24 374 ~ לפעמים אני מתקשה להתאפק ובפרץ של נוסטלגיה משתפת אותם בחוויות מתקופת עידן הקרח או בשמה הרווח: ”כשאני הייתי בגילכם“. לזכותם של צאצאי יאמר שהם ניחנו בנימוס ואורך רוח וגם עניין כיבוד אם יחסית מחוזק אצלם, וכך כשאני מספרת להם שפעם ראשונה אכלתי ”מקדונלד‘ס“ הייתה כשהייתי בגילה של צעירת הצאצאים, בנסיעה לפריז, כי נכון לאז המותג הנפוץ טרם עשה עליה לארץ ואת הקציצה האמריקאית המשונה הכרתי רק מסרטי פופאי בהם חברו הטוב וימפי- חובב ההמבורגרים, נהג לנגוס מידי פרק באחד כזה לפחות, הם נותרים שלווים ומחויכים ולא מפגינים בגלוי שום תדהמה או בהלה נוכח המוצג הארכאי הקרוי אמא. לכי תסבירי להם היום כשבחלקים מסוימים של רחוב אבן גבירול התל אביבי מפוזרות המבורגריות לרוב כשקדיות בחודש שבט, שבילדותך, במקרה הטוב פונקת במנת פלאפל באותו רחוב ממש, ובמקרה הפחות שמח – בארוחת צהרים במסעדת פועלים בעלת אוריינטציה פולנית ברחוב הרצל. שלא תטעו לרגע – מסעדות פועלים זה יופי של דבר, אבל לא כשהן מגיעות מהגולה המזרח אירופאית ומגישות קציצות עוף אפורות בתוך רוטב צ‘ימעס מתקתק. אין כמו זיכרונות ילדות תמימים עד כדי מביכים. עד גיל שש לא ידעתי מהי פיצה ואז עברנו לגור בירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו רק שנים ספורות קודם. כתיירים נרגשים שוטטנו בסמטאות העיר העתיקה ושם - לא רחוק משער יפו, בסמוך לקישלה, נישאו באוויר ריחות מופלאים של אפיה בתוך כוך קטן ואפלולי, בתנור לבנים בו דלקה אש שולף נפוליטנות משכרות חסןהתמיד ומתוכה היה בריחן. לקח לי כמה שנים טובות, אוי לבושה, ללמוד שפיצה היא בעצם מאכל איטלקי ולא ערבי. הם שומעים את הסיפור הזה, הצאצאים שלי, ונחרדים. מבחינתם לא לדעת מה זה פיצה משול ללא לדעת שכדור הארץ עגול. לפעמים הם בטוחים שאמם ייבשה ביצות ורכבה על חמורים בצעירותה, לכי תסבירי להם עכשיו שבסך הכל לא הרבה השתנה. אז זהו, כנראה שרק לי נדמה שלא הרבה השתנה, משהו בתעתועי הזמן שחולף מהר מידי ומאפשר לי בנדיבותו לחיות תחת האשליה שהם ואני חולקים את אותו עולם. מספיק זיכרון ילדות אחד על שיחת טלפון המתבצעת ממכשיר הטלפון המחובר לקיר המבואה שליד הסלון בעודי מנסה להתרחק ככל האפשר מיושבי הסלון ואוזנם הכרויה, פסיעה ועוד אחת, ככל שהחוט המחבר את המכשיר לקיר מאפשר לי. מה בין מכשיר החוגה ההוא בצבע שנהב לבין המסכים שלהם. חדר שלם בתקופתי לא הכיל את כל מה שמכיל המסך הקטן שבידם: טלפון, שעון מעורר, טלוויזיה, רדיו, טייפ, האינציקלופדיה העברית, מילונים, ספרים ומשחקי קופסא ועדיין המכשיר הקטן שבידם מכיל הרבה יותר. ובכלל, העניין הזה של לא להתקשר, ”כל דבר כמעט ניתן לפתור בווטסאפ“, מסבירה הצאצאית. ”בשביל מה לדבר?