57 / 80
גם לכם נמאס לתלוש שערות בגלל מתמטיקה? להיות
מתוסכלים מללמוד אנגלית? לבכות על הררי חומר ושיעורי
בית שנותרו לעשות? נשמע קצת כמו איזה סרט רע? אז
ברוכים הבאים למועדון! תקופת המבחנים. סרט רע בהחלט.
הסמסטר רק התחיל וכבר אנחנו מחשבים שעות שינה
שנצטרך להשלים וחושבים על הדיאטה שנצטרך לעשות
לאור כמויות האוכל המנחם שנאכל. כמו האביב והסתיו, זו
גם תקופה שבאה וחולפת. כמו כל תקופה שבאה וחולפת
אנחנו מיואשים ומשוועים לטיפים שיעזרו לנו לשרוד. הפעם
גלידה (לצערי) היא לא אחת מהם!
אין ספק שהדבר הכי קשה בלמידה יום יומית, הוא להתנתק מהמכשיר האהוב שלנו:
הסמארטפון. המכשיר הכל כך תמים אך כל כך ערמומי. הסמארטפון יושב על השולחן
בתמימות כאילו באין מפריע. אך מה לא נעשה כדי להזיז את העיניים מהסיכומים
“המרתקים” והבהייה בחומר הנלמד כדי לעבור לשינון קצת יותר מעניין של רשימת
הסטאטוסים המשעשעים בפייסבוק. על מנת שלא נצטרך לשאת את הפרידה הקשה
מהחבר הכי טוב, לפחות נעשה בו שימוש קצת יותר יעיל.
קיימות אפליקציות “למידה” רבות. אך לאחר שיצאתי לשטח לחקור ונתקלתי בכמה
. אפליקציית זו היא אפליקציית
And.Do
אפליקציות מאכזבות, מצאתי את האפליקציה
ניהול משימות. אך אל תטעו לא מדובר בסתם “לוח מטלות” אלא היא תגדיר לכם איך
לתמרן בין המשימות החשובות לכם, מתי כדאי לכם ללמוד וכמה זמן יש לפנות ללמידה!
עד עכשיו החיים קלים והכל טוב, אז בואו נמשיך! הטיפ הבא כולל סדר סדר סדר!
סביבת למידה מסודרת משמעה: ראש מסודר. שבו במקום שקט ומואר, דאגו לסדר את
השולחן כך שיהיו עליו רק דברים חיוניים ללמידה. והפיתויים? כידוע, פייסבוק ווואטסאפ
הם בזבזני הזמן המסוכנים ביותר. זה מתחיל בכניסה לקבוצת הווטסאפ הכיתתית כדי
לשאול שאלה, ונגמר ארבעים דקות אחר-כך בבהייה בתמונות ישנות והעלאת זיכרונות
מהודו. אל דאגה! יש לי שני פתרונות בשבילכם. הראשון והפחות אקולוגי הוא להדפיס
את החומר. הפתרון השני הוא לנתק את האינטרנט מהמחשב.
ולגבי הסמארטפון? המלצה שלי היא לכבות או להשתיק. במקרה ואתם משתיקים תשימו
אותו בחדר אחר. אני בטוחה שהעולם יסתדר כמה שעות בלעדיכם!
לגבי חוסר בשעות השינה, אל תתנו לזה לקרות! נכון שאנחנו חושבים שבתקופת
המבחנים הדבר הטוב ביותר זה ללמוד 42 שעות, אבל הוכח מדעית כי חוסר שינה גורם
לחוסר ריכוז, חוסר זיכרון, חוסר סבלנות ופגיעה ביכולת ההקשבה! לכן תעשו לכם טובה
והקפידו על לפחות שבע שעות שינה בלילה! עכשיו הדבר שאת רובינו יתפוס בהפתעה.
ספורט!! תתכננו בלו”ז 3 פעמים בשבוע אימון אירובי (כזה שמעלה את הדופק), באורך
של 02-03 דקות לפחות. אימון כזה ידוע כמפחית חרדה ומשפר תהליכי זיכרון, ותכלס,
בשביל מה בנו את המזרקה היפה ליד המרכז ? אם לא כדי שתוכלו לחלוף על פניהן
בריצה ולהביע התפעלות? אני אישית ממליצה על גן החבל. יש שם שבילים מעולים
לריצה והנוף משגע! אם רחוק לכם מידי גם מסלול הריצה בכניסה הדרומית של שוהם
לא רע!
