אבן שהם - גליון 242

55 / 84

אזרחי סוריה בסכנה
רומי בורשטיין וענבל הולצבלט
בשיעור אזרחות למדנו על נושא “זכויות האדם והאזרח”. ניתנה לנו עבודה,
לבחור מקרה מן המציאות בו מופרת אחת הזכויות שעליהן למדנו. חיפשנו
באינטרנט ומצאנו כתבה באתר “מעריב”: “זוועות הטבח בסוריה: “פעוט נשרף
בחיים””. הזדעזענו מן הצורה הבוטה בה מופרת הזכות לחיים וביטחון, באותו
רגע ידענו שזה יהיה נושא העבודה שלנו.
הסכסוך הגדול המתרחש בסוריה כבר מעל לשנתיים הוא בלתי נתפס. האזרחים
כבר לא יכולים לחיות את חייהם בשלווה, אם בכלל. בכל עת כל אחד יכול למות,
אין בטחון . אנשים חפים מפשע שנקלעו למלחמה בין אסד לבין ארגוני טרור
שונים. לדעתנו, הדבר המרגיז ביותר הוא שהעולם לא מתערב לטובת האזרחים.
לאו דווקא במלחמה או בכיבוש – אבל חייבים למצוא דרך. התעלמות מצד
העולם גורמת להיסטוריה לחזור על עצמה, שוב מתים אזרחים חפים מפשע
ושוב נרמסת הזכות הבסיסית לחיים. ראינו זאת ברצח העם הארמני, ברצח העם
שאנשי רואנדה עברו לפני פחות מעשרים שנה, והגרוע מכל מלחמת העולם
השנייה והשואה הנוראית שעברה על היהודים.
ברור לנו שישראל במקרה הזה בבעיה. ישראל מחויבת לשמור על שלום תושביה
וכל התערבות מצדנו יכולה לזעזע את המצב הקיים בינינו לבין סוריה, ויש חשש
גדול שהמלחמה תופנה אלינו. מאידך, סוריה חברה ב”אומות המאוחדות” או
האו”ם, שעפ”י ההגדרה בויקיפדיה, “האו”ם הוא ארגון בינלאומי שמטרותיו
המוצהרות הן להקל על שיתוף הפעולה בענייני החוק הבינלאומי, הביטחון
הבינלאומי, התפתחות כלכלית, התקדמות חברתית, זכויות האדם והשגת
שלום עולמי”. אם סוריה חברה בארגון הזה, זה אומר שהיא מסכימה למטרותיו
המוצהרות, אם כך-מדוע האו”ם לא מתערב? מדוע הוא לא עושה כלום למען
האזרחים שזכויותיהם מופרות באופן כה בוטה?
אנו חושבות כי אין לשבת מנגד וכי זו חובה מדרגה ראשונה שמעצמות העולם
ינקטו עמדה ויתערבו למען האזרחים הסורים הנתונים למצב בלתי אפשרי.
לדעתנו ניתן לעשות זאת בדרכי שלום ולהפסיק עם דיבורי הסרק.
יוצאים
קירחים מכאן ומכאן
מאת דניאל חנוך ונעמה שובל
לא מזמן חל יום הזיכרון שהזכיר לנו את היהודים בימים החשוכים
שהוצתו בלהבת השנאה באירופה. אותם סיפורים ותמונות עוררו בנו
מחשבה וגרמו לנו לשאול- איפה אותם אנשים היום?
לצערנו, שמם עולה לכותרות בהקשר לתנאי מגורים קשים, אירועי
התרמה לנזקקים ומקרי פשיעה נגד קשישים. אותם ניצולים,
שהתייחסו אליהם כאל חיות בשואה, סובלים מפגיעה בזכויותיהם
בישראל- המקום אליו הם שייכים. אסור לנו לשכוח שהמדינה קמה
כשהסבל שעברו, שימש כהצדקה להקמתה. לא רק שהם נמצאים
מתחת לקו העוני, (דבר המהווה פגיעה בזכות לרמת חיים), אלא
שהם מהווים מטרה קלה לפושעים ושוב זכות החיים והביטחון
שלהם נשכחה. למשל, לא מזמן קרה מקרה בו ניצול שואה הוכה
על ידי נערים רק בגלל שביקש מהם לא לפרק את הספסל הציבורי.
או ניצולת שואה שמשכה כסף מהכספומט וארבו לה בדרך ושדדו
אותה. לצערנו ישנן עוד דוגמאות רבות... אנחנו מאמינות שכל אדם
צריך להרגיש בטוח במדינתו ובפרט אותם ניצולים שחייהם היו
תלויים על חוט השערה. פגיעות נוספות בזכויות הבסיסיות שלהם
הן הזכות לדיור והזכות לבריאות- זכויות אינן יכולות להתקיים בשל
מצבם הכלכלי הרעוע שלהם והזנחת הרשויות.
אנו חוזרים ומספרים על חסידי אומות העולם, שסיכנו את חייהם על
מנת להציל יהודים. אז איך זה שמדינת ישראל, מדינת היהודים, לא
מגנה על הניצולים הללו מפני רעב, קור ואלימות? יתרה מכך, הזכות
לחיים וביטחון נשללת מהם ועלינו בתור יהודי ליהודי, בן אדם לבן
אדם, למנוע מצבים כאלו ולכבד ולקיים את הזכויות שיש לכל אדם
באשר הוא אדם.
*הכתבה נכתבה במסגרת עבודה באזרחות פעילה
תחא הלי הק | הנש 20|םהש
תחא הלי הק | הנש 20|םהש | 057-2270360 :לפרטים והרשמה
> מרוץ עממי 2 ק"מ
01 ק"מ> 5 ק"מ
>>>>>
מרוץ שהם ה-7
55 גליון 242 אבן שהם