24 376 ~ ”כל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים )ילקוט־שמעוני(אינן בטלים לעולם“ תמוהה מאוד קביעה זו לגבי חג הפורים. מכל מועדי ישראל דווקא פורים? מדוע? מה יש בחג זה? חג פורים אשר נשען במרוצת הדורות על שילוב מרתק בין רוח שטות לעומק רעיוני והילכתי, נדחק כל כולו, בקרב קהלים עבריים וישראלים רבים, אל זירת הקרנבל והילולת הילדים. מעטים הם הביטויים הספרותיים והאומנותיים אשר התמקדו במסריו המורכבים והרציניים יותר של החג. חג הפורים הוא חג גלותי ומאוחר. חג הצלת היהדות הגלותית מסכנת השמדה בפקודת מלך אלילי וקפריזי. כאשר אנו מניחים לרגע את הרעשן, ומפנים תשומת לב לקריאת פרקי המגילה, לא ברור כלל כיצד נכנסה מגילת אסתר לתנ“ך. למגילה שפה זרה ומוזרה, היא מלאה סיפורי אגדה על ממלכה בפרס, וכבר בתחילת המגילה אנו תוהים איך כל הסיפור הזה קשור אלינו? נוסיף את העובדה שלאורך כל המגילה לא מופיע שמו של אלוהים, ומעל הכל אין זכר לארץ ישראל, והגאולה והנס לא מובילים לשיבה לארץ ולירושלים. בניסיון לברר את מועד התרחשות האירועים, גם כאן אנו נתקלים בבעיה ובגרסאות שונות. אנו יודעים כי מגילת אסתר מתרחשת ונכתבה בתוך גלות בבל, אבל מתי בדיוק? לא ברור, דבר ההופך את המגילה למעניינת יותר – מגילה ללא זמן מדויק, יכולה להיות על זמנית ורלוונטית תמיד. כותב: "מגילת אסתר היא יחיאל קויפמן פרופסור סיפור של קהילות יהודיות בגלות תחת שלטון זר. יש המפרשים אותה כביקורת יסודית על חוסר התוחלת והסכנות הטמונות בקיום יהודי בגלות, ואולי אף כאזהרה לעתיד, שאין להסתמך על נס ההצלה של מגילת אסתר". מאידך, באוסף הספרים המקראי, ספק אם ישנו חיבור נוסף, אשר מעניק תעודת כשרות כה ברורה לחיים היהודיים מחוץ לארץ ישראל ולמאפייניהם של חיים אלו, בצלו של השלטון הנוכרי. במסכת מגילה שבתלמוד נשתמרה עדות לשיח אשר ליווה את התקבלותו של החג בקרב החכמים "שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות!..." )בבלי, מגילה דף ז ע"א(. ביטוי נוסף למתח אודות משמעות החג, מצוי בניסיונם של חכמי התלמוד להסביר מדוע למרות הנס הגדול, אין נוהגים לומר בחג הפורים את תפילת ההלל. רבא מדגיש כי לא רק שלא אומרים הלל על ניסים שנעשו מחוץ לארץ ישראל )בדורות שלאחר הכניסה לארץ(, אלא שגם לאחר הנס הגדול של הצלת העם מגזרת המן, נותרו היהודים משועבדים לאחשוורוש, ואת ההלל ראוי לומר רק בגין היציאה לחירות. אם כך, מגילת אסתר היא מגילה על זמנית המספרת את סיפורם של היהודים החיים בגלות, והיא אב טיפוס לכל השאלות והדילמות העומדות בפני קיום יהודי שאינו בארץ ישראל. הקיום היהודי בגלות מלווה בשאלת הזהות היהודית: האם הסתרת הזהות היהודית תגן על היהודים מפני פורענויות או שמא להיפך? יופייה של המגילה הוא בכך שהיא מציגה את המתח התמידי הזה, אך לא נוקטת עמדה חד משמעית. מחד ההשתלבות וההטמעות בחברה הנוכרית - מורדכי, אסתר- איסתהר- שמות הגיבורים: עשתורת, שם של אלה בעולם העתיק. השם היהודי שלה גם הוא