Table of Contents Table of Contents
Next Page  42 / 64 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 42 / 64 Previous Page
Page Background

שנתיים של נחת רוח

לפני שנתיים נפל דבר

‘בעיירה המנומנמת שוהם’,

כפי שהגדיר אותה יאיר

אטינגר בסדרת הכתבות שלו

בעיתון ‘הארץ’, אשר תיארו

בהרחבה את התמורות

העמוקות המתחוללות

באורתודוקסיה היהודית בארץ ובעולם. קבוצת משפחות

ויחידים ממנעד גילאים רחב, הקימה מניין שיתופי בשם

‘נחת רוח’, השונה מבתי כנסת אחרים בעיר בכך שהוא

משתף, תוך הקפדה הלכתית, נשים וגברים בהובלת

התפילה, בעלייה לתורה וקריאה בה, באמירת דברי

תורה בבית הכנסת ובהנהגת הקהילה. בניגוד לבתי

כנסת שבהם החלל המרכזי של בית הכנסת שייך

לגברים והנשים יושבות מאחור, למעלה או בצד ואינן

שותפות פעילות בתפילה, ב’נחת רוח’ המחיצה מחלקת

את החלל לאורך בצורה שווה, כך ששני הצדדים פונים

לארון הקודש ולבמה.

‘נחת רוח’ הולך בעקבות המניין האורתודוקסי פורץ

הדרך ‘שירה חדשה’ שנוסד לפני כ-31 שנים בירושלים.

לעת עתה מתכנס המניין פעם בחודש לתפילות שבת

וחג, והשנה התקיימו בו לראשונה גם תפילות הימים

הנוראים - ראש השנה, סוכות ושמחת תורה. ציוני

דרך מרגשים שעבר המניין מאז הקמתו היו שבתות

חתן וכלה וטקסי בר/בת מצווה שנחגגו יחד בקהילה,

תפילות שבהן נשים אמרו ‘ברכת הגומל’ ולהבדיל –

אמרו ‘קדיש’. הטבעיות שבה התקבלו אירועים אלה

מלמדת על התגבשות הדרך

והקהילה.

‘העיירה המנומנמת שוהם’

דווקא התעוררה לחיים

בעקבות הקמת המניין,

ובאופן לא מפתיע היוזמה

הכתה גלים. מתוך רצון

להעמיק את השיח, פנימה והחוצה, הזמינה הקהילה

אורחים רבים מקהילות אחרות בארץ, ביניהם הרב

פרופ’ דניאל שפרבר, שפרש את תפיסתו ההלכתית

בעניין שילוב נשים במרחב הציבורי הדתי; ד”ר רונית

עיר שי שניתחה תפיסות מחשבתיות בנושא; ד”ר

מאיר וד”ר רבקה נריה בן שחר, שסיפרה בין השאר

על מחקרה בכת האיימיש בארצות הברית; אשרת

שהם וד”ר יאיר ושירה פורסטנברג מקהילת ‘הקהל’

בירושלים, ועוד. לרגל החגיגות במלאות שנתיים ל’נחת

רוח’, יתארחו דבורה עברון, אישה דתית אורתודוכסית

שסיימה לא מכבר מסלול הכשרה לרבנות, והחזנים

מישאל ואילנה ציון.

המתפללים במניין ‘נחת רוח’ מגיעים מכל שכונות העיר

שוהם. הגרעין ‘הקשה’ מונה עשרות משפחות ויחידים,

צעירים בשנות העשרים לחייהם שמגיעים בלי הוריהם,

משפחות צעירות לצד ותיקות. לאות הערכה לאכסניה

העבירו בשנה החולפת חברי הקהילה סדרת הרצאות

בהתנדבות לחברי ‘בית הגמלאי’, בנושאים מגוונים

ומרתקים – יהדות, רפואה, כלכלה ותרבות. סדרת

הרצאות נוספת תיפתח בקרוב.

עיצוב דגל: לאה ירחי הפקה: שלומית מוטרו

שנה טובה

עם גיבורי ספרות

בניצנים

סיור סליחות לזכר ד”ר

שמוליק בולביק ז”ל

מי שנכנס בשערי בית הספר ניצנים, נהנה

מתערוכה מדהימה ומיוחדת שמציגה תוצרים

שילדי בית הספר הכינו. הרעיון היה ליצור מתנה

לכבוד השנה החדשה לדמות שכל ילד בחר

מתוך ספר שקרא. התהליך כלל תיכנון המתנה

(גודל, מראה, חומרים) וביצוע. המקוריות,

הדימיון, החוויה ובעיקר מהות הנתינה בשילוב

חדוות הקריאה יצר תערוכה מיוחדת במינה.

מתנות לדמויות מתוך סיפורים. כמה כיף שניתן

להעניק מתנה לגיבורי ספרות אהובים.

בימים הנוראים בין כסה לעשור התאספו

חברי קהילת בית הכנסת של שכונה ט’ לסיור

התעוררות וסליחות לזכרו של חברם, רופא

הילדים, ד”ר שמוליק בולביק ז”ל, שנפטר

בפתאומיות לפני שנה. את הסיור ארגנה מיכל

אשתו , מתוך מחשבה על החיבור העמוק של

שמוליק למסורת ולאהבת ההיסטוריה והארץ.

