אבן שהם - המגזין של שהם וישוביי חבל מודיעין - גליון 298

26 / 64

מיכל פיקרסקי| משהו אישי
בשבוע שעבר חגגתי יום הולדת. לא עגול, לא מיוחד, סתם
כזה שמגיע כל שנה בדייקנות של לוח שנה קלנדרי.
במשך שנים רבות שררו ביני לבין יום הולדתי יחסי אהבה
שנאה, אמביוולנטיים ודואליים. בקיצור - יחסים מורכבים
ובעייתיים. מילדות ובמשך שנים רבות, תמיד חיכיתי וציפיתי
והתרגשתי לפני יום ההולדת, ותמיד כגודל הציפיה כך גם
עצמת ההתרסקות. כל שנה הופתעתי לגלות שהעולם
לא עוצר מלכת והיקום לא עוצר את נשימתו מעצם יום
היווסדי. יתרה מזו, כילידת אמצע חודש אוגוסט, מרבית
האנשים בכלל לא היו בסביבה כדי לחגוג אתי את יום
השנה להצטרפותי לעולם. בית הספר סגור, הקייטנות
הסתיימו, מקומות עבודה יוצאים לחופשה מרוכזת וכולם
נוסעים לכל מקום. כילדה, חגיגות יום ההולדת שלי תמיד
נחגגו כשבועיים שלושה לאחר המועד המקורי, עת כולם
חוזרים לביתם ולשגרת חייהם ואני כבר שכחתי שהיה לי
בכלל יום הולדת.
והיום הזה שהתחיל תמיד עם פרפרי התרגשות בבוקר
שהיו מתחלפים, עם חלוף השעות בחמיצות שהייתה עולה
ממעמקי הבטן ומשתלטת על הכל, היה מסתיים בדמעות
של עצב ותסכול. ושום דבר לא היה מצליח לשמח אותי.
מוּר. ואז ְ ר ִ ובבגרותי את הדמעות החליפה תחושת המ
התחלתי לנסות לשכנע את עצמי ש”מה באמת אכפת
לי מיום הולדת”. לא הצלחתי. תמיד התעוררתי בחגיגיות
וסיימתי את היום במפחי נפש וחשבונות מתוצרת פולין - מי
התקשר? מי ברך? מי זכר? מי פינק אותי ובמה? דרך איומה
לחגוג יום הולדת, כי תמיד יהיו אלו שלא יזכרו ולא יתקשרו
ולא יאחלו, אלו שלא אכפת להם, אלו שלא נמצאים באזור
ואלו שתמיד יביאו את המתנה ה”לא נכונה”, המבאסת,
הלא אכפתית או שלא יביאו כלום.
כל זה היה כשהייתי ילדה או נערה או אישה צעירה, הרבה
לפני שהצטרף העניין הזה של “הגיל”, זה שבגילנו כבר לא
מדברים עליו.
אז בואו רגע נדבר על הגיל שמתקדם עם התקדמות
השנים. איכשהו זה קורה ככה, או כמו שאמר מוני מושונוב
לאריק אינשטיין בתפקיד צ’רלי הגנגסטר, רגע אחרי שזה
האחרון יורה בבן דודו ובאהובתו רק כי הם אמרו לו שעות
אחרות בשעון בהפרשים של דקה (ב”סרט המאפיה”
בקלטת הנפלאה “כבלים”):
Time is changing. You cannot stop time, Charlie.“
”.Life is changing Charlie
זה לא שאני חושבת על גילי בכל יום ובאמת רוצה להאמין
באמרה ש”גיל זה רק מספר”. ובכל זאת זה תופס אותי
ברגעים הכי פחות צפויים, כמו למשל כשאני רואה אישה
מבוגרת בטלוויזיה או בתמונות ומתחת כתוב גילה ומגלה
שהזקנה המעוכה, או הסתמית, או המנותחת ללא הכר היא
בדיוק בגילי או לעתים, לחרדתי, אף צעירה ממני. תופס
אותי ברגעים בהם אני יושבת עם חברות ילדות שלי ואנחנו
משוחחות על הטיפול בהורים (אלו שעוד נותרו לנו) ולפתע
אני קולטת שמדובר על האנשים הללו שאני מכירה וזוכרת
כאנשים צעירים פעילים ודומיננטיים ומה, פתאום אנחנו
מטפלות בהם? מתי זה התהפך ככה? או כשאני רואה
תמונות של חברות - ידידות - מכרות שהפכו לסבתות
צעירות יפות וגאות ואני עוד זוכרת את הילדים האלו, שהפכו
להורים בעצמם, משחקים בגינת המשחקים השכונתית. או
כשאני מקבלת תזכורות והזמנות מעצבנות כאלה מקופת
חולים, שמאז עידן התקשוב הפכו לידידיי הטובים ביותר:
בדיקות תקופתיות, קולונוסקופיה, פאפס, צפיפות העצם
והשד והתאים והאנזימים והכדורים והכדוריות - כל זאת
.50-בזכות העובדה הפשוטה שחציתי את ה
ובתוך תוכי אני יודעת שגיל הוא לא רק מספר.