ידוע, הדסה, אבל הוא אינו בשימוש )כמו רוב היהודים בגלות אשר יש להם שם יהודי, שלרוב אף אחד לא מכיר(. ומרדכי- מרדוך, הלא הוא שם האליל העומד בראש הפנתיאון הבבלי. "ותלבש אסתר מלכות" - הלבוש של הלבוש: הגיבורים הוא הלבוש הנהוג בממלכה, ללא סממן יהודי חיצוני על אף הקביעה ההלכתית - ”אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן )הלכות ע"ז רמב"ם( . כאשר לובש לפתע מורדכי ”שק“ שזהו סממן יהודי מובהק מתחלחלת אסתר וישר שולחת לו בגדים. המגילה מגלה לנו כי סה“כ נהגו תחושת הרווח: ביהודים שבפרס בטוב והמציאות בגלות היא טובה "לעשות כרצון איש ואיש" . עד כדי כך שכששאלו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה? מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. בגמרא דמגילה )יב, ע"א( השאיפה טיפוס במדרגות השלטון: וההצלחה של היהודים בגלות להגיע לעמדות מפתח בשלטון, מלווה פעמים רבות ב“לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה“. ומאידך - בכל דור ודור קם איזשהו צורר, השנאה והאנטישמיות מסכות רבות לה. בסיפור הזה שמו המן, אבל כל דור וכל גלות יש לו שם אחר ופנים אחרות . גם כאשר המגילה מסתיימת בביטול הגזירה, כביכול אומר מחבר המגילה לקוראיו: בסופו של דבר, הגלות אותה גלות. גם כשמורדכי תופס מקום של כבוד בשלטון, יהודי שושן נשארו במקומם, וזה תמיד על זמן שאול. מחר יכול לקום מלך אחר או צורר אחר, כל עמדה שלטונית יכולה להתחלף בין רגע, ושוב יעמדו היהודים למול סכנת כליה אחרת. ואמר - "העולם השתנה, נתן שרנסקי השבוע נאם כשהייתי ילד, 'יהודי' היה כינוי אומלל. אף אחד לא קינא בנו. אבל היום על גבול אוקראינה, הזדהות כיהודי היא נסיבות מזל ביותר. זה מתאר את אלה שיש להם לאן ללכת, שם המשפחה שלהם, עם שלם, מחכה להם בצד השני." יותר משבעים שנה לאחר הקמתה של מדינת ישראל, מצוי העם היהודי בימים המזכירים את ימיה של שיבת ציון, בהם יהודים רבים בחרו ובוחרים לחיות את חייהם בקרב האומות, לא מתוך כפייה או מצוקה, כי אם מתוך הכרעה מודעת. ניסיונם של החכמים למצוא לחג הפורים את מקומו המתאים והחשוב, מעלה כל שנה מחדש את המתח המעורר בין חיים לאומיים ריבוניים לחיים יהודיים משמעותיים בין האומות. בחירתה של מסורת ישראל להעניק את הבכורה לראשונים מבלי לשמוט לחלוטין את השניים ולבטלם, ראויה לציון ולשיח רציני. הקשרים בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות הוא חשוב וקריטי גם ליושבים בישראל וגם ליושבים מחוץ לישראל. הידוק הקשרים, תחושת הבית והאחווה וחוסר השיפוטיות היא זו אשר מהווה את התשובה הטובה ביותר לטענה של המן ”יש עם אחד מפורד ומפוזר..“ מגילת התפוצות מגילת אסתר היא מגילה על זמנית, אב טיפוס לכל השאלות והדילמות של הזהות היהודית ġĤđđĥ ĐĕĜĠĢ ĦĜĕĤ ĐčĤĐ :ĦČĚ קוראת במגילה ęĐđĥ ĦĕĜđĕđđĥ ĦĕĘČĤĥĕ ĐĘĕĐģ , המוזיאון הלאומי לאמנויות, בואנוס איירס 1675 , מרדכי ואסתר; ארט דה גלדר
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=