מתודלק
לגמרי. גליתי שאני הרבה יותר חד ומצחיק כשאני סחי
ופיכח ולא אהבתי יותר את הסליזיות של ההופעות
רוויות האלכוהול”.
למני יש חמישה אחים ואחיות, כולם מבוגרים ממנו.
חלק מבני המשפחה דתיים, חלק לא. אחות אחת
עם שמונה ילדים גרה בהתנחלות, אחות אחרת גרה
בניו יורק. כל אחד לקח כיוון משלו. אבא נפטר, אמא
בירושלים. בתוך הקלחת הזו, גם אחרי לימודים במוסד
דתי, מני מצא את עצמו הולך אחרי ליבו.
כמו הרבה סיפורי הצלחה, גם למקצוע שלו הגיע
קצת במקרה. במשך שנים הוא רקד ולימד סלסה,
עבד בביכורי העיתים ובזמן השיעורים עשה חיקויים.
“הייתי מחקה את החדשים שמגיעים בפעם הראשונה,
את הערסים שבאים לרקוד, את אלו שמנסים להזמין
בחורה לרקוד איתם ולא יודעים איך. אנשים היו עומדים
סביבי ונקרעים מצחוק ברמות. רק בשיעורי הריקוד שלי
דקות של מוות הורס.
20 ,
אספתי חומר לחצי הופעה
ערב אחד, הבוס הזמין את כל העובדים
והרקדנים הקבועים לערב במועדון
סלסה. הוא סגר חדר, פרסם
בפורום של רקדני הסלסה
הזמנה והגיעו הרבה מאוד
חובבי הריקוד. בלחץ החבר’ה,
העלו אותי לבמה. ראיתי את
הקהל שהגיע וחשבתי שאני
מת. בחיים לא עשיתי סטנד
אפ מתוכנן, תמיד רק צחוקים
ספונטניים כאלה. פיזרתי
דפים על הבמה עם כל
מני פאנצ’ים, ניסיתי
לארגן איזה ליין אפ
להופעה. בסופו של
שׁ
צילום: עמית ריאן
צילום: ניב שמעון
קומיקאי מחפש משמעות
החלטתי שאני לא שותה יותר אלכוהול,
“
אחרי שנים שבהן הייתי עולה לבמה
מתודלק לגמרי. גיליתי שאני הרבה
יותר חד ומצחיק כשאני סחי ופיכח ולא
אהבתי יותר את הסליזיות של ההופעות
רוויות האלכוהול”
28
301
גליון
אבן שהם