בשעה שתיים, בעיצומו של הלילה, נפגשו

החברים בבית הכנסת לתחילתו של המסע,

מקום בו עמדו רק שנה קודם ונפרדו משמוליק

לדרכו האחרונה. בסיור השתתפו כ 06 ילדים,

בני נוער, ומבוגרים, חברי הקהילה. הסיור הודרך

על ידי מדריך מקצועי שהצליח להעביר את

האווירה המרגשת של ירושלים, וההיסטוריה של

העיר, בתוך עשרת ימי תשובה, קיבלה משמעות

נוספת. שיאו של הסיור, בסיומו, עם עלות

השחר כשהקהילה התאספה ברחבת הכותל

לסליחות ולתפילה. שמוליק ז”ל היה רופא

ילדים מסור , טיפל והציל ילדים רבים והיה סמל

להתנדבות ולעזרה לזולת. שמוליק היה אחד

מ”בעלי התקיעה” בבית הכנסת ובסיום הסיור

העניקו החברים למשפחתו שופר מצופה כסף

עם חריטה לזכרו. “שמוליק יקר, שנה לא קלה

עברה על קהילתנו”, כך נשאו דברים החברים

“ אנא המשך ממקום מושבך להיות מליץ יושר

על קהילתנו ושמור על מיכל, רון, אורי ושירי, יהי

רצון שנזכה כולנו לשנה טובה”.

שמחים בתורה

בבלמאה91

|

פיוטלשמחתתורה

| )

יוסףחיים(הבן אישחי

'

ר

בואי כלה

בוֹאי כַּלָּההַכְּלוּלָה

ּוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

ב

אֵשֶתחַיִלמַהטוֹבסַחְרה לֹאיִכְבֶּהבַּלַּיְלָהנֵרה

נוֹדעבַּשְּעָריםבַּעְלָה

רחוֹקמִפְּנִינִיםמִכְרה

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

בוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

לֶחֶםעַצְלוּתלֹאתֹאכַלְנָה תוֹרתחֶסֶדעַללְשׁוֹנָה

עֹשֶרוְכָבוֹדבִּשְמֹאלָה

גַּםאֹרךיָמִיםבִּימִינָה

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

בוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

הַזְּקנִיםעִםנְעָרים

הַלְּלוּהָ בַּשְּעָרים

תִּתֵּן מַלְכוּתוּמֶמְשָלָה

לַמְּלָכִיםוְלַשָּרים

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

בוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

הִיאחֲבַצֶּלֶתהַשָּרוֹן

וַתִּשְחַקלְיוֹםאַחֲרוֹן

עַללוֹמְדיהָ חֵן מַעֲלָה

קוֹראבָהיִשְמַחוְיָרוֹן

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

בוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

חֶמְדָּהגְּנוּזָהבַּמְּרוֹמִים קנוּיָהראשִיתעוֹלָמִים

הִנְחִילָהאֵללְעַםתָּמִים כְּבוֹדוֹ עַלסִינַי נִגְלָה

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

ָבוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

הֵמָּהתָּמִידשׁוֹחֲריה

חַכְמֵי לֵבָבגִּבוֹריהָ

נְתָנָהלָהֶםנַחֲלָה

לָהֶםנִגְלוּ סְתָריהָ

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

בוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

מִכָּלפְּנִינִיםיְקרה

זַכָּהוּבָרהוּטְהוֹרה

הִיאבְראשׁהוֹמִיוֹתתִּקראוּבָרחוֹבוֹתתִּתֵּן קוֹלָה

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

בוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

קוֹלמְבַשֵּרחִישׁנִשְמְעָה יְבַשֵּרשָלוֹםוִישׁוּעָה

חִישׁבְּטוּבבֵּיתְךנִשְבְּעָה בְּעוֹז חֶדוָהוְצָהֳלָה

בוֹאִי כַּלָּההַכְּלוּלָה

בוֹאִי כַּלָּהבוֹאִי כַּלָּה

אמנותגרפית דגלשמחתתורה- צבי לבני, שנותה05שלהמאהה02

|

לאהמרמורשטיין ירחי

נ ח ת ר ו ח

שמחתתורהתשע״ו

בית ספר מנגן ברבין

דיירי בשמת שומרים על הקהילתיות

מאת זיוה שביטלובסקי

פרויקט בה”ס מנגן מתקיים בבה”ס רבין זו השנה

השביעית. הפרויקט מתקיים בשיתוף עם המועצה

המקומית שוהם וקונסרבטוריון שוהם. במחקרים

שבוצעו הוכח שהחשיפה למוסיקה בכלל ולכלי נגינה

בפרט תורמת רבות לעולמו של הילד הן מבחינה

ריגשית והן מבחינה חברתית. בהמלצת משרד החינוך

הפרויקט הוצע לכל תלמידי כיתות ד’.

בפרויקט ילמדו השנה 58 תלמידים, עליה של %06

במס’ המשתתפים בשנתיים האחרונות . הכלים עליהם

ינגנו הם כלי נשיפה - חליל צד, קלרינט, חצוצרה,

סקסופון, טרומבון. לכל ילד יותאם כלי ספציפי מתוך

הרשימה הנ”ל.

שעורי הנגינה יתקיימו פעם בשבוע במסגרת מערכת

השעות הכיתתית.

בנוסף ישתתפו התלמידים בתזמורת ביה”ס שתתחיל

את פעילותה בחודש דצמבר.

מדי שנה דיירי המיבנן ברח' בשמת (25-2) נפגשים ברחבה

ביום שאחרי יום כיפור, כדי לחגוג את השנה החדשה.

כל משפחה המתגוררת במיבנן מביאה תקרובת, פותחים

שולחן, וביחד מרימים כוסית יין לכבוד השנה החדשה.

השיחה קולחת, מאחר ובמשך כל השנה כל אחד טרוד

בעבודה ורק מברכים אחד את השני בשלום, זה הזמן

לרעות. מעבר לכך במשך כל השנה יש עזרה הדדית בכל

מיני תחומים. תהיה זו דוגמא לשאר המיבננים בשוהם.

42

גליון 382

אבן שהם