34 / 68
סיפור קריר לימות החום
מ ו ק י ה ד ר
מאת
"חום יולי אוגוסט", זה לא רק שיר של שלמה
ארצי. זה הסיוט של שהם. מי שמעיז לצאת
מהמזגן בבית או באוטו ולטייל למשל עם
הכלב ברחובות שהם, חוזר ספוג זיעה...
לפעמים אני מתרעם בקיץ על משה רבנו שהוציא
את בני ישראל ממצרים והביאם לארץ ים תיכונית
שנה במדבר מדוע
40
חמה כל כך. אם כבר הלך
לא משך עוד כמה שנים, פנה צפונה והביאנו לארץ
קרה כמו שבדיה למשל.
תאמרו בוודאי, "אבל בשבדיה סובלים מהקור
בחורף. משעמם שם ולא קורים ניסים על בסיס
יום יומי כמו בארץ ישראל". לי דווקא יש ניסיון
חודשים בשנות
3
אישי שונה, כי ביליתי שם
השבעים במסגרת חילופי סטודנטים לכלכלה של
האוניברסיטה העברית.
"אתה רוצה לבלות סוף שבוע בבקתה ביער?",
פנתה אלי אולה סטודנטית באוניברסיטת לונד
בדרום שבדיה, "קבוצת סטודנטים יוצאת מחר
לטיול ביער, ויהיה כיף".
"השתגעתם? עכשיו אמצע החורף שלג יורד בלי
מעלות מתחת
15
הפסקה והטמפרטורה לפחות
לאפס", עניתי בבהלה.
"אל תדאג, לא תסבול מהקור. יש הרבה עצים ביער
והאח תחמם את הבקתה וניתן לך בגדים חמים
מצמר", היא ענתה. אולי שמתם לב, אבל כמעט לכל
שבדית שנייה קוראים אולה. פרוש השם בשבדית
באנגלית. אפשר להבין
wool ,
פשוט, צמר כבשים
מדוע השבדים נתנו לבנותיהן שם כזה. הצמר היה
תמיד מוצר יקר ערך וחיוני ששמר מאות בשנים על
חום הגוף בארץ הקרה, הרי גם אנחנו נותנים שמות
של חומרים יקרי ערך לבנותנו, זהבה, פנינה ואפילו
יהלומה, למשל.
כמובן שהזמנים השתנו ובטח בעשור האחרון
קוראים לבנות בצפון הרחוק שמות כמו "איקיאה"
או "נוקיה", מוצרים יקרי ערך ולא סתם צמר כבשים.
כמובן שלא ויתרתי על החוויה. יצאנו חמישה
סטודנטים בוולוו ישן, אבל החימום עבד מצוין, ואחרי
שעתים נסיעה בכבישים צרים שהשלג פונה מהם,
עצרנו בצד הדרך. עוד כמאה מאות מטרים של
צעידה בשלג הלבן והפריך והתגלתה לעיני הבקתה
המקסימה נטועה בין עצי המחט הגבוהים שענפיהם
מכוסים שלג. גג הבקתה המושלג נצץ כמו עוגה
המכוסה קצפת לבנה. זה היה בית הקיץ של
משפחתו של גוסטאב הסטודנט, שהבטיח להוריו
שלא נשתולל יותר מידי בסוף השבוע החורפי.
בחריצות האופיינית לשבדים הם גרפו את השלג
מהמבואה, הביאו עצים מהמחסן והדליקו אש באח.
חמימות השתררה בבקתה, אפשר היה להוריד את
שכבות הבגדים ולהתרווח בכורסאות מול האש.
ארוחת הערב בסגנון שבדי של דג סלמון ותפוחי
אדמה מבושלים והרמת המון כוסיות מלאות אקוויט
- משקה חריף אש שאותו שותים השבדים כמו מים,
היו שיאו של יום מרתק שבו לא הרגשתי קור אפילו
לרגע. אז מי אומר שבשבדיה קר, ומשעמם. אבל
מה עם הניסים שיש לנו בארץ הקודש ולהם אין?
בשביל זה צריך לחכות ליום המחרת.
"אוי ואוי שכחנו להביא חלב לקפה של הבוקר, מה
נעשה בלי חלב"? אמרו כולם כשהתעוררו בבוקר.
"יש פתרון" אמר גוסטאב "לא רחוק מכאן גרה
משפחה של איכרים שאני מכיר, יש להם כמה פרות
ואפשר לקנות מהם חלב טרי ישר מהפרה".
