34 377 ~ אז איך יודעים שבא אביב? כנראה שלא יודעים! כי השנה גם כשמסתכלים סביב סביב עדיין רואים המון בוץ בשבילים והמעילים עדיין תלויים במבואה, מוכנים לשימוש תכוף ויום יומי. מוקדם מידי עכשיו ואפילו ומסוכן מידי לשלוח אותם לניקוי יבש כי יש מצב שהחורף השנה, טרם אמר את מילתו האחרונה. באופן פורמאלי - האביב התחיל, אבל רק בלוח השנה. נכון אמנם שמדובר בעונה הפכפכה ולא יציבה, רבת תנודות סוערות ושינויים דרמטיים, אבל אפילו את ההפכפכות הזו טרם זכיתי לטעום השנה. אצלי עדיין חורף ואפילו שהזזנו את השעון והכרזנו רשמית על שעון קיץ, גם זה לא עזר. זקני צפת עדיין עוטים מעילי צמר וממשיכים לא לזכור. הזיכרון הכואב של שנים חמות יותר כולל בין היתר גם סימנים לבוא האביב, ואני תרה אחריהם בנואשות ובתקווה שעוד יבואו ימים בחמסין ובשמש. אז מה הם בעצם אותם סימנים מוסכמים המבשרים על בוא האביב, אלו שאני מלקטת בשבוע האחרון ונאחזת בהם כמקור אכזב לנחמה ולתקווה? שעון קיץ לכאורה מדובר באירוע משמח, עליצות שעות האור המתמשכות היא מסממני הקיץ הבולטים, ויחד עם זאת, יש לזכור שבפועל מדובר בעוד שעה שמחייבת ערנות, נמרצות וחיוניות, וכך לצד תחושת האושר המדומה צץ לו מכשול בדרכנו להזדחל אל מתחת לפוך בחסות העלטה. התעוררות או לפחות ניצניה הראשונים. יחד עם הדובים, העטלפים והנחשים, גם אני מנסה לחלץ את עצמי ממצב של חוסר פעילות והאטה משמעותית שאפיינו את חודשי החורף ומתחילה לחשוב ברצינות על לעשות קצת יותר. פינוי בינוי העונה הזו בשנה בה נחשפים לעינינו מצבורים וערמות של חפצים מיותרים אשר איכשהו נערמו מבלי משים לב במהלך החורף הקודר. מסתבר כי כל מצבור פריטים שכזה הוא גם מצבור אבק מיותר ולכן יש רק פתרון אפשרי אחד: לזרוק, להשליך ולהעיף כי ככה פשוט קל יותר מאשר לנקות וכך בוודאות גם נפנה מקום לאגרנות המיותרת של השנה הקרובה. עונת המדידות לאחר שאני מדליקה את המזגן על חימום של מעלות, אני נערכת למדידת פריטי לבוש 29 קיציים.כחלק ממשחק מקדים לקיץ, אני לובשת בשמחה חולצה שנרכשה בסוף העונה הקודמת, בגד ים שהוזמן ברשת, ושמלת כתפיות קצרה מידיי, רק כדי לגלות שבמהלך החודשים האחרונים עברו לגור בתוכי מספר קילוגרמים נוספים ועכשיו רק מתבקש להכריז על תכנית חירום למיגור כל אותן תוספות חורפיות, ויפה שעה אחת קודם. אז איפה אתם בסדר? שאלת השאלות של הז‘אנר הטורדני והמיותר. כי מה באמת אכפת לשואלים למיניהם אם imago אני אצל הדודה והדוד או סועדת ב- הממוקמת במעלה המדרגות הספרדיות? כן, לגמרי אלו המזוהות עם הבירה האיטלקית, האם באמת מעניין את השואל האקראי אצל איזה פלג משפחתי אני עתידה לבלות את הארוחה עם הטקסט המצמית או שמה מדובר בעצם רק בצורך האנושי לבדוק מי משנינו אומלל יותר? ניקיון יסודי אם יש פרסומות שעושות לי את זה הן אלו של חומרי הניקוי, התרסיסים, הנוזלים הריחניים, האקונומיקה המשודרגת. בקבוקים בסגול כהה ותכול בהיר תמיד ישכנעו אותי שהם הם אלו שיהפכו את ביתי לפנינת ניקיון מושלמת וריחנית, וכל זה בתנאי כמובן שאזכור מידי פעם גם להשתמש בהם. ארון הבגדים ויום אחד זה מכה בך, את נעמדת כמידי כל בוקר אחר, אל מול ארון בגדים חורפי וכהה, ידך נשלחת לאסוף זוג מכנסים וסריג תואם, כאשר לפתע פתאום אוחזת בך תחושת קבס ובהיותך כך, מוצפת גועל ומיאוס, הדבר היחיד שמתחשק לך באותו רגע הוא להדליק גפרור ולהשליכו לעבר כל פרטי החורף התלויים מולך, ואולי כך לזרז את בוא העונה החמה ועל הדרך כנראה גם את ההתחממות הגלובאלית. חוזרים לכושר פתאום נדמה לך שבא לך לחזור להליכות ואת מטרידה את שותפייך הפוטנציאלים: ”תכריחו אותי“, את מצווה עליהם, ”שלא תעזו לוותר לי“ את מבקשת, וכל זה טוב ויפה עד שאחד מהם מתייחס ברצינות לבקשתך ומנסה לתאם עמך יציאה להליכה ספורטיבית, בריאה וחיונית. ים של תירוצים והצדקות שלא מבייש שביעיסטית ששכחה להכין שיעורי בית מציף את התכתבות הווטסאפ ביניכם, בעודך מנסה לשכנע את הספורטיבי שאת ממש, כל כך רוצה לצאת לצעידה, אבל בדיוק נעלי הספורט בכביסה. ”דבר אלי בפרחים“ נרקיסים, נוריות, חרציות ואירוסים יפי מראה, בלי להרגיש כולנו הפכנו למגדירי צמחים הולכים על שתיים.רודפים אחרי פריחות ושדות עם מצלמות ביד, מתעדים את הצומח מכל זווית אפשרית בעוד חברינו ברשתות, שהעלו את אותן תמונות בדיוק שבוע קודם לכן, מפיקים את מירב התגובות המנומסות כנדרש במחוזות הוירטואליים. סנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב אבל החרקים – כן. אפילו חרק סמלי אחד, קטן, מעופף כמו בסרט אימה, מגיע בעקבות קרבה מטרידה לטבע כאושפיזין בלתי רצוי, נהדף בקול צווחות המתבגרת השואגת בקול רם: ”אמא תהרגי אותו“. וכך בין גל קור אחד למשנהו, אני כורכת צעיף סביב צווארי, אוחזת כוס תה בעודי ישובה בסלון מעלות בחסות 30 בו מדדת טמפרטורה של המזגן ובעודי נשענת על גב הספה, אני מפזמת בלהט יחד עם להקת הנח“ל: ”אנו עוד נמתין לך, נחכה ונצפה ש...באביב את תשובי חזרה“. ולרגע אני משתכנעת שיום אחד, בעתיד, אולי שוב יהיה פה חם. ĕĥđĜČ ěđĐ ēđĦĕĠ ,ĦĕĦĢđčģđ ĦĕĥĕČ ĦĜĚČĚ ,ĦđĢđčģ ĦēĜĚ mb0504008413@gmail.com:ĦđčđĎĦĘ ĘĕĤč ĤĜĎđ ĕĤĕĚ :ĦČĚ ונתת בו סימנים סופרת מילים מי ביקש אביב ולא קיבל? טור שנכתב בלי להוריד את הכפפות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=