17 / 96
לפני כמה ימים נכנסתי לחניה העליונה במרכז המסחרי,
לפני נסע רכב שהחליט לחנות, כפי שאתם יכולים
לראות, בחניה כפולה. ציינתי בפניו שאני מעוניינת
לחנות גם כן ושאלתי מדוע הוא תופס שתי חנויות,
הוא פשוט ענה שזו בעיה שלי, יצא עם אישתו מהרכב
והמשיך לדרכו!
אשמח אם תמצאו מקום לפרסם זאת, על מנת למנוע
הישנות של התנהגויות מכוערות כאלו.
ניצן
בעיניים שלי: תקופת בגרויות
0
אוטוטו זה מגיע, לכל כיתות יא’, יב’, תקופת הבגרויות.
התקופה בה כולנו נכלאים בחדרנו, נועלים אותו וזורקים
את המפתח רחוק, רחוק. אני מבין את הצורך בבגרות
במתמטיקה, אנגלית ואת המקצועות אותם בחרנו
להרחיב, אך אינני מבין את בבגרות בהיסטוריה, לשון
או ספרות.
מנקודת מבט של תלמיד אני יכול להגיד לכם שכאשר
אני לומד לאחד ממקצועות אלה (היסטוריה, ספרות
ותנ”ך) אני לא משתמש בשום חשיבה מיוחדת, אני רק
יושב שעות על גבי שעות, קורא את החומר שוב ושוב
ומנסה לזכור אותו בעל פה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שצריך ללמוד את
המקצועות האלה, אנו צריכים ללמוד על ההיסטוריה
שלנו, ועל התנ”ך שזה ספרו של הדת היהודית אך,
לדעתי, הבחינה במקצועות אלה לא רק שהן לא עוזרות
אלה גם גורמות נזק.
בינינו, כאשר הייתם מעריכים בן אדם ע”פ תעודת
הבגרות שלו לא הייתם מסתכלים על הציון שלו
בהיסטוריה או בתנ”ך. למה? כי הציונים במקצועות אלה
לא מעידים על שום דבר מעט הזיכרון שלנו לטווח קצר
והסבלנות שלנו.
בנוסף, במקצוע כמו מתמטיקה, כאשר אנו מבינים את
החומר אנו יכולים להמשיך לנושא הבא. במקצועות
כמו תנ”ך, היסטוריה וספרות שיטה זו לא עובדת. אתה
צריך ללמוד עד שסיימת לעבור על כל החומר, מה
שלוקח זמן לא מבוקר, זמן שיכולנו להשקיע במקצועות
החשובים באמת אשר משקפים את היכולות האמתיות
שלנו, זמן שבתקופה כה לחוצה הוא כל כך חשוב.
יתר על כן, ולדעתי הסיבה החשובה ביותר, כל בן אדם
נולד עם תכונות שונות. אחד רגיש, אקטיבי, ביישן ויש
את אלה שיש להם סבלנות, את היכולת לשבת שעות
וללמוד. לא לכל אחד יש את היכולת לשבת זמן רב
ולשנן חומר, חומר שחלק מן הזמן לא נוגע בהם בצורה
כלשהי. חוץ מהיכולת לשבת וללמוד זמן רב יש גם
כן את עניין הזיכרון. לא כל אחד יכול לזכור עשרות
עמודים בעל פה! ביום יום אנו נכלאים למצבים שאנו
שוכחים שקבענו פגישה, ששכחנו שיש לנו חוג, ויש
ששוכחים להוציא את התינוק מהמכונית! אז איך משרד
החינוך והמורים מצפים מאתנו לזכור חומר כה רב?
י’ , תלמיד בתיכון שוהם
נפגעתי על ידי רוכב אופניים ביישוב
0
אני מבקש להביא לידיעת הציבור את נושא הסכנה
להולכי הרכב על ידי רוכבי אופניים.
ביום שישי בערב עמדתי על המדרכה ולפתע הרגשתי
חבטה רצינית בראשי, נזרקתי הצידה. רוכב אופניים
רגילים, ילד כבן 21 שנסע במהירות גבוהה על המדרכה,
ראה קבוצת ילדים קטנים שיצאו מהצופים צועדים על
המדרכה כ-4 מ’ לפניי. כדי לא לפגוע בהם הוא נאלץ
לעצור בפתאומיות, עשה זאת עם המעצור הקדמי של
האופניים והתהפך לפנים ופגע בי בעצמה. הרגשתי
כאבים רבים נסעתי למיון בבית חולים, לאחר כ-4 שעות
שוחררתי מבית החולים.
הילד שפגע בי לא נפצע, אבל רשלנות שלו (ושל
ההורים שלו שאחראים עליו) הביאה לכך שאני כהולך
רגל תמים העומד על המדרכה נפגעתי, ואני עדיין סובל
מכאבים.
אני שוקל להגיש תביעה נגד הילד ונגד הוריו, על מנת
שאחרים ילמדו מהמקרה, וילמדו את ילדיהם כיצד
לנהוג ולהתנהג. לא ייתכן שהולכי רגל תמימים יינזקו
בגלל רשלנות של אחרים.
יש צורך לספר את הסיפור בעיתון כי מקרים כאלה
קורים ברחבי הארץ, ואנשים עדיין לא הפנימו כמה
האופניים מסוכנים, וכמה הרוכבים צריכים לנקוט
באמצעי זהירות.
א.י
17
גליון 472
אבן שהם