34 / 68
וּ
נ
ֲ
א
וּ
נ
א
ָ
בּ
ה
ַ
צ
ְ
ר
ָ
א
מאז קום המדינה, העלייה לארץ מהווה את אחד הסממנים המובהקים
לעצמאותה. תבנית פניה של שוהם היא הישראליות. הנוף הסביבתי
והנוף האנושי מרכיבים את דמותה הישראלית של חברה, החיה
בטבורה של הארץ ומעורבת בכל תחומי החיים והעניין הקיימים בה.
בינינו, נמצאים גם ישראלים חדשים יותר, כאלו שעלו ארצה מתפוצות
שונות. פגשנו כמה מהם, בכדי לשמוע את סיפור עלייתם והשתלבותם
ועל הדרך, לשמוע שגם לנו יש מה לשפר, כמו למשל, לחייך יותר,
לפרגן ולהפסיק להגיד ”יהיה בסדר“
על פי נתוני הלשכה המרכזית
✡
לסטטיסטיקה לתחילת שנת
3102, אוכלוסיית ישראל מונה
000,098,7תושבים.
בהקמת המדינה, בשנת 8491,
✡
מנתה אוכלוסיית ישראל 000,608
תושבים.
הגידול הטבעי וההגירה החיובית,
✡
הביאו לצמיחה של פי 01 במספר
התושבים בישראל.
בשנת 0102, יותר מ-%07
✡
מאוכלוסיית היהודים במדינת
ישראל היו ”צברים“, מתוכם יותר
מ-%05 לפחות דור שני בארץ, זאת
בהשוואה ל%53 “צברים“ בלבד
בשנת .8491
במהלך שנת 2102 עלו ארצה
✡
005,61 בני אדם, ואילו כשמונת
אלפים ”ירדו“ מישראל.
מי אני?
מוניקה גרשון, בת 53, נשואה פלוס 2,
בעלת קליניקה “אסטטיקה” בשוהם.
מהיכן עליתי?
נולדתי בפולין, כנוצריה קתולית ועליתי
לארץ לפני 11 שנים, בסוף 1002.
סיפור העלייה שלי
מאחר ונולדתי כנוצריה, לא היתה לי שום
היכרות וזיקה לישראל. ילדותי ושנות
התבגרותי עברו בפולין ובתחילת שנות
העשרים שלי, למדתי קוסמטולוגיה וכבר
התחלתי לעבוד כקוסמטיקאית כאשר
התוכניות השתנו והחיים לקחו אותי למסע
מרתק. הייתי בת עשרים ומשהו כשפגשתי
את אסי גרשון, ישראלי שעבד כמאבטח
באל על, בבילוי מקומי. החיבור בנינו התחיל
כידידות, כאשר ברור כי לאחר פרק זמן
קצר, אסי ישוב לארצו ואני אשאר בפולין.
אבל הקשר בינינו היה כל כך טוב והאהבה
פרחה, עד שהבנו כי נועדנו זה לזו. אסי
נשאר בפולין עד שסיימתי את לימודי ואחר
כך אני הצטרפתי אליו לישראל, כשהוא
התחיל ללמוד באוניברסיטה.
קליטה והשתלבות בישראל
כשבאתי לארץ, ידענו כבר שאנחנו רוצים
להתחתן ואני ידעתי שאסי חייב לגדל
את ילדיו בישראל, כיהודים. קיבלתי את
זה בהבנה והחלטתי לעבור תהליך גיור.
כשהגענו לארץ, גרנו בתחילה אצל הוריו
בשוהם. סבתא של אסי היא ניצולת שואה
מפולין וללא ספק, למשפחה שלו היה
קשה עם המחשבה על הנוצריה מפולין
שהבן שלהם הביא. גם למשפחה שלי היה
לא קל ולכן יכולתי להבין את התחושות.
בסופו של דבר, הקשר האישי והאהבה
ניצחו והמשפחה של אסי הפכה למשפחתי
שלי. אני מצידי התחלתי תהליך גיור שארך
כשנתיים, במהלכם התחברתי מאוד לדת
היהודית. אחרי שהשלמתי את הגיור,
התחתנו בשוהם, בבית הכנסת ספרא.
והרב סתיו הוא זה שחיתן אותנו. כמה
חודשיים מאוחר יותר, ערכנו חתונה גדולה
יותר, בנוכחות המשפחות משני הצדדים.
כיום אנחנו גרים בשוהם, מגדלים את שני
ילדינו באושר ואני גם עובדת כאן, בהיותי
בעלת קליניקה לאסטטיקה ביישוב.
מבחינה דתית אנחנו מסורתיים ומקפידים
על הפרדה בין בשר לחלב, שמירה על
כשרות בפסח וכו. בשבילי, היהדות היא
הדת שלי והתרבות שלי.
מ 1 עד 01 - עד כמה אני ישראלית היום?
עשר. לגמרי. כאשר אני מגיעה לפולין, אני
כמו תיירת ישראלית שם. לא הייתי יכולה
לחזור לפולין היום, הישראליות זו הזהות
שלי.
מה אני אוהבת בתרבות הישראלית?
החום, הנגישות, הפתיחות. אלה התכונות
הישראליות האהובות עלי. בעלי אומר שאני
נולדתי במקרה בפולין, כי הטמפרמנט
שלי הוא מאוד ישראלי, לעומת הפולנים
הקרירים והמרוחקים.
מה אני לא אוהבת בתרבות הישראלית?
חוסר הנימוס והחוצפה הישראלית
מפריעים לי. יש דברים שקשה להתרגל
אליהם. גם השעון הישראלי הוא לא השעון
שאני גדלתי עליו. באירופה, שעה זה שעה,
תור זה תור ופגישה תתחיל בדיוק בזמן.
כאן בישראל, כולם אומרים “יהיה בסדר” ו
“אל תדאגי”.
מהו יום העצמאות עבורי?
יום העצמאות בעיני זה החיבור לשורשים,
ליהדות, לאחדות ולהרגשת השייכות שלי
לעם הזה. נכון שזה חג המנגל והרבה
אנשים מתמקדים בבילוי הכל כך ישראלי
הזה, אבל אני מתחברת לעומק של הקיום
שלנו פה, לעתיד שלי ושל ילדי בארץ הזו.
ה
ַ
יק
ִ
מוֹנ
שוֹן
ְ
ר
ֶ
ג
מאת גאילי שיף
34
גליון 142
אבן שהם