36 / 64
36
299
גליון
אבן שהם
ר א י ו ן
ס פ ו נ ט נ י
ע ם
ד נ י א ל
ב ו ק ו ב ז ה
ר
ו
א
ל
א
צ
י
, כשהיה
21
הוא יצא מהארון בגיל
חייל ותלמיד ישיבת הסדר. חלק
מחבריו התקשו להאמין, חלקם לא
פגשו מימיהם הומו. הסביבה קיבלה,
הרבנים הכילו. סערת ההומוסקסואלים
והדתיים – גרסה חדשה
, שגדל בשוהם במשפחה
23
זהו סיפורו של בחור בן
דתית בת חמישה ילדים. הוא עשה את המסלול הרגיל,
כמו כולם – יסודי ב’אבני החושן’, ישיבת נחלים, גיוס
לצבא במסגרת ישיבת ההסדר עותניאל ושירות בנח”ל.
בתוך המיינסטרים הזה, חי לו ילד קצת בודד בשם
דניאל, שכבר בגיל צעיר מאוד ידע שהוא לא כמו כולם.
מאיזה גיל ידעת?
“זו שאלה מאוד בנאלית שמרבים לשאול אנשים
הומוסקסואלים – מאיזה גיל ידעת? אין גיל שבו מגלים
פתאום, זו לא הארה. הזהות המינית ההומוסקסואלית
היא טבעית כמו של כולם. הגיל שבו כל ילדה התחילה
להתעניין בבנים, הגיל שבו כל ילד התאהב בילדה
חמודה בכיתה המקבילה, זה הגיל שבו אני הרגשתי את
אותם הרגשות בדיוק, רק שהבנתי שאני מרגיש אותם
כלפי בנים ולא בנות. זו היתה הכרה מאוד מפחידה, כי
בזמן שאני גדלתי, האינטרנט היה פחות נגיש ופתוח
ולא היתה לי שום דרך לדעת אם מה שאני מרגיש הוא
בסדר. נורא פחדתי שיידעו, פחדתי שזה אומר עלי כל
מני דברים, שזו מחלה. לא הכרתי את המושג הומו,
אלא כאיזושהי קללה שגם אותה לא לגמרי הבנתי”.
דניאל עבר את שנות ההתבגרות הראשונות ולאחר
סיום בית הספר היסודי המשיך לישיבה התיכונית
בנחלים. המחשבות ותחושת השונות לא עזבו אותו. גם
בשנים אלו הקפיד לשמור על סודו ולא שיתף אף אחד
במה שמתחולל בתוכו.
איך עוברים את גיל ההתבגרות בהסתרה כזו ועוד
בישיבה תיכונית?
“הישיבה התיכונית זו התקופה הקשה ביותר כי היא
אינטנסיבית מאוד מבחינת האינטראקציה עם בנים
ומצד שני היא הכי סטרילית מבחינת הדיבור על מיניות
בכלל ובטח שלא על מיניות שונה. זו תקופה של הרבה
מאוד חששות ולבטים ושאלות קיומיות ואמוניות והרבה
“למה אני?” ו”מה אפשר לעשות עם זה?” ואת כל
המחשבות הללו אני עובר לבד, עם עצמי. זה בהחלט
משא כבד”.
בשלב כלשהו, בכיתות הגבוהות, דניאל פנה לעזרתו
של אחד המורים שלו. הלה הציע לו ללכת לטיפול
פסיכולוגי, אבל דניאל בחר שלא לפנות לטיפול. “באותו
שלב כבר לא נזקקתי להבהרות ולא היו לי ספקות,
היתה בי ידיעה וודאית שזה מי שאני ואף טיפול
פסיכולוגי לא יוכל לשנות את העובדה הזו. בגילאים
האלו כבר הסתובבתי עם חבר’ה מבוגרים ממני,
נחשפתי לעובדה שאני לא יחיד ושונה בעולם והטלתי
ספק ביכולת “לטפל בבעיה”.
הרבה מההפניות לטיפול נובעות מהגישה שנטייה
מינית היא בחירה ושאפשר לשנות אותה.
מה דעתך, האם זהות מינית היא מולדת, או
בוחרים אותה?
“אני חושב שהיום ישנה הבנה שהזהות המינית והנטייה
המינית היא עניין מולד ורוב הציבור, גם הדתי, מבין את
זה. ככל שמדובר בתכונות נרכשות אל מול מולדות,
אני אומר שיש דברים בחיים שאנחנו לא נולדים איתם
אלא רכשנו אותם, גם אם לא בחרנו לרכוש אותם.