ואף מילה על החודש החם והדביק הזה שנולדתי בו - אתם
יודעים כמה קשה לסדר את רעמת האריה בלחות הארץ
ישראלית הזו? כל יום הוא יום שיער רע בחודש אוגוסט.
כל זה עד שהחלטתי שדי, מספיק. מיציתי את “בלוז
פּוֹת בדריכות, ַ צ ְ ימי ההולדת” שלי. לא מתאים לי יותר ל
לשמוח בהגזמה ולהתבאס בהתאם. זה לא בא בקלות
להנמיך ציפיות או להמשיך להלביש על יום ההולדת את
תסכוליי החברתיים רבי הפנים והשנים. להסכים לשחרר
את הכעס והתסכול, מה עוד שזה מנוגד לכל כלל פולני
שכתוב בספר ההדרכה. שעניין הגיל הוא רק עוד נושא
שהלבשתי על יום ההולדת. רק כשהבנתי שכל הרגשות
ביום הזה באמת שייכים לימים, תקופות ומקומות אחרים
בחיי ושהעולם, כמה מתמיה, לא באמת סובב סביבי, רק
אז הצלחתי להרפות ולשחרר הרגל רב שנים. ובשנים
האחרונות, למרבה הפתעתי, הצלחתי גם להתיידד מחדש
עם יום הולדתי.
והשנה, כאילו להשלים את המעגל, ממש ביום הולדתי
ולגמרי במקרה נתקלתי בשיר הנפלא הזה של המשוררת
הפינית, אווה קילפי. שיר שהרגשתי שנכתב ממש עבורי
והמדבר על הדרך בה החלטתי לחיות את חיי ולאמץ את
כל המפגשים, הקשיים, התובנות, המורכבויות, הטובות
והשמחות שהחיים מזמנים לי כל הזמן.
תרגום - רמי סער|פּי ְ ללא כותרת/אווה קיל
ים. ִ ר ָ צ ְ ים קּ ִ י ַ ח ַ ה ֶ י שׁ ִ ב ְ שׁ ְ ח ַ ל תּ ַ א
ד. ָ ח ֻ י ְ יוֹן מּ ָ ס ִ ה נֶ יז ֵ י: א ִ ב ְ שׁ ִ ח
ר,ּ ָ ק ִ ע ְ ל ו ָ לּ ְ אן כ ּ ָ ן כ ָ י ְ נ ִ ע ָ ינוֹ ה ֵ ךְ א ֶ רֹא ָ י ה ֵ ר ֲ ה ֶ שׁ
ה. ֶ ת ז ֶ ווֹת א ֲ ח ַ ל ל ָ ל ְ כּ ִ ר ב ֵ שׁ ְ פ ַ א ְ ת ִ ה ֶ א שּׁ ָ ל ֶ א
ם ֶ צ ֶ עּ ְ ם הוּא ב ָ כ ָ ל ֲ ה ַ מּ ְ שׁ ב ֵ ח ַ ר ְ ת ִ ה ֶ ּה שׁ ַ מ
י. ִ שׁוּל
סּוֹף ַ ת ה ֶ א ְ ה ו ָ ל ָ ח ְ ת ַ ה ַ ת ה ֶ ווֹת א ֲ ח ַ ר ל ֵ שׁ ְ פ ַ א ְ ת ִ ה ֶ ה שׁ ֶ ז
ה ֶ ה קּוֹר ַ ין מ ִ ב ָ ה ְ י ל ִ לּ ְ ב