“ מערערת הצעירה על אחד מיסודות התרבות המודרנית או כפי שהטיב לתאר : ”היום להתקשר מיכל , בנה הצעיר של חברתי דר למישהו זה כמו הלהתקשר אחרי עשר בלילה של פעם, זה מוצדק רק אם קרה משהו בהול“. אני מסתכלת על הבעת פניה המבועתת של הצאצאית עת אחד מחבריה מתקשר לברר דבר מה: היא נועצת מבט קשה במכשיר ונושמת עמוקות טרם שתואיל בטובה לענות, ותוך כדי שיחה היא מנסה להשתכנע בחיוניותה ולהבין מדוע לא ניתן היה להסתפק בהודעת ווטסאפ לבירור הסוגיה. ועדיין, היא קונה תקליט של ”שיער“, זהה לזה שהיה לי בגילה וכועסת כשאני מתוודה על נעלי הטימברלנד המגושמות שמסרתי או הליווי‘ס עם הפתקית האדומה שהושלכו, וגורמת 501 לי להרגיש לרגע אחד קצר, צעירה בהרבה ממה שאני. כן, כשהיא מדברת על דברים שאני מכירה או מזהה, קל לי להרגיש רלוונטית. אבל לרוב אני לא. משנה לשנה שמות הלהקות, הזמרים, כוכבי הרשת, השחקנים וכוכבי קולנוע הופכים לזרים, שמות נזרקים בחלל הסלון, נמסרים ביניהם ככדור משחק שאיני מצליחה לתפוס, אני מתרוצצת ביניהם, מנסה לאחוז בבדל שם מוכר, בצליל פתיחה של להיט עכשווי, ובסוף מוותרת. עולם הרכש שלה לרוב לא מחייב אותה לצאת מד‘ אמות חדרה, למעט נטילת כרטיס האשראי מאת הגורם המממן – להלן אמא. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה, לא מתפשרת על ס“מ מיותר באורכו של המעיל, מדויקת במותגים, בוחלת בזיופים. קניינית הבית, מוצאת לשני אחיה את הדילים המשובחים עם הקופונים השווים ואף משמשת כיועצת סטיילינג לעת מצוא. וכך, בעודי צופה בפעילות הענפה והמרתקת כזו שאינה מביישת את משלחת הרכש של משרד הביטחון, אני נזכרת בימים בהם חגיגת רכישת הבגדים שלי התקיימה בנסיעה משותפת למשביר לצרכן בירושלים או לחילופין בטיול מרגש עם אמי הורתי לתל אביב, לחנויות הדגל של בית רומנו הזכור כמשכן הסיטונאים והיצרנים. כשאני מספרת לצעירת הבית איך בילדותי לקחה אותי סבתא שלה לקנות בגדים במשביר לצרכן, היא מחייכת באיפוק ומציינת ביובש: ”כן, ראיתי בתמונות את השמלה שלבשת בבת מצווה שלך...“ והבעת הפנים שלה אוצרת גיחוך וחמלה מהסוג השמור בארסנל התגובות של מתבגרות צעירות לאמהותיהן הלא כל כך... ĕĥđĜČ ěđĐ ēđĦĕĠ ,ĦĕĦĢđčģđ ĦĕĥĕČ ĦĜĚČĚ ,ĦđĢđčģ ĦēĜĚ mb0504008413@gmail.com:ĦđčđĎĦĘ ĘĕĤč ĤĜĎđ ĕĤĕĚ :ĦČĚ כשאני הייתי בגילי סופרת מילים המרחק בין מי שהייתי בגילה של הבת שלי ועד היום, עובר דרך אבולוציה של מכשיר טלפון ęĚČĥ ęĕēđĔč ęĐ ęĕĚĞĠĘà ęĕĤđĚē ĘĞ ĐčėĤđ ĦđĢĕč Đĥčĕĕ ęĐĘ ĕĤĕčĝĦ ĕėĘ ,ĐĦđĤĕĞĢč ĐčĤĐ ČĘ ĘėĐ Ėĝčĥ đĕĥėĞ ÂĐĜĦĥĐ
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=