התכונות הללו הופכות להיות חלק מאיתנו בצורה לא
פחות אותנטית מאשר אם נולדנו איתם, כך שבעיניי זה
לא משנה בכלל.
בסופו של דבר, אף רב לא היה מחתן את הבת שלו עם
מישהו שעבר טיפולי המרה, אז כנראה שגם הם מבינים
שאין כאן עניין של בחירה”.
את שירות הצבאי עשה במסגרת ההסדר בישיבת
עותניאל. הישיבה הזו, השוכנת בגב הר חברון, בעלת
אורייטניציה דתית לאומית אבל דניאל פגש שם קשת
מגוונת של דעות פוליטיות וסגנונות חיים. בישיבה
מורגש גם קו חסידי, שמתחבר מאוד לרגש ולדברים
הפונים אל הלב ואולי זה מה שאפשר לדניאל לצאת
מהארון דווקא שם.
, בישיבה, התחלתי לדבר על זה. היו חברים
21
“בגיל
שידעו כבר, כי יצאתי מהארון קודם מחוץ לישיבה, אבל
הרבה מאוד הופתעו. אני יודע שעבור חלקם זה היה
המפגש הראשון עם מישהו שמזהה את עצמו כחלק
מהקהילה”.
איך היו התגובות בישיבה?
“הרבה שאלות, גם מצד הרבנים וגם מצד התלמידים
והיתה גם הרבה אמפטיה. יצאתי מהארון כשהייתי מאוד
בטוח בעצמי ואני מניח שזה היה מורגש, כי לא הציעו
לי טיפולי המרה או שיחות עם פסיכולוגים. גם החברים
בשוהם הגיבו ממש טוב וגם בקהילה ובבית הכנסת
ביישוב לא נתקלתי בהומופוביה או ניכור”.
זה מאוד מפתיע, בעיקר נוכח אותו “מכתב הרבנים”
וההתבטאויות של רבנים ואנשי חינוך דתיים בזמן
האחרון.
“אני לא חושב שהאמירות האלו מעידות על הכלל. אני
חושב שיש באמירות הללו התעלמות ועיוורון מרצון
מול המציאות. אלו הן אמירות לא אחראיות של דמויות
רבניות שלא נותנות מענה לשאלות חשובות של זהות
ולא מאפשרות מרחב מחייה לאנשים אחרים בתוך
הקהילה הדתית. ככלל, יש היום הכרה בטוטליות של
הנטייה המינית ובחוסר היכולת להמיר אותה. אני לא
חושב שהשיח הדתי היום נמצא שם באמת. השאלות
על הפרק בימים אלו הן, מה עושים עם זה? איך חיים
ומקיימים חיים דתיים ממקום של הומוסקסואליות? אלו
השאלות שהמנהיגים הדתיים צריכים לתת את הדעת
עליהן”.
האם רוב הדתיים שאתה מכיר שיצאו מהארון,
עזבו את אורח החיים הדתי?
“לצערי הרבה מאוד הפסיקו להיות דתיים, אני מניח
שזה בעיקר כי הם מגיעים למבוי סתום והם לא מקבלים
את התמיכה והעזרה הדרושים כדי לשמור על שני
הדברים ביחד ולחיות בשלום עם עצמם כבעלי זהות
דתית”.
דניאל מתגורר היום בירושלים והוא מתפלל במניין
‘שירה חדשה’ בעיר ובמניין ‘יחד’ בתל אביב, של
הרבנית חנה פרידמן ואביעד פרידמן, שם מתפללים
רבים מהקהילה הדתית הגאה.
יש בכלל קהילה דתית גאה?
“יש. ואפילו גוף שנקרא בשם זה ומונה למעלה ממאה
חברים. מי שגדל במשפחה דתית ומאמין ואוהב את
אורח החיים הזה, לא צריך לעזוב או להיות נעזב בגלל
הנטייה המינית שלו”.
רוב ההומואים הדתיים שהוא מכיר יצאו מהארון בשלב
מאוחר יותר מאשר חבריהם החילוניים, בסביבות
לחייהם. “אני חושב שהגיל יורד בשנים
20-
שנות ה
האחרונות”, הוא אומר, “בעשר השנים האחרונות יש
מאת: גאילי שיף