זה הזמן להתחיל בלמידה האמיתית, הלמידה למבחן. כמובן שהכי חשוב היא משמעת
עצמית ותכנון היום כמו שצריך על מנת שתספיקו ללמוד מסת חומר מכובדת עד היום
הגורלי. תקפידו להתאים את סוג הלמידה לסוג המבחן ולזכור שלמידה בקבוצה זה לא
תמיד הפתרון הנכון! בהצלחה!!!!!
ה
נערת החודש
41 וחצי
גיל:
מי שמאמין
מוטו:
לא מפחד
בורדו
צבע:
שילגיה
תחפושת:
שירי תתר
נער החודש
61 וחצי
גיל:
מי שלא שואף
מוטו:
אבק דרכים לא ינשוף
פסגות
שיר הצופים
שיר אהוב:
פסטה
מאכל אהוב:
ארז קלס
החלטנו להירשם לקורס ״פרחי ליצנות רפואית״ ביחידת הנוער “הבית הסגול”, ביחד עם
עוד כמה חברות, אחרי שפורסם שקורס חדש מתחיל. התלהבנו מהרעיון מהסיבה הפשוטה
שליצנים רפואיים משמחים אנשים ומכניסים אור לחייהם שלפעמים קודרים וזו זכות גדולה
מבחינתנו ולכן הגענו עם רצון לתרום ולהשפיע. בקורס הכרנו בני נוער דתיים וחילונים
והתחברנו איתם, המדריך שלנו מתי סידס, סיפר לנו על ההיסטוריה של הליצנות הרפואית
ועל פאץ אדמאס - הליצן הרפואי הראשון ובהמשך ראינו סרט על חייו ולקחנו ממנו הרבה
השראה. במהלך הקורס למדנו ליצור בלונים בצורות שונות, לעשות קסמים וטריקים,
דרכים לגשת לחולה ולדבר איתו בצורה יפה בלי להזכיר לו את מצבו הרפואי והכי חשוב -
לעשות את הכל עם הרבה שמחה. ההתנדבות הראשונה שלנו הייתה בבית החולים ״אסף
הרופא״. תחילה הלכנו למחלקת הילדים ושם שימחנו ילדים עם טריק המטקות וניפוח
הבלונים בצורות שונות. במחלקה פגשנו גם את החולים וגם את בני המשפחה שלהם,
היה לנו כיף ששימחנו אותם עם חיוך על הפנים, זה עשה לנו הרגשה טובה וסיפוק אדיר.
נכנסנו לחדר שבו היו ילדה ואמא שלה, התחלנו לעשות טריקים וקסמים ולפתע ראינו
שסביבנו התקבצו אנשים בשביל לראות את המשך המופע הקטן שלנו. הביקור השני שלנו
בבית חולים היה ב״בית רבקה״, מקום שבו האוכלוסייה המאושפזת היא מבוגרת. האנשים
שמגיעים לבית החולים הזה בדרך כלל מתאוששים מאיזה ניתוח ולפעמים המראות לא היו
נעימים במיוחד אבל אנחנו התייחסנו לאנשים עצמם ולא נתנו חשיבות למראיהם. החולים
האלה אהבו אפילו יותר מהילדים בבית החולים “אסף הרופא” בלונים ולכן ניפחנו הרבה
בלונים והם שמחו מאוד. הם שמחו עוד יותר כשרקדנו במעגלים ושרנו בצרחות שירי ארץ
ישראל. דיברנו איתם והם סיפרו לנו על עצמם ומשפחתם. ניגשנו להרבה אנשים אבל היו
כמה שזכורים לנו יותר, כמו האישה ששרה לנו בערבית והייתה ממש מתוקה או האיש
שסיפר לנו על המלך שהציל יהודים בשואה, כל אדם שפגשנו שם בירך אותנו בחיים טובים
והמשך עשייה פורייה למען החברה, נפרדנו מבית החולים ונסענו חזרה לבית הסגול ושם
עשינו סיכום של כל הקורס והרגשנו עצב כשנפרדנו מכולם.
אם מישהו או מישהי מכם רוצים לנסות משהו מיוחד,
כיפי ומשמעותי- לכו לקורס ליצנות רפואית, גם כיף
וגם משמעותי.
ליצנות רפואית
להצחיק גם כשהלב בוכה
ישמתח
תקופת מבחנים בפתח!
מאת: נעה שיף וטל גייפמן
מאת: רוני זק