ין ֵ ב ְ ין לּ ֵ ם בּ ֵ י ַ ק ְ ת ִ ה ְ ר ל ֵ שׁ ְ פ ַ א ְ ת ִ ה ֶ ה שׁ ֶ זְ ו
יו. ָ ל ֵ ס א ַ ח ַ יּ ְ ם בּ ַ ר ג ָ ב ּ ָ ין שׁוּם ד ִ ב ָ ה ְ י ל ִ לּ ְ הוּ ב ֶ ּשׁ ַ שׂוֹת מ ֲ ע ַ לְ ו
יּוּם ִ י־ק ִ א ָ י הוּא ה ִ ר ֲ א ָ ק ה ֶ ל ֵ ח ֶ ה שׁ ֶ זְ ו
יו. ָ ל ֵ גּוּד א ִ נ ּ ְ ב ֶ ּה שׁ ַ ק מ ַ ם ר ֵ ים, הּ ִ י ַ ח ַ ה, הּ ֶ ז ַ ץ ה ֶ מ ֶ ּשׁ ַ ה ֶ שְׁ ו
מוֹ. ְ צ ַ ת ע ֶ ין א ִ ב ֵ ישׁ וּמ ִ ג ָ ה ר ֶ שׂ ֲ ע ַ יּוּם נ ִ י־ק ִ א ָ ים ה ִ ע ָ ג ְ ר ִ ל
את.ֹּז ַ ה ה ָ ע ָ תּוֹפ ַ ה ֵ יּוּת מ ִ כ ֵ שׁ ְ מ ֶ ש הֹר ְ ד ִ ר ל ָ שׁ ְ פ ֶ י־א ִ א
הּ, ָ ווֹת אוֹת ֲ ח ַ ר ל ֵ שׁ ְ פ ַ א ְ ת ִ ה ֶ ה שׁ ֶ ל ז ָ ב ֲ א
הּ, ָ א אוֹתֹר ְ ק ִ ר ל ָ שׁ ְ פ ֶ א ֶ שׁ
ב,ֹתּ ְ כ ִ ל ְ הּ ו ָ יר אוֹת ִ שָׁ ר ל ָ שׁ ְ פ ֶ א ֶ שׁ
ן,ּ ֵ ג ַ נ ְ הּ וּל ָ ר אוֹתּ ֵ י ַ צ ְ ר ל ֵ שׁ ְ פ ַ א ְ ת ִ ה ֶ שׁ
ם,ּ ֵ ל ַ צ ְ ד וּלֹק ְ רִ ר ל ֵ שׁ ְ פ ַ א ְ ת ִ ה ֶ שׁ
הּ ָ כּוֹת אוֹת ַ ב ְ הּ, ל ָ יג אוֹתּ ִ צ ַ ה ְ ר ל ֵ שׁ ְ פ ַ א ְ ת ִ ה ֶ שׁ
ב,ֹה ֱ א ֶ ל ְ הּ ו ָ ג לֹע ְ ל ִ ק, לֹח ְ צ ִ לְ ו
ךְ,ּ ָ ל כּ ָ ב כ ַ א ּ ָ ה כּ ֶ ז ֶ ה שׁ ֶ זְ ו
ה, ָ נוּא ְ ת וּשׂ ֶ ב ֶ עֹת ְ ה מ ָ ת ְ י ָ יא ה ִ ה ֶ שְׁ ו
את,ֹזּ ָ ה כ ָ ל ָ ח ְ ל ַ ר ח ֵ עוֹר ְמ ָ יה ֶ ל ָ תּוּר עּ ִ ו ַ ה ֶ ה שׁ ֶ זְ ו
ר, ֶ שֹה א ֶ זּ ָ יד כ ִ מוֹל
ל. ֶ ב ֵ א ָ ה ֶ ה ש ֶ זְ ו
ושיהיה יום הולדת שמח מראש
לכל מי שחוגג השנה.
בלוז ליום הולדת
הערות והארות יתקבלו בשמחה ובאהבה במייל שלי
Michal Yuval Pikarskiאו בעמוד הפייסבוק שלי
עו"ד, נוטריון ומגשרת מירב בלאיש
(קליניקה יעודית לעקמת) פתח תקוה 29 יעב"ץ| שהם 10 תאנה
| 050-6333061 |
ד"ר מיכאל שוורץ
כ י ר ו פ ר ק ט ו ר
מטפל בבעיות הבאות:
עקמת 0
פריצת דיסק 0
כאבי גב /צוואר 0
כאבים בגפיים 0
בעיות יציבה 0
כאבי ראש 0
26 298 גליון אבן שהם