32 377 ~ ”איתי תזדרז אתה מאחר לבית הספר“, השעה הייתה רבע לשמונה וכבכל יום לימודים הסעתי אותו ברכבי משכונת מלחה בירושלים לחטיבת הביניים בבית הספר זיו בעין כרם. הימים היו ימי שנה. 20 האינתיפאדה השנייה, לפני כמעט בכל שבוע התפוצץ מחבל מתאבד באוטובוס, ובכל פיגוע כזה נהרגו עשרות נוסעים תמימים. נכנסנו למכונית והתחלנו בנסיעה. שמתי לב שאמבולנסים רבים עוקפים אותנו ומפעילים את הסירנה. הדרך לבית הכרם עוברת ליד בית החולים שערי צדק, וזה היה היעד שאליו דהרו האמבולנסים. ”כנראה ששוב אוטובוס התפוצץ“, אמרתי בחרדה אבל גם בהקלה, ”יש לך מזל שאבא מסיע אותך ברכבו לבית הספר“. ואומנם, כשהגענו לבית משכונת גילה 14 הספר התברר שזהו אוטובוס קו לבית הכרם. כשנשמע צלצול להיכנס לכיתות, התברר שמספר תלמידים חסרים בכיתות השונות. הם שכבו בשורה ארוכה בתוך שקים שחורים לצד האוטובוס המפוצץ. זו הייתה תקופה איומה בירושלים, אבל החיים נמשכו. איתי רצה להמשיך להתאמן בחוג לכדורסל ורצה להיפגש עם חברים ולא להיות תקוע בבית, ולכן ביקש אותי להסיעו לכל מקום. האמת שדי נשבר לי להפוך לנהג מונית שלו, אבל כשהבעתי תרעומת הייתה לאיתי דרך מתוחכמת להוציא אותי מהכורסא: ”אם לא תסיע אותי, אקח אוטובוס שיכול להתפוצץ בסבירות גבוהה, ואז תתחרט כל החיים שסירבת לקחת אותי במכוניתך“. איזה אבא יכול לעמוד בפני סחיטה רגשית כזו? וכך במשך כמעט שנה, כשפיגוע רודף פיגוע ומספר הקורבנות הגיע למאות, הייתי מסיע את איתי לכל מקום. מדוע אני חוזר ומעלה זיכרונות מרים אלו? כי בשבוע אחד בו היו שלשה פיגועים במרכזי ערים בארץ אזרחים, זעקו הכותרות: 11 שגבו את חייהם של ”האינתיפאדה השלישית החלה“, הפרשנים באולפני הטלוויזיה התחרו בינהם במתן תחזיות שחורות, ובאתרי הפיגועים הגיעו המסיתים הקבועים וקריאות ”מוות לערבים“ נשמעו ברמה. האומנם הצטברות של שלושה פיגועים במרכזי הערים מבשרת אינתיפאדה שלישית? לא בהכרח. ישנם הבדלים מהותיים בין אז להיום. האינתיפאדה השנייה הייתה ביטוי עמוק לאכזבה הקשה של העם הפלסטיני מהסכמי אוסלו. הסכם זה שנחתם בין רבין וערפאת בחסות אמריקנית, העניק להם תקווה שבתוך ‘67 זמן קצר תקום מדינה פלשתינית ריבונית, בגבולות ובירתה ירושלים. אלא שהתקוות והאופטימיות שהגיעו לשיאים התנפצו כשרבין נרצח. התוצאה הייתה חזרה למאבק מזוין, הפעם כמעט כל העם הפלשתיני תמך בטרור. במחנות הפליטים ובשכם יצרו חגורות נפץ בשיטת הסרט הנע. מאות עמדו בתור להיות שהידים ולהתפוצץ במסעדות ובאוטובוסים. מהנהגת הרשות ועד אחרון הנערים במחנה יאסר ערפאת בראשה עמד בלטה, כולם ראו בטרור כלי נשק שיכריע את ישראל . היום המצב שונה לחלוטין. ההנהגה הפלשתינית מבינה שהטרור מזיק לעניין אבו מאזן בראשות הפלשתיני, ומנחה את כוחות הביטחון להיאבק בטרור ולשתף פעולה עם צה“ל. השב“כ ריסק את תשתית הטרור ביעילות בעזרת אמצעי מעקב דיגיטליים חדשניים, מדיניות ”מכסחת הדשא“ - מעקב צמוד אחרי כמעט כל צעיר פלשתיני וסיכול הפיגוע עוד בשלב שרק התחיל להירקם בראשם של המחבלים הפוטנציאלים, הביאו לשיפור הביטחון בעשור האחרון. פיגועי הבודדים שיוצאים עם סכין או נשק אישי דווקא מוכיחים את יעילות השיטה. אומנם כמה אניצי דשא יכולים עדיין להתחמק מהמכסחת ולרצוח יהודים, אך הטרור המאורגן, המסוכן הרבה יותר, שאפיין את האינתיפאדה הראשונה והשנייה, דוכא כמעט לחלוטין. רוב הפלסטינאים חושבים היום מהראש ולא מהבטן, ומבינים שדרך הטרור מביאה אותם למבוי סתום. על כן ”אינתיפאדה שלישית“ לא סבירה. נכון שהארץ לא תשקוט לחלוטין ויש בעיה קשה בעזה ועם ערביי ישראל, אך האמירה ש“בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו“ כפי שכתוב בהגדה של פסח, אולי נכונה, אבל בכל דור היא תתבטא בדרך אחרת. ההיסטוריה לא חוזרת בדיוק באותה צורה, וגם למדנו להתמודד אתה לא רע בכלל. ישראל רק מתחזקת מדור לדור, ויהיה קשה מאד לכלותינו. לכן צריך להרגיע את הפאניקה. אחרי הפיגוע בבני ברק שקלו ראשי העיר ברמת גן ובני ברק לבטל את הלימודים בבתי הספר, אך התעשתו וחזרו בהם ברגע האחרון. זה מחזיר אותי לאותו יום נורא בבית הספר זיו בירושלים שחלק מתלמידיו נרצחו . הלימודים נמשכו כסדרם והתלמידים 14 בפיגוע בקו שוחררו לבתיהם בשעת סיום הלימודים הרגילה. הניסיון שנה מוכיח 20 שהצטבר בירושלים מוכת הטרור לפני כי שמירה על שיגרה היא אחת מדרכי ההתמודדות הטובות ביותר אחרי פיגוע, ולכן כדאי לאמץ אותה גם היום. mukihdr@gmail.com:ĦđčđĎĦĘ ĤďĐ ĕģđĚ :ĦČĚ דז‘ה וו עניין אישי האם רצף האירועים האלימים בתקופה האחרונה מסמן את תחילתה של אינתיפאדה שלישית? ÝíÝÔ ãÙâÝÔ ÝÕÝÜÝäÖÙë ÝîÙÖØäîØ ìæÙä ŧáÝ×àÝ áÝìÙØ îßì×ØÙ áÔîÙâ ãÙâÝÔ ADHD ÝÝíëà áÝàÙæâ áÝàß îÝÝäëØ áæ îÙ××ÙâîØà ìÖîÔÙ ÝíÙë
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=