שוב לבשנו את בגדי הצמר ויצאנו ליער, גוסטאב
הכיר את הדרך על אף שכל השבילים ביער כוסו
בשלג עמוק. הגענו לחווה. עשן הסתלסל מהארובה
במבנה המגורים מעץ, ובצידו רפת שבה מעלות
גירה בנחת שש פרות. ממש ציור מהאגדות
הנורדיות.
"באנו לקנות חלב טרי" אמר גוסטאב כשהאיכר
הזקן פתח לנו את הדלת.
"הכנסו, הכנסו, ברוכים הבאים" אמר האיכר הזקן,
"אשתי, שחולה מאד, תשמח לראות אתכם. אנחנו
לא זוכים להרבה מבקרים בחורף הארוך".
במיטה עתיקה מכוסה בשמיכת פוך עבה שכבה
זקנה אולי בת מאה עם פנים לבנות חרושות
קמטים. היה ברור שלא נשארו לה הרבה חודשים
לפני שתשיב את נשמתה לבורא. ראשון הציג את
עצמו גוסטאב ואחריו שאר הסטודנטים. כשהגיע
תורי הצגתי את עצמי באנגלית כסטודנט שהגיע
לשבדיה מירושלים. הייתה לי אז רעמת שער
שחורה עד לכתפיים בסטייל שנות השבעים. הייתי
גבוה, רזה ושחום, מראה מאד שונה מהשבדים
הבלונדינים שסביב מיטתה. גוסטאב הסביר לה
בשבדית שאני הגעתי מירושלים ומביא לה את
ברכת העיר הקדושה גם לנצרות. עיניה של האיכרה
הקשישה אורו לפתע, היא התבוננה בי במבט חודר
אך לא אמרה מילה.
נפרדנו מזוג האיכרים הקשישים. ובידנו כד חלב
שעות נפלאות של
24
טרי. חזרנו לבקתה לעוד
אוכל שתייה וטיולים בטבע המושלג.
סוף השבוע הזה היה פרידה מוצלחת משבדיה.
כמה שבועות אחריו חזרתי ארצה ללימודים
באוניברסיטה בירושלים.
עברו כמה חודשים, השלג נמס, העצים הוריקו
והפרחים לבלבו. האביב הגיע לשבדיה. גוסטאב
חזר לבית הקיץ לבלות סוף שבוע וכרגיל קפץ
לחווה הסמוכה להביא חלב טרי מזוג האיכרים
הקשישים, ומיד שלח לי מכתב - "אתה לא תאמין
איזה נס חוללת" כך נפתח המכתב. "האיכרה
הזקנה שעמדה למות החלימה!!! היא סיפרה שישו
הנוצרי מירושלים בא לבקרה על ערש דוויי והעניק
לה ברכה".
כן, הבחור הרזה, הגבוה והשחום עם השיער
השחור, כלומר אני, מוקי, הוא הוא ישו הנוצרי שבא
הישר מירושלים לפקוד את מיטתה באמצע החורף.
הרי כך מצויר ישו בציורים ובאיקונות שראתה
בכנסיות בכל ימי חייה. שום הסבר רציונאלי שהיה
זה סתם סטודנט מהמזרח התיכון שרצה לקנות
חלב טרי, לא עזר להזיז אותה מדעתה שנעשה לה
נס שהחזיר לה את הרצון לחיות.
נודע לי שהיא חיה עוד שנתיים אחרי הביקור הגורלי
והכול בזכות הכח ששאבה מביקורו של האורח
מירושלים הקדושה.
אז שבדיה כפי שכבר סיפרתי בתחילה, היא לא
קרה מדי, ובהחלט לא משעממת. אבל את הניסים
הם צריכים עדיין לייבא מארץ הקודש. אז לא מגיע
לי, מי שהשיב חיים לקשישה שבדית גם איזה נס
קטן - רוח קרירה מהצפון שתגיע משבדיה ותפיג
את חום יולי אוגוסט?
hadarmg@netvision.net.ilלתג ובות:
ספא רבקה
קוסמטיקאית ואחות
מסג' עם אבנים חמות
0
מסג' טיפולי
0
רפלקסולוגיה
0
טיפולי פנים ואקנה
הסרת שיער לצמיתות
0
ג'קוזי
0
סאונה חמה - חמאם פיני
0
מסג' איורוודה
050-4432171 .
נייד
0
03-9711943 .
טל
0
95
מושב בית נחמיה, משק
ספא רבקה
ן
ִ
י
ּ
ָ
י
ִ
יךָ מ
ֶ
ד
ֹּ
ים ד
ִ
י טוֹב
ּ
ִ
כ
יךָ
ֶ
נ
ָ
מ
ְ
ש
ַ
יח
ֵ
ר
ְ
ל
לא בשבת!
34
246
גליון
אבן שהם